ספר המכריע מ״טSefer HaMakhria 49
א׳גרסינן בפרק מי שהיה נשוי מי שהיו לו שלש נשים ומת כתובתה של זו מאה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה היו שם מאתים של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב היו שם שלש מאות של מנה נוטלת חמישים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות ששה של זהב. וכן שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין. תניא [זו] משנת רבי נתן אמר רבי אין אני רואה דבריו של רבי נתן באלו אלא חולקות בשוה.
1
ב׳המורה פירש בשוה דר' שאם היו שם ג' מאות כל אחת נוטלת מאה כמו שמתפר' בשוה דאמור ברישא דמתניתין שכל אחת נוטלת שליש וכך פירש גם רבינו יצחק זצוק"ל.
2
ג׳ואינו נראה לי דין זה שתטול בעלת מנה כבעלת שלש מאות שאפילו אם תמצא לומר בשנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע התם מפני שהגופין מרויחים ויש גוף שזהיר יותר מחבירו ואין חבירו מקפיד עליו ביתרון המעות הלכך השכר לאמצע עד שיפרשו שכל אחד יטול לפי מעותיו אבל הכא במתניתין מאיזה טעם תיטול בעלת מנה כבעלת שלש מאות.
3
ד׳ורבי' חננאל זצוק"ל אמר קיימא לן בהא דהלכתא כרבי ואי אפשר להעמיד דבריו בזמן שיש שם שלש מאות חולקות בשוה נוטלת בעלת מנה מאה ובעלת ג' מאות מאה לפי שמדת הדין לוקה בזה אלא העמדנו דברי ר' שאמר חולקין בשוה כל מנה וקתני נוטל בשוה הלכך חולקין כל עזבון המת בששה חלקים של מנה נוטלת חלק אחד של מאתים נוטלת שני חלקים ושל שלש מאות ג' חלקים כל אחת נוטלת לפי מעותי' עד שתפרע כל אחת כתובתה וזהו דין צדק.
4
ה׳וזה שאמר ר' אין אני רואה דברי ר' נתן באלו מבבא דרישא ובבא מציעתא אבל בבבא דסיפא דתנן היו שם שלש מאות של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות ששה של זהב לא חילק ר' אלא אומר בין בתפישה אחת בין בשתי תפישות הדין כך הוא כל אחת לפי מעותיה.
5
ו׳ותוב אשכחנן משנה שלמה בפרק שור שנגח ד' וחמשה שוורים וכו' ר' שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה.
6
ז׳חזר ונגח שור אחר שוה מאתי' האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים וזה נוטל חמשים חזר ונגח שור אחר שוה מאתי' האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינרי זהב.
7
ח׳פי' דינרי זהב עשרים וחמשה זוז ואוקימנא לה כר' עקיבא דאמר שותפי נינהו והכי קיימא לן וחלוקה זו כל אחד לפי מעותיו לפיכך העמדת דברי רבי כל מנה ומנה בשוה שהיא חלוקה זו לפי מעותיו כי היכי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא.
8
ט׳ותוב גרסינן בפרק יש נוחלין תניא ר' אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן ירשו שטר חוב בכור נוטל פי שנים יצא עליהן שטר חוב בכור נותן פי שנים הנה רבי סובר לפי מעותיו ואם תעמיד דבריו בשו' קשיא דר' אדר' הילכך נראה לרבותי להעמיד דבריו על בוריו אליבא דהלכתא להיות דבר רבי לפי מעותיו וכל ההלכות שוות.
9
י׳ופתרון רבינו חננאל פתרון נאה ביותר אע"פ שאינו דומה פתרון בשוה של ר' לפתרון בשוה השנוי ארישא דמתניתין.
10
י״אאבל רבינו יצחק זצוק"ל דחה פתרון זה משום דלא סליק אליבא דמתני' והרחיב בזה דברים להראות שאין משנתנו סוברת כך.
11
י״בואינן נראים לי דבריו לדחות דברי רבינו חננאל בעבור זה דאטו רבינו חננאל דפירש לפי מעות אליבא דמתניתין פירש הוא לא פירש אלא אליבא דר' אבל מתניתין שהיא ר' נתן לא אזיל אלא בתר שעבודא דקסבר מנה וזה משועבד לכולהו והמנה האחד לשתים והמנה האחד לשלישית ור' פליג עילויה ואמר דחולקין לפי מעות ולעול' פתרון רבינו חננאל אין לדחותו בשום פני' והוא העיקר.
12
י״גוכן שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הם חולקין. פירוש לא קאי האי וכן אלא אבבא תליתאה דמתניתין דקסבר ר' נתן חולקין לפי מעות ואע"ג דלגבי שלש נשים לא סבר הכי התם מפני שהמעות מרויחים קסבר כל אחד נוטל בשבח כפי מעותיו וכמו שיש לו ליטול בשבח כך יש לו ליטול בהפס' אבל בשלש נשים אין לומר כן הילכך כל אחד נוטלת כפי מה שמשועבד לה מנכסי בעלה ונמצא שהישוו ר' נתן ור' בזה לחלוק כפי מעות.
13
י״דאמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע אמר רבה מסתברא מילתיה דשמואל בשור לחרישה ועמד לחרישה אבל שור לחרישה ועמד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו ורב המנונא אמר אפי' שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע.
14
ט״ותנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין לפי מעות כדקתני סיפא בהיו שם שלש מאות של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות שש של זהב מאי לאו הותירו הותירו ממש פיחתו פיחתו ממש אמר רב נחמן בר אבוה הותירו זוזי חדתי פיחתו איסתרי דציניתא.
15
ט״זרבינו יצחק פירש דמקשה לשמואל אליבא דתרוייהו בין לרבה בין לרב המנונא ופסק הלכה כרב המנונא ומתניתין מיתוקמא בזוזי חדתי ואסתרי דציניתא.
16
י״זואינו נראה לי דאתיא מתניתין קושיא לרבה דהא רבה אמר לקחו שור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו והילכך מצי לאוקמי מתנית' שפיר כגון שהיו מתעסקין בפרקמטיא וחולקין לפי מעות ולא אתא קושיא אלא לרב המנונא דאמר דכל טצדקי הוי השכר לאמצע והא מתניתין תנן לפי מעות והיכי מוקים לה ואליבא דידיה אידחיק רב נחמן להעמידה בזוזי חדתי אבל רבה מוקי לר' כפשטה שהיו מתעסקין בפרקמטיא.
17
י״חוכך אמר גם רבינו חננאל זצוק"ל ויש אומרים קשיא על רב המנונא היא אבל המעמידה קשיא לרבה לאו דוקא היא.
18
י״טולענין פסק הלכה נראה לי דהלכה כרבה כדמוכחא סתמא דמתני' ושינוייא דרב נחמן שינוייא בעלמא דלא נקשה מינ' לרב המנונא ובכי האי גוונא אמרינן אשינוי' לא סמכינן.
19
כ׳אחרי כן נראה לי לפרש כן.
20
כ״אאמר רבה מסתברא מילתיה דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה פירוש כיון שהשכר שעושי' הוא מובדל מן הקרן הוי הכל לאמצע וכן נמי אם שמו מעות לכיס להשתכר מהם והותירו כיון שהשכר מובדל מן הקרן השכר לאמצע אבל לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו.
21
כ״בפירוש כיון שהשכר עומד על הקרן כל אחד ואחד לוקח קרנו משובח וכל שכן אם לקחוהו מתחלה לטביחה או אם קנו עגלים לגדלם שכל אחד הוא נוטל לפי מעותיו ורב המנונא אמר אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע.
22
כ״גפירוש אף על פי שהשכר עומד על הקרן אם היו עתידין לחלקו לאבריו ולהוליך כל אחד הבשר לביתו היו נוטלין לפי מעות אבל כיון דלמכירה קאי וסוף שיותירו המעות נמצא שהריוח הוא מובדל מן הקרן וכאלו נשתכרו בפרקמטיא דמי שהשכר לאמצע תימא דוקא בשלקחוהו לחרישה תחלה אלא אפילו לקחוהו מתחלה לטביחה כיון דלמכירה קאי ולאו לחלקו לאיבריו הוי השכר לאמצע.
23
כ״דתנן וכן שלשה שהטילו לכיס וכו' פירוש וקשיא לשמואל בין אליבא דרבה בין אליבא דרב המנונא שהרי אם הותירו מעות אף ע"פ שאין השכר עומד על הקרן נוטלין לפי מעות. ופריק רב נחמן הותירו זוזי חדתי.
24
כ״הפירוש ובהא לא מיבעיא רבה אלא אפילו רב המנונא מודה דלאו למכירה קיימי שימצא בהם יתרון עודף על הקרן אלא כל אחד מוליך זוזיו משובחין לביתו אבל שור לטביחה דקאי למכירה וסוף שיהיה יתרון במעות חולקין באמצע והלכתא כשינוייא דרב נחמן וזה הלשון נראה לי יותר מן הראשון.
25