ספר העיתים ר״טSefer HaItim 209
א׳במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה, יוצא הגמל באיפסר והנקה בחטם והלבדקים בפרומביא והסוס בשיר וכל בעלי שיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר ומזין עליהן וטובלין במקומן, מאי נאקה בחטם אמר רבב"ח חמארא לובא בפגא דפרזלא פי' חמור ממקום ששמו לובו כדכתיב ולובים וכושים במצעדיו וגרסינן בירושלמי גרים הבאים מליבו מהו להמתין להן ג' דורות, אמר רב יהודא אמר שמואל מחלפין לפני רבי של זו בזו ושל זו בזו מאי נאקה באפסר לא תבעי לך דכיון דלא מנטרי ביה משאוי היא כי תבעי לך גמל בחטם מאי כיון דסגי ליה באפסר משאוי הוא או דילמא כל נטירותא יתירתא לא אמרינן משאוי היא אמר לפניו ר"י בר' יוסי כך אמר אבא ד' בהמות יוצאת באפסר בשבת הסוס והפרד והגמל והחמור, ירושלמי אמר חזקיה וסימן וכן תהיה מגפת הסוס והפרד והגמל והחמור למעוטי גמל בחטם שלא יצא ומתניתא תני לובדקים וגמל יוצאין באפסר, באפסר אין בחטם לא אלמא כל נטירותא יתירתא משאוי היא ואסור וכן הלכה, ואע"ג דאמר שמואל הלכה כחנניה דסבר נטירותא יתירתא לא אמרינן משאוי היא לית הלכתא כוותיה דהא רב פליג עליה ואמר נטירותא יתירתא משאוי היא ואותבינן עליה דרב מקשרה בעליה במוסרה לפרה אדומה וכו' ולא קמה תיובתיה אלא פריקו לה תלתא [אמוראי] בתראי ומדאכפילו הני תלתא בתראי דאינון אביי ורבא ורבינא ופריקו כולהו אליביה דרב ש"מ דהלכתא כוותיה ועוד דקיי"ל דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי. והסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, מאי יוצאין ומאי נמשכין אמר רב הונא או יוצאין כרוכין או יוצאין נמשכין ושמואל אמר יוצאין נמשכין ומסקנא דשמעתין דיוצאין כרוכין וכש"כ נמשכין, מולאות של בית רבי פי' פרדות היו יוצאת באפסר בשבת כרוכין:
1