ספר העיתים רי״טSefer HaItim 219
א׳מתניתין, אבות מלאכות מ' חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה, הגוזז את הצמר והמלבנו והמנפצו והצובעו והטווהו והמסיך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חיטין והבוצע שני חוטין והקושר והמתיר והתופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד את הצבי והשוחטו והמפשיטו והמולחו והמעבדו והמוחקו והכותב שתי אותיות והמוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות, הבונה והסותר, המכבה והמבעיר המכה בפטיש המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות מ' חסר אחת, והני כולהו אבות נינהו משום דחשיבי דהוו במשכן אבל הכי נמי חייב סקילה העושה אחת מתולדותיהן במזיד כשם שחייב על האבות כדגרסינן בתחלת ב"ק גבי שבת תנן אבות מלאכות מ' חסר אחת תולדותיהן כיוצא בהן ל"ש אב חטאת ול"ש תולדה חטאת, ולא שנא אב סקילה ול"ש תולדה סקילה ואמאי קרי לה אב ואמאי קרי לה תולדה דאלו עביד אב וכו', תאנא הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולן מלאכה אחת הן. קמ"ל העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת הלכך מי שזורע ונוטע ומבריך והרכיב וניכש והשקה מים וקצר תבואה ובצר ענבים וגדר תמרים ומסק זיתים וארה תאנים אינו חייב אלא שתים אחת משום קוצר ואחת משום זורע דכלהו [מלאכות] בהני תרתי אינון, ור' אליעזר מיחייב אתולדה במקום אב דתנן התם בכריתות אמר ר' עקיבא שאלתי את ר' אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת וכו' ולא אודי ליה ר' עקיבא ואין הלכה כר' אליעזר נמצאת אתה אומר אין אדם יודע בהעלם אחד יותר מארבעים חטאת חסר אחת, לפי שאילו עשה אלף אלפי מלאכות כולן אינן יוצאת מאבות הללו ותולדותיהן ומה שפירשנו לענין חילוק מלאכה:
1