ספר העיתים ק״סSefer HaItim 160
א׳תנן בפרק כל כתבי הקודש ר' שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי ע"ג שידה תיבה ומגדל שאחז בהן האור מפני שהוא מחרך, ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים מפני שאינן יכולין לקבל את האור ומתבקעין ומכבין את האור, ולית הלכתא כר' יוסי דקסבר גרם כיבוי אסור אלא הלכתא כרבנן דקא שרו גרם כיבוי, אמר רב יהודא טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה ואם כבתה, כבתה, וקי"ל כרב יהודא, וכן ס"ת שאחז בו האור פושטו וקורא בו אם כבה, כבה, ת"ר נר שע"ג הטבלא מנער את הטבלא והיא נופלת ואם כבתה כבתה, אמרי דבי ר' ינאי לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ואיתה כדאוקמה ר' ינאי, והנר שאחורי הדלת אסור לפתוח ולנעול כדרכו דאביי ורבא דאמרי תרויהו מודה ר"ש בדאיכא פסיק רישא ולא ימות, ואסור לפתוח את הדלת כנגד המדורה בשבת ואפילו ברוח מצויה:
1