ספר המכריע ע׳Sefer HaMakhria 70
א׳גרסינן בפרק כל הבשר אמר ליה רבי אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול.
1
ב׳מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב אי נמי לקדרה כך מצאתי כתוב בספרים והכי גרי' רבי' יצחק זצוק"ל והכין פירושא קמ"ל רבי אלעזר דלא בעינן שתי וערב אלא בקריעה בעלמא סגי אי נמי הא קמ"ל דבקריע' מישתרי אפי' בקדרה וסתם קדר' משמע בקדרה של בשר ואתא לאשמועינן דלא תימא מתניתין דקתני קדרה דוקא לבשלו לבדו אבל לבשלו עם בשר אחר אסור אפילו בקריעה קמ"ל רבי אלעזר דמתני' אפילו לבשלו עם הבשר בקדרה קאמר.
2
ג׳אמר להו רב נחמן זויקו לה כחלי פירש רבינו נתן זצוק"ל בערוך עזבו הכחל מלא מן החלב כמו זיקים מלאים וזה פתרון נכון שצוה להם שלא יקרעו הכחל אלא יבשלוהו בחלבו ויאכליהו כדי שתטעום בשר בחלב ואקשינן ליה והא אנן כחל קורעו תנן דאלמא אסו' לבשלו בלא קריעה ואהדר ההיא לקדירה.
3
ד׳פירוש מתניתין מיירי לבשלו בקדרה עם הבשר שלא יצא חלבו ויאסור את הבשר דחלב הפורש ממנו אסור מדרבנן אבל לבשלו הוא לבדו מותר שאינו נאסר בחלבו מפני שתולדתו וברייתו בכך. תו אקשינן והא קתני כחל שבשלו בחלבו מותר דיעבד אין לכתחלה לא פירוש אע"פ שאינו נאסר בחלבו מכל מקו' לא שרי ליה האי תנא אלא בדיעבד ורב נחמן היכי שרא לבשולי לכתחלה. ומהדר הוא הדין דאפי' לכתחלה נמי ואיידי דבעא למיתני סיפא קיבה שבשלה בחלבה אסרה דאפי' דיעבד נמי לא תנא רישא נמי כחל שבישלו. כך נראה לי פתרון הלכה זו.
4
ה׳אבל המורה פירש כל היתר בישול שבהלכה זו דוקא בצלי ולא שיבשלנו בקדרה ומילתי' דרב דאמר אינו עובר עליו ומותר פירש בצלי ומילתיה דרבי אלעזר פירש קרע לי כחל קודם שתצלנו ואנא איכול מתניתין היא דקורעו מתחלה ומותר הא קמ"ל דקריעה בעלמא קאמר ליה או שתי או ערב לפי שהחלב הנוטף יוצא למטה ומשיצא והרי הוא חלב גמור לא חזר אליו ולא בעינן שתי וערב אלא לקדרה דהתם ודאי צריך להוציאו מתחלה לפי שכשהו' יוצא הרי הוא חלב גמור וחוזר ומתבטל עמו ומאי דקתני לעיל שבשלו מותר בצלי קאמר דצלי נמי קרי בישול דכתיב בדברי הימי' ויבשלו את הפסח ומילתי דרב נחמן פירש זויקי לה כחלי שפודו וצלו לה כחל בשפו' ועלה מקשה והא אנן קורעו תנן ההוא לקדר' דכי נפיק מיניה הוה ליה חלב שחוטה ומיתסר וכי הדר ומיבלע ביה אסר ליה ודקתני לא קרעו אינו עובר עליו רב נחמן סבירא לי' כלישנא בתרא דרב וברייתא מוקי לה בצלי דכתיב ויבשלו את הפסח.
5
ו׳תו מקשה לרב נחמן והא קתני שבישלו דיעבד והא ודאי צלי הוא מדקתני מותר דאי בקדרה אמאי מותר הא יצא החלב מותר ונבלע הנה כל סברת המורה הולכת כך דכחל שבשלו בלא קריעה לבדו אסר דכי היכי דחלב היוצא ממנו אוסר בשר אחר ה"ה הכי נמי אוסר הכחל עצמו כשחוזר ונבלע בו והאי דקתני כחל שבשלו בחלבו מותר הוא בצלי.
6
ז׳וסברא זו אינה נראית בעיני וקשי' לי טובא בגוה חדא דסוגי' דשמעתא לא אזלא הכי ותו היכא אשכחן בכולי תלמודא שיקרא הצלי בישול ומילתא דלא משמע בכולי תלמודא לא במתני' ולא בתוספתא לא הוה מפרש תלמודא למילתיה דרב דאמר אינו עובר עליו ומותר וברייתא דתניא כחל שבשלו בחלבו מותר הני מילי בצלי אבל בישול בקדר' אסור אלא לאו שמע מינה האי בישול כפשטי' משמע לבשלו בקדרה. ותו מדאמרן בפרקין דלעיל אמר רב נחמן כחל בששים וכחל מן המנין.
7
ח׳ואמר רב יצחק בריה דרב משרשיא וכחל עצמו אסור פירוש מפני שקיבל טעם מן הבשר ונאסר וכך פירש גם המורה התם וכחל עצמו אסור שהרי הבשר נותן בו טעם והוא עצמו לא נתן טעם בבשר לפי שמועט היה משמע מהכא דדוקא מפני שהיה עם הבשר ונתן בו הבשר טעם מפני זה הוא נאסר הא אם היה לבדו לא היה נאסר והיכי דמי אי כשנצלה עם הבשר אי הכי כחל בששים בקליפה בעלמא סגי כדאמרינן התם אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד אלא לאו שמע מינה מדקאמר בששים כשנתבשל עם הבשר קאמר והיכי דמי אי כשקרעו אמאי אוסר בששים והרי כבר יצא כל חלבו ונסחט אלא ודאי בשלא קרעו ומשום הכי אוסר הבשר בס' ואע"פ שלא קרעו אינו נאסר הכחל אלא מטעם הבשר שנתבשל עמו אבל אם נתבשל הוא לבדו אע"פ שלא קרעו אינו נאסר מחלבו ואין לפרש דלעולם היכא דלא קרעו אפילו הוא בעצמו אסור והכא במאי עסקי' כשקרעו דאע"ג דקרעו אסור לבשלו עם הבשר והא דתנן הכחל קורעו אינו אלא לבשלו בפני עצמו אבל לבשלו עם בשר אחר אסור דמה נפשך אי מהני' ליה קריעה להוציא כל חלבו גם עם בשר אחר יהא מותר ואי לא מהניא ליה קריעה להוציא כל חלבו גם לבשלו בפני עצמו יהא אסור שכך הוא נאסר כשבולע חלב היוצא ממנו כמו שנאסר בשר אחר הבולעו לפי דברי המורה אלא בודאי היכא דקרעו אפילו עם הבשר מותר לבשלו והאי דאמרינן כחל בששים הוא כשלא קרעו וכך כתב גם בעל הלכות גדולות בהלכות גיד הנשה שחיבר הא דתנן הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו ואמר רבי זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר ותניא כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו מותר היכא דבשליה לחודי' ולא קרעיה ודקא אמרינן בפרק גיד הנשה כחל בס' וכחל מן המנין היכא דלא קרעיה ובשלי' בהדיה בשר והיכא דקרעי' וחתכיה ומלחיה ושריה בקדרה שרי דאמרינן כיון דקרעיה ומלחיה בצד חלביה.
8
ט׳וכך כתב גם רבינו יצחק זצוק"ל בפ' גיד הנשה כחל בששים היכא דלא קרעי' ובשלי' בהדי [בשרא] שרא ובפרקין כתב כחל שבשלו בחלבו מות' והני מילי שבשלו לכחל בחלבו מפני עצמו אבל אם בשלו עם בשר אחר אסור דקיימא לן כחל בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור וכתב דאיכא תיקו והלכתא היכא דקרעיה שתי וערב וטחייה בכותל שדי למטווי לכתחלה אבל לבשוליה לכתחלה לא.
9
י׳ואינו נראה לי וממעשה דרב נחמן דפירש דהאי דקתני כחל שבשלו בחלבו מותר דמשמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור והוא הדין דאפילו לכתחלה נמי והאי דקתני כחל שבשלו איידי דקבעי למיתני סיפא קיבה שבשלה וכו' דאלמא אפי' לכתחל' מותר לבשלו בלא בשר אחר ואם לבך נוקפך משו' מעשה דרמי בר דיקולי דאמר ליה רב חסדא במה טויתון דאלמא לא אכלי להו אלא צלי אין זה כלו' דמשום שהיה (בשרה) [בשדה] לא איתא ליה קדרה לבשלה דאפילו אם תמצא לומר דאסור לבשלו לכתחלה היה לו לקורעה שתי וערב אלא ודאי משום שהיה בשדה ולא היתה לו קדרה.
10