ספר העיתים רי״דSefer HaItim 214
א׳ואלו היכא דאוגרה ישראל לבהמתו לגוי לד' או לה' ימים כי היכי דליהדריה גוי ניהליה בע"ש עם חשיכה ועבר האי גוי על דעתיה או דאזיל ליה לאתרא רחיקא ולא מצי ישראל למיסבה מיניה בההוא שבתא איצטרכינן לפרושי אי שרי לי' לישראל למישקל מיניה דגוי שכר שבת בכלל שאר יומי או לא שיש שמורין למישקל מיניה שכר שבת כלומר כשאר יומי כי היכא דליקנסו לגוי ולא יהא חוטא נשכר ולמישדייה לנהרא שכר שבת או למיתביה לעניים, ואנן לעניות דעתין חזי לן דהוראה זו אינה נכונה ולאו שפיר דמי למיעבד הכי ואיסור גמור היא ויש בדבר חילול השם כי מפני קנסו של גוי אין לישראל לחלל את השבת ולמישקל אגרא דשבת ואם מפני שחטאו גוים [הם] אין מצווין לשמור את השבת ואם מפני שלא יהא רגיל לעשות כן [בבהמה של ישראל] אין לנו לקנוס את הגוי בה דאדרבא על הישראל יש לנו לקנוס שלא ישכור את בהמתו לגוי כלל אלא א"כ יודע בבירור... ואם מפני שנותן אותן מעות לעניים ההוא הו"ל מצוה הבאה בעבירה והקב"ה שונאה לפי שיש בדבר חילול השם כשרואין הכל גוים וישראלים דקא שקיל ישראל שכר שבת ואין הכל מבינין כשהוא נותנן לעניים אבל מאי דשפיר למיעבד בכי האי מילתא אם עבר הגוי על דעתיה של ישראל [אי] איכא אתרא דקבוע בי דוואר ליזיל לבי דוואר וליקנסוהו לגוי עליה אבל למישקיל מיניה אגר שבת כלל לאו שפיר דמי, אבל מה שראוי לעשות לישראל שלא ישכור בהמתו לגוי כלל אלא א"כ קונס הגוי ביד ישראל כי היכי דליהדריה ניהליה בערב שבת עם חשיכה, והיכא נמי דאוגר ישראל בהמתו לישראל חבריה וא"ל ע"מ ליתן ליה בכל יומין דקיימה גביה האי בהמה אגריה דינרא לכל יומא ומשכא גביה ההיא בהמה יומין טובא מהו למישקל מיניה אגריה מתלתין יומין תלתין דינרין והרי אית ביניהון ד' דינרין מד' שבתות דאיכא מ"ד הואיל ולישראל חבריה קא מוגיר וכל ישראל שובתי שבת ובהמותיהן שובתת עמהן הדבר ידוע דלא שכר שבת קא שקיל אלא תנאה היא דאתני ישראל בהדי חבריה עבור בהמתו דקא מוגיר ליה ליתן לי' בכל יומא דינרא ואי מקיים תנאיה אין בכך כלום משום שכר שבת ואיכא נמי מאן דאמר דמ"מ כיון דא"ל יומא בדינרא אע"ג דכל ישראל שובתי שבתות ולא הוי שכר שבת מיחזי כשכר שבת ואסור ולא מצי שקיל מיניה אלא א"כ הוה בהבלעה כגון דא"ל שבעה דינרין תתן לי אגרא בכל שבת ושבת או תלתין דנרין בכל ירחא אבל אם מפרש ליה דינרא ביומא מיחזי כשכר שבת אבל בהבלעה שריא וכדגרסינן בנדרים בפרק אין בין המודר הנאה מחבירו וליטעמך שכר פיסוק [טעמים] בשבת מי אסור הבלעה היא והבלעה מישרי שריא דתניא השוכר את הפועל לשמור את התינוק לשמור את הפרה לשמור את הזרעים אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אם אבדו [אינו] חייב באחריותן אם היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע נותנין לו שכר שבת לפיכך אם אבדו חייב באחריות וכל הני מילי בבהמה דישראל דהישראל מצווה על שביתות בהמתו אבל אי אגיר ישראל או אושיל ספינתיה לגוי לשבעה או לעשרה יומי וקא מסגיא האי ספינתא בשבתא לית לן בה דאי משום שביתות כלים לא חיישנין לשביתות כלים אלא היכא דעבדו מלאכה ברשותא דישראל אבל אי אוגרינהו או אושלינהו מקמי שבתא ועבדו מלאכה בשבתא ברשותיה דגוי לית לן בה משום שביתות כלים ואם מפני שנקראת על שמו לא דמיא ספינה למרחץ דבמרחץ אריסותא מרחץ לא עבדי אינשי ונקראת על שמו ומ"ד דספינה נמי נקראת על שמו ואסור... לא ימכרנו...:
1