ספר המכריע מ״גSefer HaMakhria 43
א׳גרסינן בפרק שני דכתובות אמר רב נחמן אמנה הי' דברינו אין נאמנין מודעא היו דברינו אינן נאמנים. פירש המורה דלא אתי על פה ומרע לשטרא.
1
ב׳וקשיא לי טובא בהאי פירושא דהיכי דמי אי דכתב ידן יוצא ממקום אחר ומשום הכי אינם נאמנים.
2
ג׳אי הכי בהא קאמר מר בר רב אשי מודעא היו דברינו נאמנים והא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דכיון דחתימי בשטר' ומקיימא סהדותייהו כמאן דמסהדי דבלא אונס' זבין ליה כסתם כל שטרי דעלמא והיכי מהימני תו למימר מודעא היו דברינו ולבטלי ליה לשטרא אלא כשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר ומשום הפה שאסר הוא הפה שהתי' הוא דמהימן להו מר בר רב אשי ואי הכי אמאי אמר רב נחמן דאין נאמני' משום דלא אתי על פה ומרע לשטר' והא מתניתין דתנן העדי' שאמרו כתב ידינו זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים דאתי על פה ומרע לשטרא הוא משום טעם דפה שאסר הוא הפה שהתיר והכא נמי יהיו נאמנין מפני זה הטעם.
3
ד׳ונראה לי בודאי שאין כתב ידן יוצא ממקום אחר קמפלגי ובהא קמפלגי דרב נחמן סבר כי היכי דאמנה הויא עולה ולא מהימן ה"ה הכי נמי מודעא עולה היא ולא הוה להו למיכתב דכיון דחזו דאנסיה לוקח למוכר עד דזבין ליה לא הוה להו למיחתם שטרא דמשמע דברצונו זבין ליה דכל מודעא דנפקא על שטר זביני ומבטלא לשטר זביני היכי דמי כגון דסהדי אחריני חזו ליה לאונסא דמוכר וכתבי ליה מודעא ומבטלי לשטר זביני דעבד קמיה סהדי אחריני.
4
ה׳אבל היכא דסהדי דשטר זביני גופייהו חזי ליה לאונסא דידיה לא הוה להו (למיסתם) [למיחתם] בההי' שטר' ואיבעי' להו למיתא לב"ד ולמימר דהכי והכי אנסיה ולאו דליחתמו ביה.
5
ו׳אי נמי איבעי להו למיכתב ולמיחתם מודעא ברישא והדר ליחתם אזביניה כדבעינן למימר לקמן והילכך כי אמרי השתא מודעא היו דברינו עולה היא ואעולה חתימי דאין אדם משים עצמו רשע.
6
ז׳ומר בר רב אשי סבר אמנה ודאי לא נתן ליכתב אבל מודעא ניתן ליכתב דאי לא חתמי סהדי בשטר זביני לא מצי לאיפצויי מוכר מאונסא דלוקח ולוקח הוא דפייסינהו למיחת' ובתר הכי ליסהדו בבי דינא דאונסא עבד ליה והילכך נאמנים.
7
ח׳וראיתי לפרש חלוקת רב נחמן ומר בר רב אשי ומה שסוברי' שניהם במודעא היו דברינו באר היטב כפי מה שנראה לי מפני שראיתי בה סברות שונות למקצת הרבני' שלא נראו לי.
8
ט׳היכא דשטר זביני חתים וכתיב שפיר ונפק' עלי' מודעא דחתימי בסהדי אחריני דאנוס הוה ואינהו חזו ליה לאונסא דידיה אתיא ההיא מודעא ומבטלא ליה לשטר זביני ואפילו אי לא נפקא עליה מודעא אלא אתו סהדי אחריני על פה ומסהדי דאנוס הוה וחזינן לה לאונסיה ואיהי מסר מודע' קמן מבטלי ליה לשטר זביני דסהדי דשטר זביני לא מכחשי להו דהני אמרי אינהו דחתום אשטר זביני שפיר חתום דאינהו לא ידעי ליה לאונסיה כי היכי דחזינן ליה אנן והלכך מהימני ומבטלי ליה לשטרא זביני והיכא דסהדי דשטר זביני אינון גופייהו מסהדי אמודע' חזינן אי חתימי תחילה אשטר מודעא והדר חתים אשטר זביני אתיא ההיא מודעא ומבטלה לשטר זביני דהא תחילה הגידו דאנוס הוה ואחרי כן בשטר זביני דמשמע דברצונו מכר לו הילכך אתיא ההיא מודעא ומבטלא לשטר זביני ואפי' רב נחמן מודה בזה כדאמרינן בחזקת הבתים טובי תלא לפאפי בכינרא וזבין ליה ארעא פירוש מין אילן כדאמרינן בפרק ערבי פסחים טולא דדיקלא וטולא דכינרא חתם רבה בר בר חנה אמודעא ואאשקלתא פירוש התם אמודעא דאנוס הוה והדר חתם אשטר זביני דאי לא הוה חתים ביה לא הוה מיפטר פאפי מאונסא דהוה עביד ליה טובי ואמר רב הונא אי לאו דחתם אמודעא מאן דהוה חתים אאשקלתא שפיר חתם רב הונא לטעמיה דאמר רב הונא תלייה וזבין זבוניה ואע"ג דאונסא זביני הוו כיון דלא מסר מודעה עלייהו הוו זביני דתלייה וזבין זביניה זביני אבל השתא דמוסר מודעא אתיא מודעא ומבטלא להו לזביניה. ואקשינן דהיכי מציא ההיא מודעא לבטולא לאשקלתא והא אמר רב נחמן אמנה היו דברינו אין נאמנין.
9
י׳פירוש דהיכא אתיא מודעא ומבטלא לשטר זביני הני מילי היכא דחתימי עלה סהדי אחריני אבל הכא דחתימי עלה סהדי דחתימי אשטר זביני לא מהימני דבשטר זביני מסהדי דבלא אונס זבין ליה ובמודעא מסהדי דבאונסא זבין ליה. והא אמר ר' נחמן מודעא היו דברינו אין נאמנין אף על גב דמקיים שטרא אפומייהו דאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים משום דעולה היא ואעולה לא חתימי. והכא דבשטר זביני מקיים וקאי היכי מהימני במאי דחתימי אמודעא ופרקינן הני מילי על פה דלא אתי על פה ומרע לשטרא אבל שטרא אתי שטרא ומרע לשטרא.
10
י״אפירוש בודאי אי סהדי דחתימי אשטר זביני אתו בתר הכי ומסהדו על פה דאנן ידעינן דאניס הוה לא מהימני דכיון שהגידו וחתמו בשטר זביני דמשמע דבלא אונס מכר לו אין חוזרין עכשיו ומגידין דאנוס הוה ולא מהימני ואפילו אי כתבו השתא שטר מודעה לא מהני מידי דכיון דתחיל' חתמו על שטר זביני דמוכח דבלא אונס זבין ליה והיא הגדתן כדאמרינן העדים חתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואין יכולין עכשיו לחתום ולהגיד דאניס הוה ואפילו מר בר רב אשי מודה בזה דאי מקיים שטר זביני וקאי דלא מצי תו למימר דמודעא היו דברינו דכיון שהגיד שוב אינו חוזר מגיד אבל היכא דחתימי סהדי תחילה אשטר מודע' והדר חתימי אשטר זביני אתיא ההוא מודעא ומבטלא לשטר זביני דהא תחילה הגידו דאנוס הוה והיא ההגדה שאנו מאמינים אותו והאי דהדר וחתום אשטר זביני לפצויי ההוא גברא מאונסיה הוא דעבוד הכי.
11
י״בהילכך שפיר עבד רבה בר בר חנה דחתם ברישא אמודעא והדר חתם אאשקלתא ואתי שטרא קמא דמודעא ומבטל לשטר בתרא דאשקלתא.
12
י״גואין לומר דמשום הכי פירש המורה הכא בהילכתין דמודעא היו דברינו אין מאמינים דלא אתי על פה ומרע לשטרא כדאמרינן התם בחזקת הבתים דהתם לא אמרינן ליה אלא היכא דשטר זביני מקיים וקאי ואפילו מר בר רב אשי מודה ביה כדפרישית משום דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והכא פליג עליה ואמר נאמנים משום דמקיים שטרא אפומייהו והפה שאסר הוא הפה שהתיר והיכא דאמרינן מגו אתי על פה ומרע לשטרא ופלוגתא דרב נחמן ומר בר רב אשי הויא היכא דמקיים שטרא אפומייהו דיש לומר הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואמרי כתב ידינו זה אבל מודעא היו דברינו ורב נחמן סבר אע"ג דנאמנין לבטלו על ידי מיגו הני מילי במילתא דלא הוי עולה אבל במילתיה דהוי עולה אין נאמנין והאי עולה הוא כיון דחזו ליה לאונסיה דעבד ליה לוקח היכי חתמו אשטר זביני אי לפצויי למוכר מההוא אונס הוה ליה למיכתב מודעא קדישא כדעבד רבה בר בר חנה אבל למיחתם שטר זביני בלחוד לא הוה להו למעבד דהא חתומי אשיקרא וכיון דעולה היא לא מהימני כי היכי דלא מהימני לומר אמנה היו דברינו.
13
י״דומר בר רב אשי סבר אמנה היו דברינו אינן נאמנים משום דלא ניתן ליכתב הילכך אינן נאמנין אבל מודעא ניתן ליכתב כדי לפתות המוכר לאונסו.
14
ט״וואי אמרת הוה ליה למיכתב אם ידעא ברישא מירתת מוכר דילמא מרגיש ביה לוקח ואניס ליה טפי. ואי אמרת משום אונסיה היכי חתמי שיקרא מימר אמר להו סוף סוף על פומייכו בעי לאיקיומי' שטרא אתון דמקיימיתו ליה אתון קא אמריתו דאנוס הייתי ותיהמנו על ידי מיגו והילכך סבר מר בר רב אשי דניתן ליכתוב ונאמנים.
15
ט״זורבינו יצחק זצוק"ל פסק הלכה כמר בר רב אשי דהוא בתרא וכך פסק גם רבינו יוסף הלוי וכך כתב גם רבינו חננאל זצוק"ל בחזקת הבתים דליתיה לדרב נחמן.
16
י״זואינו נראה לי זה הפסק חדא דטעמא דרב נחמן עדיף ומסתב' דכיון דחזו ליה לאונסא דידיה היכי חתום אשטר זביניה עד דלא ליכתבו ליה שטר מודעא ברישא ואי משום דסמכין אקיומא דשטרא דלא מקיים אלא אפומייהו ואינהו סמכי ומבטלי ליה ואמרי מודעא היו דברינו דילמא מקיים שטרא אפומא דסהדי אחרינא או אכתב ידם יוצא ממקום אחר ונמצא שהן חתמו על שקר הילכך לא ניתן ליכתב ותו דקיימא לן הילכתא כרב נחמן בדינא ותו דרבא קאי כותיה כדאמרי' לקמן בעא מיניה רבא מרב נחמן תנאי היו דברינו מהו מודעא ואמנ' טעמא מאי וכו' אלמא סבירא ליה לרבא דמודעא היו דברינו אין נאמנים ותו דמקשינן בחזקת הבתים ממילתיה דרב נחמן לרב הונא דאמר מאן דחתם אמודעא שפיר חתם וקיימא לן שאין מקשין אלא מהלכה פסוקה מכל הני טעמי נראה לי שהלכה כרב נחמן וכך פסק גאון אחד כרב נחמן.
17
י״חוראיתי שפירש רבינו שלמה בן היתום זצוק"ל משום רבינו גרשום זצוק"ל דהני מילי על פה אבל בשטרא אתי שטרא מרע ליה לשטרא הני מילי דאין נאמנים היכא דאמרי עדים על פה שבאונס מכר אבל אם אמר להם כתבו לי שטר מודעא הואיל וניתן לכתוב שהרי אמר להן כתבו אע"פ שלא כתבו כמאן דכתיב דמי. ואם לא אמר כתבו אע"פ שכתבו ומעידים בו ונתברר לנו אונסו בטלה היא ואומרים לא אתי על פה ומרע לשטרא.
18
י״טאבל אם אמר להם כתבו כמי שכתב הוא ואתי שטרא ומרע ליה לשטרא ואינן נראין לי הדברים הללו דאטו בדבור המוכר תליא מילתא שאמר להם כתבו לי שטר מודעא אין הדבר תלוי אלא בחתימתן שחתימתן היא הגדתן כדדריש ריש לקיש דאם העדים החתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד.
19
כ׳הילכך אם חתמו על המודעה תחילה אתי' ההיא מודעא ומבטלא לאשקלתא דהא הגידו דאנוס הוה ואע"ג דלא אמר להן המוכר כתבו לי שטר מודעא ואם חתמו תחילה אאשקלתא שוב אין נאמנין לומר מודעא היו דברינו ולא לכתוב בשטר מודעא ואע"ג דאמר להם המוכר מתחילה כתבו לי שטר מודעא כיון דחתום אאשקלתא ברישא הרי הגידו שבלא אונס מכר ושוב אין יכולין לחזור ולהגיד שבאונס מכר אך אם יתקיים השטר על פיהם אליבא דמר בר רב אשי.
20
כ״אעוד כתב משם רבינו חננאל זצוק"ל מר בר רב אשי אמר אפילו אם מעידין עידי מודעא עדות על פה מיגו דאיבעי כתבי השתא למודעא נאמנין (ומקשי) [ומקדי'] ליה לשטר המקנה.
21
כ״בומפני סברא זו שסברו שאם יכתבו עכשיו מודעא למוכר אתי שטרא ומבטל לשטר זביני משום הכי נרא' לי שפסקו הלכה כמר בר רב אשי ואמרו דאפי' על פה נאמנין על ידי מיגו דמצו למיכתב.
22
כ״גואינו נראה לי דמי אלימא כתיבתן בשטר מעדותן על פה והא בריש הילכתין הוה בעינן למימר דטפי עדיפא הגדה על פה מחתימה בשטר ולבסוף אוקימנא דהעדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד הילכך אע"ג דכתבי השתא למודעא לא מהניא מידי דהא כבר חתמו והעידו על שטר המקנה ושוב אין חוזרין ומגידין לא בפה ולא בשטר.
23
כ״דומאי דאמרינן אבל בשטרא אתי שטרא ומרע לשטרא לאו על שטרא דחתום בתר שטר מקנה הוא אלא דחתום מקמי שטר מקנה.
24
כ״הוכך פירש רבינו שמואל זצוק"ל כדברי הני מילי דאין נאמנים על פה שמערים עכשיו מודעא היו דברינו ובאים לבטל עדות שבשטר שנעשה עד שנחקרה בבית דין משעה שנכתב ונחתם ואין עדות האחרון מבטל את הראשון דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולא אתי על פה דהשתא ומרע לשטרא דקיים אבל בשטרא שנכתבה המודעא בשטר וחתמו עליה עדים כבר כי הך דרבה בר [בר] חנה שקדמה לאשקלת' אתי שטרא דמודעא דקדים ומרע לשטרא דאשקלתא אבתריה ופירש במילתיה דמר בר רב אשי מודעא היו דברינו נאמנים שהרי ניתן ליכתב דמצוה קא עבידי כדי להציל האנוס מאונסו ואפילו כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים דאין זה חוזר ומגיד אלא מילתא אחריתי קא מסהדי כדאמרי נמי התם חתמנו אבל תנאי היו דברינו ולא נתקיים התנאי דמילת' אחריתי היא דאמרי שעל השטר מעידי' שכשר היא וגם מעידים שאין חייב לו כלום. והיכי דמי חוזר ומגיד התם פסולין היינו קטנים היינו אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים שהרי פוסלין את השני לגמרי שהרי אומרי' בפסלות נחתם וחתם הוא ופסלינן ליה לעדותן משום חוזר ומגיד.
25
כ״וואינו נראה לי שאם היה כתב ידם יוצא ממקום אחר הרי הוחזק השטר ונתקיים ועומד בחזקת שמכר לו כרצונו וכשבאים אלו ומעידים בו מודעא היו דברינו הו"ל חוזרים ומגידים ואין מגיד חוזר ומגיד.
26
כ״זוכך פירשו כל המפרשים שלא אמר מר בר רב אשי נאמנים אלא כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר מדקאמר אמנה היו דברינו אין נאמנים מפני שלא ניתן ליכתב טעמא דלא ניתן ליכתב הא ניתן ליכתב כמו אנוסין היינו ומחמת נפשות או קטנים היינו נאמני' ואי כתב ידם יוצא ממקום אחר מי נאמנים והא תנן אם יש עדים שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים אלא ודאי כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר קאמר מר בר רב אשי דאעג"ב דאיכא למימר מיגו אפילו אין נאמנים לומר אמנה היו דברינו משום דלא ניתן ליכתב ואין אדם משים עצמו רשע אבל מודעא היו דברינו ניתן ליכתב ודומה לאנוסין היינו ולקטני' היינו דתנן במתניתין שאם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר הרי אלו נאמנים על ידי מיגו.
27
כ״חוראיתי שנשאל רב צמח גאון זצוק"ל ראובן שהנפק שטרא על שמעון וחתימין על ההוא שטרא לוי ויהודא ואיתחזק חתימות ידיהון בב"ד ואתקרבו לגבי דיין ואמר שמעון לית עלי מן האי שטרא כלום והכין הוה עובדא דבעיתי למפרש בימא ואמרית ליה אוזפן מאה זוזי והב יתהון אוזינקא לביתי ואנא אזבון לך מידי דלהוי בך ביה רוחא ואמר לי כתוב לי שטרא דלא ליהוי זוזי מונחים על קרן הצבי כתבית ליה שטרא ואסהדית ליה לוי ויהודא לבתר דנפקית ומטית לדוכתא אתת לי אררתא מביתו דראובן דסמכתינן עליה למיתן לך אוזינקא וכתבת ליה שטרא לא יהב לן כלום ואמרינן ליה הואיל וכך אהדר לן שטרא דכתב שמעון בעלי על נפשיה ואמר לך דאירכס ליה אלא הנך סהדי לוי ויהודא דחיתמי על השטר נימא להו דהכי והכי הוה ולא יהבית לה לאיתת שמעון כלום שדר ואייתינון ואמר להון דלא יהב להו ולא מידי אמרי ליה בית דין לראובן מה תימר אמר חס ושלום לא היו דברים מעולם אתו לוי ויהודא ואסהידו הכי דשמעון אייתי לן האי שטרא ואמר לן חתומי עלי דאוזיפית מן ראובן מאה זוזי ולא אמר לן דהכי והכי הוה עובדא אלא כדפירש לבתר יומי אמר לן האי ראובן דשמעון כתב לי' שטרא על נפשיה דאוזיפתיה מאה זוזי ולא אוזיפתיה והכי הוה עובדא דאסיק כיתי' עלי למיתן להו אוזינקא ולא איסתייע לי ואמרת לי אינתתיה אהדר לי שטרא ושטר' לא ידענא דוכתיה ודחילנא דילמא אירכס לי' אלא הוו עלן סהדי מהשתא דכל אימת דיפוק ההוא שטרא עליה זייפא הוא וראובן טעין לא היו דברי' מעולם השתא טענת שמעון טענ' היא או לא וכיון דאתו לוי ויהוד' ואסהידו דכך הי' מעש' מיתחזי דלא מתעקר' סהדותהון והאי סהדותא לחוד והאי סהדותא לחוד והוה ליה שטרא זייפא או דילמא לית בטענתו מששא ושטרא כדקאי קאי היכין דינא.
28
כ״טוהשיב הגאון כיון דאודי ראובן קמי לוי ויהודה דהאי שטר אמנה הוא וכתב שטרא ולא יהבית ליה זוזי וקנו מיניה דכתבין לוי ויהודה שובר מעליא על שטרא דראובן מה לי אודי קמיה יששכר וזבולון אילו אודי קמיה תרי סהדי מעלמא דהאי שטרא שטר אמנה מי לא הוו כתבי ליה שובר לשמעון השת' נמי דאודי קמי לוי ויהודה דשטר אמנה הוא אע"ג דלא קנו מיניה כיון דאמר להו הוו עלי עדים מעכשיו וכתובו וחתומו שטרא שובר הוי ולא צריך קנין דלאו שטר מקח וממכר ומתנה אינון דבעו קנין אבל אי הני מילי על פה וקא אמרין ולא כתבין שטר וחתמין לא אתו על פה דידהון ומרע שטר' דאמר רב יהודה אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן והוינן בה דקאמר מאן אי נימא דקאמר לוה כל כמיני' אלא דקאמר מלוה תבא עליו ברכה אלא דקאמרי עדים היכי דמי אי דאין כתב יוצא ממקום אחר אמאי לא מהימני ואי דכתב ידם יוצא ממקום אחר פשיטא דלא מהימני והכא קא אמרין סהדי דאודי ליה מלוה קמייהו דשטר אמנה הוא הילכך אי כתבין וחתמין בהא הודאה אחרונה דראובן הויא להו שתי עדיות ואתי שטרא ומרע שטר' ומיפט' שמעון מליתן זוזי ואי על פה אמרין ולא כתבין שטרא ויהבין ליה לשמעון שטרא מעליא הוא דהוא שטר קמא ולא אתי על פה ומרע ליה לשטרא.
29
ל׳ונפלאתי מאד על דברי הגאון והוקשו לי דבריו ביותר שחילק בין כי מסהדי על פה בין כי כתבי ליה שטרא.
30
ל״אהיכא מצינו בכל התורה כולה שעדות שבשטר חזקה יותר מעדות על פה אדרבה התורה אמרה על פיהם ולא על פי כתבם ובדיני ממונות הוא דמכשרינן ליה לשטרא משום דאמרינן העדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין.
31
ל״בומדקאמרינן כמי שנחקרה עדותן בב"ד מצינן למשמע מינה דעיקר סהדותא שיעידו העדים בפה ומיהו סהדותא דשטר' אכשרוה רבנן בעדות על פה אבל שתהא חזקה וגדולה ממנה לא נמצא בשום מקום אך גבי מלוה שחילקו חכמים בין על פה ובשטר דבשטר גביא ממשעבדי ובעל פה לא ולא שהעדות שבשטר חזקה יותר מבעל פה אלא משום דשטרא אית ליה קלא ועל פה לית ליה קלא ומשום פסידא דלקוחות דלא ידעי לאיזדהורי ביה.
32
ל״גאבל בכל עדות שבעולם אין עדות שבשטר חזקה יותר מעדות שבעל פה דהא אילו הוציא ראובן שטר על שמעון שחייב לו מנה ושמעון הוציא עדים שפרעו בפניהם ולא חשש לקרוע השטר מפני שהאמינו לא אתיא ההיא עדות על פה ומרע ליה לשטרא וקרעינן ליה דשטר פרוע הוא וה"ה הכי נמי אי אתו סהדי ואמרי דבפנינו הודה המלוה דשטר אמנה הוה ולא הלויתיו כלום ואמר לן אתם עדי דלא לטעון משטה אני בכם מי לא מהימני וקרעינן ליה לשטרא אע"ג דמסהדי על פה ועל זה אמרנו במילתיה דרב יהודה ואלא דקאמר מלוה תבא עליו ברכה ולא שנא הודה המלוה בפני עדים להודה בפני בית דין וכי היכי דאילו הודה בפני עדים אחרים ששטר אמנה הוא אתו הנך סהדי ומקרעי לשטרא ה"ה הכי נמי כי הודה בפני עידי השטר עצמו כי שטר אמנה היה ולא הלויתים כלום אתו הנך סהדי ומקרעי ליה לשטר דמה לי שאר עדים מה לי עידי שטר עצמו ואע"ג דכתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים הם דהיכא אמרינן במילתיה דרב יהודה אי דכתב ידם יוצא ממקום אחר פשיטא דלא מהימני ורב כהנא נמי קאמר עדי' שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים ואע"פ שלא הוחזק כתב ידם בבית דין הני מילי כי מסהדי על עדות הראשונה ואומרים כי מאותה שעה ידענו שלא הלוה אלא שטר אמנה היה אין נאמנים מפני שמכחישי' עדות שבשטר שבשטר חתמו והעידו כי הלוהו ועכשיו מעידים כי לא הלוה דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואע"פ שלא נתקיים השטר על פיהם אינן נאמנים מפני שאין אדם משים עצמו רשע ואפילו אם יכתבו לו שטר כי באותה שעה ידענו שלא הלוהו ושטר אמנה הוא אינו מועיל כלום אבל עכשיו שמעידי' עדות אחרת ואינן מכחישי' את הראשונ' ואומרים כשחתמו בשטר על דעת שהלוה לו חתמנו וכך אמר לנו הלוה שהלוה לו אבל עכשיו הודה לנו המלוה כי שטר אמנה הוא ולא הלויתיו כלום והוא סמך על אמונתי שאלונו ה"ה הכי נמי דנאמנים שאין זה מגיד וחוזר ומגיד אלא עדות אחרת ומה לי הודה בפני אלה מה לי הודה בפני אחרים והילכך אע"ג דלא כתבו ליה שטרא אלא על פה מסהדי מרעיה ליה לשטרא וקרעינן ליה ולא דמי האי עובדא למלתיה דרב יהודה אמר רב דמייתי מיניה ראייה הגאון ממאי דאמרינן התם ואלא דקא אמרי עדים דהתם אמרי על עדות הראשונה ומשום הכי לא מהימני והכא אמרי עדות שניה ומהימני ולא דמיא אלא למאן דאמרינן התם ואלא דקאמר מלוה תבא עליו ברכה דלא שנא כי אתי מלוה בפני בית דין לא שנא כי אמר בפני עדים אחרים לא שנא כי אמר בפני עידי השטר עצמו כי שטר אמנה הוא הודאה מעליא הויא ואיתרע שטרי' וקרעינן ליה.
33