ספר העיתים רי״בSefer HaItim 212
א׳מתני' אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינו קשורה לו ולא בזוג אע"פ שהיא פקוקה ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו, ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהן ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן ואין הרחלים יוצאות חנונות, ואין העגל יוצא בגימון, ולא פרה בעור הקופד ולא ברצועה שבין קרניה פרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים, אין חמור יוצא במרדעת כדאמרינן לעיל מאי אינו קשורה לו אילימא שאינה קשורה לו כלל פשיטא ניחוש דילמא נפלה ואתי לאתויי אלא לאו שאינה קשורה לו מערב שבת, ולא בזוג אע"פ שהיא פקוק משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא, לא בסולם שבצוארו אמר רב הונא בר עולאי דעביד ליה להיכא דאית ליה מכה דלא הדר חייך לה, ולא ברצועה שברגלה דעביד לה לגיזרא פי' שמלמדין הבהמה לילך וקורין לה בלע"ז "אלאברייא" ורבוותא פרישו בה תרתי פירושי איכא מ"ד כל שפרסותיה רחוקות וקצורות ונוגעת רגליה ועקיביה זה בזה והיא ניזוקת עושה לה מטלית או רצועה על עקיביה כדי שלא תהא ניזוקת, ואיכא מ"ד כאשר מתבקעת פרסי בהמה קושרין אותה ברצועה כדי שתתחזק ותחזור לכמות שהיתה, ואין התרנגולין יוצאין בחוטין לסימנא כי היכא דלא ליחלפו ולא ברצועות שברגליהן דעבדי לה כי היכי דלא ליתברו מאני, ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן כי היכי דלא ניחוש אליתיהו והיא כעין עיפוש שעולה באליה, חנונות עץ ושמו יחנון ומניחין קיסם ממנו בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה ולזכרים א"צ זו הרפואה כי מנגחי תדיר וממילא נופלין דרנין שבראשיהן, גימון [עץ] קטן כמו עול, פרה בעור הקפוד דעבדו לה דלא לימצוה ילי פי' תרגום והאנקה [ילי], ולא ברצועה שבין קרניה איתמר רב חייא בר אשי אמר רב בין לנוי בין לשמור אסור, ורב חייא בר אבין אמר שמואל לנוי אסור לשמור מותר והילכתא כרב כדכתבינן לעיל דכל ניטורתא יתירתא משאוי היא, פרתו של ר"א בן עזריה וכו' תאנא לא שלו היתה אלא של שכינתו ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו וכדרב ור' חנינא ורבי יונתן דאמרי כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי עירו על כל העולם ואינו מוחה נתפס על כל העולם כולו, אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא מיתפשו אכולי עלמא, וחזינן מכל הני כללי דאדם מצווה על שביתות כל בהמות דאית ליה וכל חיה ועוף דאית ליה דכתיב עבדך ואמתך ובהמתך וכתיב למען ינוח שורך וחמורך ותנן נמי בפרק שור שנגח את הפרה אחד שור ואחד כל בהמה לנפילות הבור ולהפרשות הר סיני וכו' עד ולכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן, ואמרינן בגמרא ולכלאים דמאי אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת אי כלאים דרביעה יליף בהמתך דשבת וגבי שבת מנלן דתניא ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל בדברות הראשונים נאמר עבדך ואמתך ובהמתך ובדברות האחרונים נאמר שורך וחמורך וכל בהמתך והלא שור וחמור בכלל כל הבהמות היו ולמה יצאו לומר לך מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהן אף כל חיה ועוף כיוצא בהן ובסיפא מסקינן כל בהמתך הכא ריבוי אחר ריבוי:
1