ספר העיתים רט״וSefer HaItim 215
א׳אמר רב חסדא לא שנו [אלא אם נתן שמן מעט שיעור לצחצחו] אבל [שיעור לעבדו היא אסור] אבל לצחצחו אסור [וכש"כ לעבדו, ומותר לשכשך את המנעל במים אבל לכבסו אסור] דגרסינן בזבחים בפרק דם חטאת דרש [רבא מותר לכבס את המנעל] א"ל רב פפא לרבא והא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה [דרבה ושיכשכו ליה מסאניה במיא] שיכשך [אין] אבל כיבוס לא הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש [דברים שאמרתי לפניכם] טעות הן בידי ברם כך אמרו שכשוך מותר כיבוס אסור. ת"ר לא יצא קטן [במנעל גדול] אבל יוצא הוא בחלוק גדול פי' של אדם גדול ולא תצא אשה במנעל מרופט [פי' רפוי שמשתרבב מן הרגל כדאמרינן ששפתותיהן] של זקנים מתרפטות ואין יכול לקפוץ שפתותיו לטעום החיך [המאכל, ולא תחלוץ בא ואם חלצה חליצתה כשרה ואין] יוצאין במנעל חדש ובאיזו מנעל אמרו במנעל של אשה כלומר שאין [אשה רשאי לצאת במנעל] חדש, תני בר קפרא לא שנו אלא שלא יצאה בו שעה אחת מבעוד יום אבל יצאה [בו שעה] אחת מבעוד יום מותר. ומנעול שע"ג אמוס שומטין אותו בשבת כרבנן פי' אמוס [זה דפוס של מנעל], תני חדא שומטין מנעל מע"ג האמוס בשבת ותניא אידך אין שומטין [לא קשיא] הא ר' אליעזר הא רבנן לר"א דאמר גבי טהרות אינו כלי אסור לשומטו ורבנן סברי כלי הוא לקבל טומאה וכיון שהיא כלי מותר לשומטו בשבת והלכה כרבנן דשרי ואפי' ר"א לא קאסר אלא בשאינו רפוי אבל ברפוי מותר דתניא ר' יהודא אומר ר' אליעזר אומר אם היה רפוי מותר:
1