ספר המכריע כ״הSefer HaMakhria 25
א׳גרסינן בפרק יש נוחלין שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין כתב רבינו שמואל זצוק"ל נראה בעיני דדוקא נקט שנכנסו לבקר הילכך רצו יעידו רצו יהיו דייני' אבל אם נכנסו כדי להעיד שהזמינום לשם והביאום לשמוע כדי להעיד הרי הן עדים ואין עד נעשה דיין דדמי לנכנסו בלילה דחשיב להו עדים הואיל ומתחלה לא היו ראוין לדון דלילה לאו זמן תחלת דין הוא וכל שכן הכא אם באו מתחלה לשם עדות אין עד נעשה דיין וראיה לדבר בפרקא קמא דמכות דחשיב להו רבי יוסי התם עדים לפסול את השאר אם ראו עמהם את המעשה והך פסולין לעדות וחשיב לה עדות שנמצא אחד מהן קרוב או פסול ותבטל עדות כולן ורב פליג על זה ואמר מה יעשו שני אחים שראו אחד שהרג את הנפש ואמרינן בגמרא דרב נמי מודה דהוי להו עדים בראיה בעלמא אם באו לראות כדי להעיד ואמר רבא הכי אמרי להו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו כלומר כשבאו לראו' המעשה לאיזה דעת באתם הלראות או להעיד אי אמרי לאסהודי אתינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אי אמרי למיחזי אתינן מה יעשו שני אחים וכו' ואמר רב נחמן התם הלכה כרב וקיימא לן הלכה כרב נחמן בדיני נמצינו למדין שהבא לראות מעשה כדי להעיד חשבינן ליה עד ואפילו לפסול כל חבריו כדי לבטל עדותן אם הוא בא לראות וכל שכן היכא דזימנום לבוא לראות צוואת שכיב מרע כדי להעיד דשוב אינו נעשה דיין.
1
ב׳והא דתנן בראש השנה ראוהו שלשה והם בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד התם הוא שלא הלכו מתחלה כדי לראותו על מנת להעיד דאם כן שוב אין היחיד יכול להיות דיין דאין עד נעשה דיין אלא כשראוהו ממילא בלכתם בשוק או שהי' יושבים במקום אחר וראוהו משם וכאשר פירש רבינו שמואל ההוא דמכות למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו על ראיי' המעשה כך ראיתי שפירשו רוב המפרשים.
2
ג׳והפתרון הזה נראה בעיני קשה מאד כחומץ לשינים וכעשן לעינים לפיכך אני רוצה להביא כל המשניות השנויות באותו הפרק על ענין עדות ומה שכתו' בגמרא עליהן ולבארם היטב ולסלק מהם כל גמגום כפי יכולתי.
3
ד׳הכי תנינן התם על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב שלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזימו את השלשה ומנין אפי' מאה תלמוד לומר עדים רבי שמעון אומר מה שנים אינם נהרגין עד שיהיו שניהם זוממי' אף שלשה אינם נהרגים עד שיהיו שלשתן זוממין ומנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים ואמרי' בגמרא אמר רבא והוא שהעידו כולן בתוך כדי דיבור.
4
ה׳אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא מכדי תוך כדי דיבור היכי דמי כדי שאלת תלמי' את הרב טובא הוו. אמר ליה כל אחד ואחד בתוך כדי דיבורו של חברו אבל אם הפסיקו בעדותן כל א' ואחד יותר מכדי דיבור אינן נעשין כולן אגודה אחת לומר שאין נהרגין עד שיזומו כולן אלא כל אותן שהן ניזומין הן נהרגין ואותן שאין ניזומין הן עומדים בכשרותן ועדותן קיימת והוא נהרג על פיהן דכיון שלא נצטרפו להעיד בתוך כדי דיבור אע"פ שראו כולן המעשה ביחד ובאו לבית דין ביחד אינם מצטרפין להיות כולן בבת א' עד שיעידו כולם בתוך כדי דיבור כל אחד בתוך כדי דיבור של חבירו אבל אם הפסיקו בעדותן הרי הן כשתי כיתי עדים שאם הוזמה הכת האחת והכת הב' לא הוזמה הכת הראשונה נהרגת וגומרין הדין על פי הכת השנייה והורגין אותו על פיהם וכדאמרי' לקמן הוא והן נהרגין והשניה פטורה.
5
ו׳ונראה לי דהאי דאמר רבא והוא שהעידו כולן בתוך כדי דיבור דוקא בשלא התרו בהן הדיינין לומר להן למיחזו אתיתו או לאסהודי אתיתו כדבעינן למימר לקמן אבל אם כשבאו להעיד שאלו אותן ואמרו להן כולן כי להעיד באנו כבר נעשו כולן אגודה אחת בין לענין הזמה כדבעינן שיזומו כולם בין לענין שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה ובלבד שיראו כולן כאחת כדבעינן למימר לקמן וזה שהצריך רבא להעיד בתוך כדי דיבו' כגון שבאו והעידו מאליהן בלי שום התראת הדיינים אי נמי לר' יוסי דלא איירי בהתראה.
6
ז׳ודוקא בשאר העדים בעינן שיעידו בתוך כדי דיבור כדי לצרפן עם השנים הראשונים אבל השנים הראשוני' אף על פי שהפסיקו בין זה לזה אין בכך כלום דלא מיבעיא לרבי נתן דאמר בפרק דיני ממונות בתרא שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חברו למחר שומעין דבריו אלא אפילו לתנא קמא דאמר אין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחת לא אמר אלא לאפוקי מדרבי נתן דאמר אחד היום ואחד מחר ולא שיעידו בתוך כדי דיבור רבי עקיבא אמר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלה וכו'.
7
ח׳ראיתי מפרשים דרבי עקיבא לית ליה דרבי שמעון והכי קאמר לא בא השלישי להקל שנאמר שעד שלא יוזם גם הוא אין השנים שהוזמו נהרגין אלא אע"פ שלא הוזמו אלא השנים נהרגין הן ולא בא הכתוב אלא להחמיר על הג' לעשות דינו כיוצא כאלו אם הוזם גם הוא ואף על פי שבלא הוא היתה העדות מתקיימת מפני שנפסל לעוברי עבירה.
8
ט׳ואינו נ"ל דמלתא דרבי שמעון אליבא דכולי עלמא אתיא וליכא מאן דפליג עליה והאי דקתני לה בשם ר' שמעון לאו למימרא דרבנן פליגי עליה אלא לומר לך דהאי מילתא רבי שמעון קאמר לה אבל מיהו ליכא מאן דפליג עליה.
9
י׳ורבי עקיבא לא אתא אלא למדרש האי דרשא דעשה הכתוב המטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה וקל וחומר למצוה ולאו לאיפלוגי על רבי שמעון.
10
י״אמה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ומנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים פירוש הכי נמי אליבא דכולי עלמא היא וליכא מאן דפליג עליה שאם העידו עשרה עדים בדבר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה.
11
י״בואמרינן בגמרא אמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה הרוג יציל כשהרגו מאחריו נרבע יציל כשרבעו מאחריו הורג ורובע יציל אישתוק כי אתא לקמיה דרבא אמר ליה יקום דבר במקויים דבר הכתוב מדבר ופירש רבינו יהודא בר' נתן זצוק"ל הרוג יציל את הנידון שהרי ראה את המעשה וקרוב הוא אצל עצמו ותיבטל עדותן וינצל הנידון והעדים הורג או רובע יציל את עצמו ואת העדי' שקרוב הוא וראה את המעשה וזה הפתרון אינו נראה לי כלל שהראיה בלבד שראו כ"א יפסול הקרוב או הפסול את השאר אלא אם כן העידו ביחד בבית דין אבל בראייה בלבד לא שאם כן אין לדבר סוף.
12
י״גורבינו שלמה ספרדי משום רבינו חננאל ורבינו גרשום זצוק"ל פירש דהאי דמקשה הרוג יציל כגון שבא הוא עם העדים בצידו מוכה ואמר כי פלוני הכני וכיון שהיה בעת הראייה ובעת הגדת העדות יציל וכן הורג ורובע יודו בהדי עדים ההורג יודע כי הוא הרגו (והנרבע) [והרובע] יודה שהוא רבעו ודמי כמי שהעידו עם העדים וכי אפשר לומר שלא ראו הילכך אם יודו ינצלו ותבטל העדות כולה שהרי נכללו עמהם קרובים.
13
י״דוזה הפתרון נראה לי נכון דלא חשבינן כאגודה א' לפסול האחד את כולן אלא כשהעידו כולן בבית דין לא בראייה בלבד.
14
ט״ואמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיי' העדות בשאר. רבי אומר אחד דיני ממונות וא' דיני נפשות בזמן שהתרו בהם אבל בזמן שלא התרו בהם מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש ואמרינן בגמרא היכי אמרינן להו למיחזו אתיתו או לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתינן ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אי אמרי למיחזי אתא מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש.
15
ט״זופירש רבינו יהודא בר' נתן זצוק"ל בזמן שהתרו בהן שאותן הקרובים נשתדלו באותה העדות והתרו באותן עוברי עבירה שלא יעברו פן יחייבוהו מיתה דמהשתא בטלה העדות (כל) [של] אחרים מאחר שנתעסקו אלו להיות עדים אבל אם לא התרו הקרובים בהם אילו היו רואים עם האחרים לא בטלה העדות דמה יעשו ב' אחים או אב ובן שראו באחד שהרג את הנפש וכי מפני שהן אחין יקנסו להן ורבי יוסי סבירא ליה דאפילו לא אתו אלא למיחזי בטלה העדות דעדות קרובים היא דמשעת ראייה קפדינן אקרובים.
16
י״זוכך מצאתי שפירש גם המורה בפרקא קמא דסנהדרין בהלכת מוציא שם רע דמייתינן לה התם מאי דקאמר רבי מה יעשו שני אחים שראו היכי אמרינן להו לקרובים לידע אם ראו לשם עדות אם לאו למיחזי אתיתו כשראיתם המעשה למה הלכתם לראותו הלכתם כדי להיות עדים או משום ראיית תימה בעלמא כדרך בני אדם שרצים לראות מלחמה.
17
י״חוהפתרון זה נראה לי מר כלענה ואין הלב מקבלו ואין הדעת סובלתו שבראייה בלבד שראו ביחד יפסול הקרוב אותו ואע"פ שנתכוונו להעיד ואם לא העיד עדיין.
18
י״טוגם יש לפתרון זה כמה קושיות חדא דהא רבי אמר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן.
19
כ׳ואי בהתראת הקרובים שיתרו בעוברי עבירה מיירי הא תינח בדיני נפשות שצריכין התראה אבל דיני ממונות מה התראה הן צריכין אם ראו שהלוה ראובן לשמעון מנה מה התראה צריכים לעשות לו ועוד היה לו לומר בזמן שהתרו בו אמאי אמר בהן וגם התרה היה לו לומר ולא התרו שהרי בקרוב אחד מיירינן כדתנן נמצא אחד מהן קרוב ועוד מאי האי דאמרינן בגמרא היכי אמרינן להו.
20
כ״אומי אמר שצריכי' בית דין לומר להם שום דבר עד ששואל היכי לימא להו ועוד מה לנו לשאול אותם למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו אין לנו לחקור אלא אם התרו בו בקרובים אם לאו.
21
כ״בועוד מאי האי דאמר למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו כיון דעל ראיית המעשה קאי הוה ליה למימר למיחזי אזליתו או לאסהודי אזליתו.
22
כ״גועוד ראייה גדולה שבראייה בלבד אין הפסול פוסל את הכשר ואע"פ שמתכוין לראות כדי להעיד דתנן בפרקא קמא דראש השנה אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין זה עם זה אלא שאם יפסל אחד מהם יצטרף השני עם א' אלמא שראו ביחד והולכין לבית דין כדי להעיד אין זה פוסל את זה.
23
כ״דמכל הני נראה לי לומר שאין הפסול פוסל את הכשרין בראייה בלבד ואע"פ שנתכוונו להעיד עד שיעידו ביחד.
24
כ״הואב ובנו דעדות החדש שהיו הולכים להעיד לא היו מגידין ביחד אלא האחד היה מעיד עם אחר ואם נפסל היה מעיד השני.
25
כ״ווכך הוא פתרון השטה רבי יוסי היה מחלק בין דיני ממונות לדיני נפשות דדוקא בדיני נפשות אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אבל בדיני ממונות לא.
26
כ״זורבי פליג עליה דאחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות עדותן בטלה בזמן שבאו ביחד להעיד בבית דין והתרו להם בית דין באותן העדים ומה היא ההתראה כדאמרינן בגמרא היכי אמרינן להו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו שקודם שיעידו שואלין אותן ומתרין בהן שיגידו להן האמת למה באו אם באו להעיד או אם באו לראות היאך יגמר דינו של זה וכל מי שיאמר להעיד באתי אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה וכל מי שיאמר כי (אם) לא באתי להעיד שתתקיים העדות על פי מפני שאני קרוב אלא באתי לראות היאך יעמוד דינן של זה אע"פ שגם הוא היה בראיית המעשה עמהם ומספר המעשה לבית דין עמה' כיון שהוא אומר כי לא באתי להעיד שתסמכו על פי אלא לראות באתי אינו פוסל אותן אבל אם לא התרו בהן אלא באו כולן והגידו לבית דין והקרוב עמהן אינה בטילה שכך דרך העולם כל הרואים את המעשה באים לבית דין בין קרובין בין אין קרובין ומגידים הדבר שראו אבל לא על דעת זו שיסמכו בית דין בעדותם שהם יודעים כי הם קרובים אלא באים כדי לראות מה יהא בסופו ומגידין מה שראו לבית דין כדי לאמת דברי העדים הראויין להעיד.
27
כ״חוזהו מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש שאם באו לבית דין והגידו מה שראו בעבור זה תיבטל עדות הכשרי' אם לא גמרו ונתכוונו להעיד ולהגמר הדין על פיהם אין זה דין שלא תבטל עד שיתכוונו להעיד.
28
כ״טוכך מצאתי כתוב בהלכות הגאונים וכך אמר רב צמח גאון הלכה כרב נחמן הלכה כרבי הילכך היכא דאתו לבית דין אמרינן להו לאסהודי אתיתו או למיחזי אתיתו אי אמרי למיחזי אתינן ולא לאסהודי לא מיפסלי הנך כשרין ומאן דמסהדין שפיר מסהדין.
29
ל׳היו שנים רואין אותו מחלון זו ושנים רואין אותו מחלון זו ואחד מתרה בו באמצע בזמן שרואין מקצתן אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והם נהרגין והשנייה פטורה.
30
ל״אפירוש אימת קא אמרינן שאם העידו כולן ביחד שהן עדות אחת בין לגבי נמצא אחד מהן קרוב או פסול שתהא כל העדות בטילה ובין לגבי זוממין שאינם נהרגים עד שיזומו כולם דוקא אם היתה ראייתם כאחת שראו זה את זה ואז הושוו כולם להיות כת אחת אבל אם שנים היו רואים בחלון זו היאך היה הורגו ושנים מחלון זו והמתרה היה עומד באמצע והתרה בו נמצא שכל שנים ושנים יכולין להעיד שהרגו על פי התראה ויגמר הדין על פיהם ויהרג והרי הם עכשו ב' כיתות כיון שלא ראו אלו את אלו ואם העידו ב' הכיתות עליו אע"פ שהעידו ביחד לא מצטרפי להיות ככת אחת שאם הוזמה הכת האחת ובטילה עידותה לא בטלה הכת השנייה אלא נהרג על ידן וגם הכת שהוזמה נהרגת ולא אמרינן שלא תהרג עד שיזומו כולן אבל אם היו מקצתן רואין אלו את אלו אע"פ שאין כולן רואין אלו את אלו נתחברו כולן להיות ככת אחת שאם ילכו להעיד כולן ביחד והוזמו מקצתן בטלו כולן ואין נהרג על פי השאר וגם המוזמי' אינן נהרגי' עד שיוזמו כולן.
31
ל״בודוקא אם העידו כולן בבת אחת כל אחת בתוך כדי דיבורו של חברו או שהתרו בהן ואמרו כולן לאסהודי אתינן כדאמרן אבל אם באו לבית דין בזו אחר זו כל כת וכת עומדת לעצמה ואם נמצאת אחת מהן זוממת הן נהרגין והוא נהרג על פי הכת השנייה שאע"פ שהיתה ראיית' כאחת בעינן נמי שתהא הגדתן כאחת כדפרישית. וכל זה אליבא דכולי עלמא וליכא מאן דפליג.
32
ל״גואחרי שביארתי דין צירוף העדים היאך הם נעשין עדות אחת אני רוצה לבאר דין אין עד נעשה דיין אנה ראוי להיאמר ומהו טעם הדבר למה אין עד נעשה דיין מה שכתב רבינו שמואל דעד שהוזמו להעיד שוב אינו ראוי להיות דיין דאין עד נעשה דיין ואוקי ההיא דתנן בראש השנה ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד וכו' התם הוא שלא הלכו מתחלה כדי לראותו על מנת להעיד דאם כן שוב אין היחיד ראוי להיות דיין דאין עד נעשה דיין אלא בשראוהו ממילא בלכתם בשוק או שהיו יושבים במקום אחד ומשם ראוהו.
33
ל״דאינו נראה לי אלא אע"פ שראה כדי להעיד וגם הוזמן בפי' והוקבע להיות עד אם יש אחרים בלא לו שיעידו לפניו יכול להיות דיין כיון שאינו בצירוף הדיינים ובצירוף העדים שהרי יש שני עדים בלא לו והילכך יכול להצטרף בצירוף הדיינים כאשר אני עתיד לבאר.
34
ל״הוגם מה שכתב רבינו יצחק זצוק"ל בתוספותיו דשלשה שהוזמנו להעיד ביום כיון שהוא שעה הראויה לדין יכולין לדון ביום מחר על פי אותה הראיי' שראו הן בעצמן דאמרינן בהו לא תהא שמועה גדולה מן הראיי' והאי דקיימא לן אין עד נעשה דיין כשראה ביום דהיינו אם העיד כבר בפני בית דין אי נמי חתם על השטר עדות וכו'.
35
ל״וכל זה אינו נ"ל שאע"פ שראו את העדות ביום כיון דלשם עדות הוזמנו אינן יכולין לדון על פי ראיי' עצמן דנמצאו הם עדי' והם דיינים ואנן בעינן שיגמר הדין על פי שנים עדים ושלשה דיינים כאשר אני עתיד לבאר.
36
ל״זומה שחילק ואמר שאם כבר הגיד עדותו שוב אינו נעשה דיין אינו נ"ל שבין הגיד בין לא הגיד דין אחד יש להם אם הוא רוצה להצטרף עם הדיינים ועם העדים אין עד נעשה דיין שהוא יהיה עד ודיין ואע"פ שלא הגיד עדותו.
37
ל״חואם יש שנים עדים בלא לו אע"פ שכבר העיד עדותו יכול להצטרף עם הדיינים כיון שיש שנים עדים אחרים בלא לו והדין נגמר בשנים עדים ושלשה דיינים.
38
ל״טוטעם דאין עד נעשה דיין לא מפני שנפסל גופו מפני שראה או מפני שהגיד דאדרבה זה שראה העדות הוא יודע לרדת לעומקו של דין יותר מן האחרים וליפסל גופייהו אלא רבי עקיבא ודוקא בדיני נפשות משום דכתיב והצילו העדה דבעי' דיינים הראוים להפך בזכותו אבל בשאר עדיות לא א"כ טעם הדבר הוא כדפירש רבינו שמואל משום דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' והאי ב' אנשים בעדים קא מיירי כדדרשינן בסנהדרין אשר להם הריב אלו בעלי דינין שני האנשים אלו העדים ולפני ה' אלו הדיינים.
39
מ׳נמצינו למדים מכאן שצריך להגמר הדין על פי שנים עדים ושלשה דיינים וההיא דראש השנה דאמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראייה זה נאמר כשהדיינים בעצמן ראו את הלבנה ביום שהן ראויין להיות דיינין שמקדשין על פי ראייתן ואינן צריכים עדים שם כיון שהדיינים ראו אותה דהשתא על פי שמועה מקדשין על פי ראייה לא כל שכן יותר היא חשובה ראייתן משמועתן ויותר הם ברורים בדבר בראיית עצמן משמועה ששומעים מפי העדים שהרי כל בית דין שמודה הנתבע בפניה' (אין) גומרין הדין על פי אותה הראייה ואין צריכין לעדים אחרים שיעידו להם וה"ה נמי בקדוש החדש מקדשין על פי ראייתם ואין צריכים לשום עדות אחרת אבל אם ראו בלילה כיון שאינן ראויין לדון באותה שעה נמצאו שאין עדים ואינן יכולין לקדש על פי ראייתם שאין העד כשר להיות דיין שיהיה הוא עד והוא דיין אלא צריכים דיינים אחרים לקדש ע"פ עדותן וכן נמי עדים שהוקבעו להעיד אין יכולי' לגמור הדין הן בעצמן על פי ראייתן ואע"פ שמקבלין אותם דיינים עליהם עכשו מפני שאף על פי שביום ראו עדים הם ואין עד רשאי להיות דיין אלא צריכים דיינים אחרים לגמור הדין על פי עדותן ואע"פ שלא הגידו עדותן אינם יכולים לדון על פי ראייתם כיון שאין שם עדים אחרי' דבעינן שיגמר הדין על פי חמשה היכא דהם עדים שנים עדים ושלשה דיינים ולא שיהיה אחד מן העדים דיין אבל ודאי אם היו העדים רבים אע"פ שהלכו קצתם והגידו עדותן לבית דין ולא הספיקו אותן בית דין לגמור הדין עד שהלכו להם או מת אחד מהן ורוצין בעלי הדין לצרף אחד מן אותן העדים שכבר הגידו עדותן עמהם או שניהם כיון שיש עדים אחרים שמעידין לפניהם שלא יפסקו הדין על פי עדותן אלא על פי עדים אחרים מצטרפין הם שהרי יש כאן שנים עדים ושלשה דיינים ואף על פי שכבר העידו לא נפסל גופן בכך שלא הקפידה תורה אלא שלא יהיה הוא עד והוא דיין ואע"פ שלא הגיד אבל אם יש עדים אחרי' בלא לו אע"פ שהגיד יכול הוא לחזור ולהיות דיין.
40
מ״אזאת הוא הסברא שנראה בעיני עיקר ואין לזוז ממנה.
41