ספר המכריע ס״חSefer HaMakhria 68
א׳גרסינן בפרק כל הבשר אמר רב כיון שנתנה טעם בהחתיכ' חתיכה עצמה נעשת נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה.
1
ב׳כתב המורה ועבדינן כרבי יהודה בין בטיפת חלב שנפלה על החתיכה ולא ניער ויש בה כדי ליתן טעם באותה החתיכה בין בחלב הדבוק בחתיכה בשר ויש בו כדי ליתן טעם ואפילו אין בו כזית דהא חצי שיעור אסור מן התורה וחתיכה נעשית נבלה ואין מועילין שאר החתיכות לבטלה וכולן הם נאסרות ואפילו אלף רבוא הא נמי קיימא לן כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל דהא קם ליה רבי בשיטתיה ורב ושמואל נמי כותיה סבירא להו.
2
ג׳מדסבר המורה הכא בחלב הדבוק בחתיכת בשר אם יש בו כדי ליתן טעם באותה חתיכה דומיא דטיפת חלב שנפלה על החתיכה שמע מינה דחלב ובשר מין בשאינו מינו סביר' ליה למורה דהוי.
3
ד׳וקשיא דידה אדידה דבפסחים בפרק כל שעה כתב המורה דחלב שנפל בקדירה אוסר במשהו דהוי מין במינו.
4
ה׳וכך נראה לי עיקר דמין במינו הוא דהכי אמרי' בפרק גיד הנשה מין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד הנשה אלמא החלב מין במינו הוי ואע"ג דהוא מין במינו בטל בששי' שאין הלכה כרבי יהודה אלא כדפסקי רבי יוחנן וריש לקיש בפרק בתרא דע"ז כרבנן דאמרי דאפילו מין במינו בטל בששים חוץ מטבל ויין נסך וכך הלכה כדכתיבת התם.
5
ו׳ומה שכתב המורה דחלב שנתן טעם בחתיכה אותה חתיכה נעשת נבילה וחוזרת ואוסרת שאר החתיכות אפילו הן אלף מפני שהן מינה כך ראיתי כתוב גם לחכמי צרפת הקדמונים זכרונ' לברכ' דתרנגול' שנשלקה והלב והכבד בתוכה שאותה התרנגולת נעשת נבילה ואם נשלקו עמה הרבה תרנגולות נאסרות כולן ממנה מפני שהן מינה ואינה בטילה בששים ומסתייעים מהא דרב דאמר גבי טיפת חלב שנפל על החתיכה אותה חתיכה עצמה נעשת נבלה.
6
ז׳ובפרק גיד הנשה נמי אמרינן גבי חתיכה דנבילה אמר רב כיון שנתנה טעם בחתיכה אחת נעשת נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה.
7
ח׳ואינם נראים לי הדברים הללו כלל ורחוקים הם החלב שנתבשל עם החתיכה והכבד שנתבשל עם התרנגולת מטיפת חלב שנפל לתוך החתיכה והחתיכה דנבילה כרחוק מזרח ממערב שהרי משנה שלימה שנינו בתרומות בפרק ה' סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמע כתרומה ודאי וחכמים אומרי' אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון וקיימא לן דיחיד ורבים הלכה כרבים.
8
ט׳ובפרקא קמא דתמור' תנן סתמא כרבנן אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון אלמא עיסת חולין שנתחמצה בשאור של תרומה אם נפל מאותה העיסה לעיסה אחרת וחימצה לא אמרינין כל העיסה הראשונה נעשת חתיכה דאיסורא וכל טעם היוצא ממנה טעם של איסור הוא ואוסר העיסה השניה אלא משערין אותה שנפל ממנה לעיסה השניה שהיא מעורבת מאיסור והיתר אם יש באיסור המעורב בו לבדו לאסור את העיסה השני' אז היא אסורה ואם לאו מותרת וה"ה הכי נמי אית לן בחלב שנתבשל עם חתיכת בשר וחזרה אותה חתיכה ונתבשלה עם שאר החתיכות אין אנו אומרין שכל הפליטה היוצאת מחתיכה הראשונ' פליטה של איסור היא אלא פליטה של חלב ובשר מעורבין והלכך רואים אם יש באותה הפליטה טעם מן החלב שיוכל לאסור שאר חתיכות שאין בהם ששי' לבטל טעם החלב שבה אז ודאי כולן אסורות.
9
י׳אבל אם יש בחתיכות ששים כנגד החלב שנתבשל בחתיכ' ראשונה דוקא החתיכה הא' עומדת באיסורה אבל שאר החתיכות מותרות הן אע"פ שאין בהם ששים כנגד אותה החתי' שאין משערין בכל אותה החתיכה אלא בחלב המובלע בה ולא חשבינן כל החתיכה כנבילה ודם הכי נמי יש לומר בתרנגולת שנתבשלה עם הכבד שאם אין בתרנגולת ששים לבטל הכבד ונאסרה כשחוזרת ומתבשלת עם השאר לא משערינן בכל התרנגולת מפני שאין כל פליטתה אסורה אלא טעם דם ובשר מעורבים שם ואין אנו משערי' אלא כפי טעם הדם שיש בה.
10
י״אולא דמי הני להני דרב דאמר חתיכה עצמה נעשת נבילה דדוקא בחתיכה דנבלה אמרינן הכי מפני שהן מין במינו וכשנאסרה חתיכה הראשונה מטעם הנבילה חוזרת ואוסרת אפילו אלף שאם לא תשאר בטעם פליטת הנבילה שבה מין במינו הוא ולא תוכל לבטלו בששים כדאמרינן דרב סבירא ליה כרבי יהודה דאמר מין במינו אפי' באלף לא בטיל הילכך אותה החתיכה שבלעה מן הנבלה כיון שהן מין אחר חוזרת ואוסרת אפילו אלף חתיכות שהן מינה.
11
י״בובטיפת חלב נמי אע"פ שהיא מין בשאינו מינו כיון שנתנ' טעם הטיפה בחתיכת כבד נעשת אותה חתיכה בשר בחלב ודומה אותה החתיכה לחתיכה דנבילה שכל פליטה היוצאה ממנה היא פליטת אסור ואפילו פליטת הבשר שבה מפני שנתבשל הבשר בחלב והלכך אותו טעם בשר היוצא ממנה אוסר אפי' אלף חתיכות מפני שהו' מינה ומין במינו לא בטיל.
12
י״גאבל חלב ודם שנתבשלו עם הבשר שהן מינו בשאינו מינו כדסבר המורה גבי חלב ובשר אפילו רבי יהודה מודה שאין אותה הבשר חשובה כנבילה ואינו אוסר אלא כפי טעם האיסור המובלע בתוכו. אבל טעם פליטת הבשר אינו אוסר שיהא חשוב מינו במינו אלא טעם החלב והדם אוסרי' והלכך בטלים בששים.
13