ספר העיתים רל״וSefer HaItim 236
א׳רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדין בשעת מלאכה חייב אע"פ שלא הכה בו כלום גם זה כמכה בפטיש דמי, [מאי קא עביד] רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו מפני [שמאמן] את ידו [וקסברי בני רחבה] דהאי [מאמן] מלמד את ידו אומנות [הכאה היא] ומחייב, [ומקשו] אלא מעתה [חזי אומנתא בשבתא וגמר] הכי נמי דמיחייב, ופרישנא אלא אביי ורבא [דאמרי תרויהו שכן מרדדי טסי משכן] עושין כן ותניא נמי הכי, וכתב רבינו האיי גאון הכי ודרבה [ורב יוסף דאמרי מפני שמאמן את ידו אין] פירוש מאמן את ידו מלמד את ידו אומנות [אלא] מרגיל [את ידיו לאותה מלאכה היא] שכן מנהג מרדדי פחים עד עכשיו כשמניחין את הטס על הסדן [מכין תחלה בקורנס] על הסדין כשמתחיל במלאכה לסבריה דרשב"ג מלאכה [גמורה היא ולא דמי] ומי שנטל מגל לקצור ולא קצר ולא נמי דמי ומי שנטל [קורנס לרדד] ולא רידד אלא אותה הכאה כמלאכה חשובה לרשב"ג היא וליתא... החורש כל שהו חייב כח ראויה חרישה כל שהו לעשות גומא לדלעת ואף במשכן היו חורשין לקלח אחד של סממנין. החורש כל שהו המנכש והמקרסם והמזרד כל שהו חייב, והמלקט עצים אם לתקן כל שהו אם להסיק בה כדי לבשל ביצה קלה, המלקט עשבים אם לתיקן כל שהו אם לבהמה כמלא פי הגדי, ת"ר התולש עולשין והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי הגדי אם להסקה כדי לבשל ביצה קלה אם ליפות את הקרקע כל שהו והקשינו אטו כולהו הני דמלקט להו [לאכילה] ולבהמה ולהיסק מי לאו אית בהו ליפות קרקע ואוקמוה רבה ורב יוסף באגם שאין הקרקע מתיפה בלקיטות העצים ואין מנכשין אותה הלכך צריך נמי הני שיעורי אם מחשבתו לבהמה כמלא פי הגדי וכן כולהו:
1