ספר העיתים ר״חSefer HaItim 208
א׳גרסינן בעירובין בפרק הדר עם הנכרי אמר עולא אמר ר' יוחנן קרפוף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אפילו כור אפילו כורים וזרק מרה"ר לתוכו חייב מ"ט מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין ואמרינן עלה מתיב רב הונא בר חיננא סלע שבים שגבוה יו"ד ורחב ד' אין מטלטלין לא מן הים לתוכו ולא מתוכו לים יתר מכאן מטלטלין עד בית סאתים אהייא אילימא אסיפא עד בית סאתים היא דמטלטלין יותר מבית סאתים לא מטלטלינן והא מכרמלית לכרמלית קא מטלטל אלא לאו ארישא והכי קאמר סלע שבים שגבוה יוד ורחב ד' אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו וכמה עד בית סאתים הא יתר מבית סאתים מטלטלין אלמא כרמלית היא ותיובתא דר' יוחנן, אמר רבה מאן דלא ידע לתרוצי מתניתא מתיב תיובתא לר' יוחנן ה"ק בתוכו מטלטלין עד כמה עד בית סאתים, רב אשי אמר לעולם ארישא והן אמרו קרפוף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בד' אמות והן אמרו אין מטלטלין מכרמלית לרה"י עד בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה אסור לטלטולי מן הים לתוכו ומן תוכו לים יתר מבית סאתים אלא בד"א אי אסרת ליה לטלטולי מתוכו לים אמרי רה"י גמורה היא ואתי לטלטל בכוליה, ונאסר ליה לטלטולי מתוכו לים ונשרי ליה לטלטולי בכוליה האי שכיח והאי לא שכיח קרפוף יותר מבית סאתים שכיח סלע שבים לא שכיח ומילתא דשכיח גזרו ביה רבנן דלא שכיח לא גזרו בי' רבנן והלכתא כר' יוחנן וכדתריץ רב אשי הלכך קרפוף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וזרק מרה"ר לתוכו חייב ושרי לטלטולי מכרמלית לגוי' משום גזרה דרב אשי וכן הלכה. ומקום דלית ביה אלא ב' מחיצות הא אסיקנא בהלכות עירובין, וב"ה סברי ג' מחיצות דאורייתא לטלטל בתוכו אבל לחי או קורה משום היכר היא ולא משום מחיצה אבל לענין זריקה לתוכו אפילו בשתי מחיצות אסור לזרוק מרה"ר לתוכו דכיון שיש לו שתי מחיצות כרה"י היא חשוב לענין זריקה לתוכו מרה"ר אבל לענין טלטול מרה"י לתוכו או מתוכו לרה"י לא מטלטל עד דאיכא ג' מחיצות ולחי אי קורה ומיערב בשיתוף מידי דהוה אשתי חצירות הסמוכות זו לזו וכתב גאון הכי וחצר שנפרצה לרה"ר לא מיבעי' מתוכו לרה"י לטלטל ומרה"י לתוכו דפטור אלא אפי' מרה"ר לתוכה ומתוכה לרה"ר פטור מפני שהיא ככרמלית וכן הלכה, והאי דכתב האי גאון לא ידענא מאי קאמר דחצר שנפרצה אף כי הויא כרמלית הא קיי"ל מכרמלית לרה"י או לרה"ר אסור לטלטל איסורא דרבנן, וא"ת דבעירוב קאמר הא לא אפשר למימר דחצר שנפרצה לרה"ר והרבים בוקעין בה לא מיערבא אלא בגפופין וצורת פתח או כדמיערב רה"ר בהדי עיר כולה בזמן שהיא מגופפת אבל בלא"ה לא מיהו אפשר למימר דהאי פטור דקאמר האי גאון פטור מחיובא דאורייתא אבל איסורא דרבנן איכא כדקיי"ל בדינא דכרמלית, ובפסקא ובחצר שאין לה מחיצות כל עיקר והיא פתוחה מכל צד אלא שהיא של יחיד ואין לה דירה אלא לבעלה בלבד הרי היא ככרמלית ואסור למלאות הימנה ולהכניס לרה"י לא מפני שהיא רשות אחת או שתי רשויות אלא כרמלית במחיצות תליא מילתא אם יש שם מחיצות הויא חצר ואם אין שם מחיצות הויא כרמלית, וכתב בעל הלכות הכי ומאן דאיתיה ברשותא בשבתא ומשדר ליה לגוי לאתויי לי' מיא אי איכא התם חד ארמאה אע"ג דאייתי מיא חוץ לתחום שפיר דמי ואי ליכא ארמאה ואיכא תרתי שיירתא דישראל מחלפי להדדי ושפיר דמי, וכמה היא תחום שבת שני אלפי אמה והיינו מיל דריס אחד משבעה ומחצה במיל דהו"ל חמיסר ריסין תרין מילין ומיל ריבעא דפרסה [וריס] כמה הוי רס"ו ושני שלישי אמה, ואסור למשקל אבנים של ביהכ"ס מרה"ר בשבת אבל בכרמלית שרי והכי אמרי משמיה דרב יהודא אלוף דמנהר פקוד דבצרה ביממא רה"ר ובלילה דאיכא חראסי כרמלית היא, רה"ר דוכתא דדשין ליה שית מאה אלפין גברא ביומא כדגלי מדבר:
1