ספר העיתים קצ״חSefer HaItim 198
א׳[גרסינן] בירושלמי פרק אלו קשרים ר' חגי בשם ר', לא נתנו ימים טובים ושבתות אלא לאכילה ולשתיה ועל ידי שהפה סריח התירו לו לעסוק בדברי תורה, ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא לא נתנו ימים טובים ושבתות אלא לעסוק בדברי תורה בחול על ידי שהוא סרוח ואין לו פנאי בחול נתנו לו ימים טובים ושבתות לעסוק בדברי תורה, מתניתא מסייע בין לדין בין לדין כיצד עושה יושב ואוכל או עוסק בתורה, כתוב אחד אומר שבת היא לד' וכתוב אחד אומר עצרת לד' הא כיצד תן חלק לאכילה ותן חלק לתורה, אמר ר' אבהו שבת לד' שבות כד' מה הקב"ה שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר אמר ר' חנניה מדוחק התירו שאלות שלום בשבת אמר ר' חייא ר' שמעון בן יוחאי כד הוה חמי לאימיה דאישתעי סגין אמר לה אימא שבתא היא שתקא, תנא אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת זעירא שאיל לר' חייא בר אבא מהו מימר רועינו זוננו א"ל טופס ברכות כך היא תני מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשחרית ומשחרית לחצות יומא ומחצות יומא למנחה ומן המנחה למעלה אסור, וכוסות מותר שאין קבע לשתייה, ר' ירמיה בשם ר' זעירא בשם ר' חייא בר אשי אשה פקחת מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן נמצאת מדיחה את ביתה בשבת, בדידן בפרק אלו קשרים וכבדתו מעשות דרכך וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכי הא דר' יוחנן הוי קרא למאניה מכבדותא אמר ר' יוסי מנין לשינוי בגדים מן התורה דכתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ותנא דבי ר' ישמעאל בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו, מעשות דרכך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול מהו הוא דלא ליפסע פסיעה גסה בשבת א"ל בחול מי התירוה שאני אומר אף בחול אסור דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי בעא מיני' רבי ישמעאל בר' יוסי מהו לאכול אדמה א"ל אף בחול אסור מפני שהיא מלקה, ומירהט לבית המדרש בשבת שפיר דמי דגרסינן בפרק מאימתי אמר ר' זירא מריש כי הוה חזינא רבנן דקא רהטי בשבתא לפירקא אמינא קא מחללי רבנן שבת כיון דשמענא להא דאמר ר' תנחום אריב"ל לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה אפילו בשבת שנאמר אחרי ד' ילכו כאריה ישאג אנא נמי הוה מרהטנא, אמר רב הונא היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם יכול להניח רגלו ראשונה קודם שניה מותר ואם לאו אסור, מתקיף לה רבא היכי ליעבד לקיף קא מפיש בהילוכא ליעבר זימנין דמתווסי מניה מיא ואתי לידי סחיטה אלא בהא כיון דלא אפשר שפיר דמי וכן הילכתא, ממצא חפציך, חפציך אסורין חפצי שמים מותרין, ודבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, דבר, דיבור אסור הרהור מותר, וכל המענג את השבת הקב"ה מענגו ונותן לו תאות לבו שנאמר בתריה אז תתענג על ד' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי [פי] ד' דיבר:
1