ספר המכריע ע״אSefer HaMakhria 71
א׳גרסינן בפרק ערבי פסחים תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו וכו'.
1
ב׳מכאן למדנו שקידוש היום הוא מן התורה והכי נמי אמרינן בפרק מי שמתו מוטל אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה אמאי מצות עשה שהזמן גרמא היא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אמר אביי מדרבנן אמר ליה רבא והא דבר תורה קאמר.
2
ג׳ועוד אי הכי כל היכא דפטורי מדאורייתא וחייבינהו מדרבנן אלא אמר רבא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה והכי נמי מוכח בפרק ג' דשבועות אבל האי דקתני על היין נראה לי דלאו מן התורה הוא אלא מדרבנן כדאי' בפ' כיצד מברכין אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין אומרין שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והיכ' דלית ליה חמרא מקדש אריפתא כדאמרינן התם דרב אימת דחביבה ליה ריפתא מקדש אריפתא ואימת דחביבא ליה חמרא מקדש אחמרא והכי אמרי' התם תנו רבנן אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין וכי היכי דברכת המזון מצוה היא לברך על הכוס והיכא דלית ליה כוס מברך בלא כוס ולא מפטר ליה לברכת המזון ה"ה הכי נמי בקידוש מצוה לקדש על הכוס ואי ליכא כוס אי חביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא ואי לית ליה מדעם מקדש בולא מידי.
3
ד׳וקשיא דבפרקא קמא דנזיר מוכח דמן התורה הוא לקדש על היין דהכי גרסינן התם ורבי שמעון נמי הא כתיב מיין ושכר יזיר ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה ביין רשות מאי היא קידושא ואבדלתא הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא על שבועתו אלמא כל כך הוא מן התורה לקדש על היין עד שהנזיר מותר בו ואע"ג דנזירות דחייא לשבוע' שאשתה מצות קידושא ואבדלתא לא דחייא.
4
ה׳ואי לא הוי אלא מדרבנן היכי מצינן למימר דלא חיילא נזירות עליה וכך מצאתי לרוב מפרשי' דמפרשי דאין נזירות חלה על יין קידושא ואבדלתא מפני שהוא מושבע ועומד מהר סיני.
5
ו׳וכך כתב גם המורה בפרדס שחיבר דהא תניא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו לאו דוקא יין אלא הוא הדין פת יכול לקדש עליו ואורחא דמילתא נקט יין המשמח אלהים ואנשים ואפילו אם נדור הוא מערב שלא לאכול יכול הוא לקדש על הפת ולאכול דאין שבועה בתוך שבועה ומושבע ועומד מהר סיני הוא שיקדש ואין קידוש אלא במה שהוא קובע סעודתו או פת או יין דכתיב וקראת לשבת עונג במקום קריאה שם תהא עונג הלכך חייב הוא לאכול ולעבור על שבועתו ועל נדרו כדי שיהא עונג במקום קריאה.
6
ז׳וכן מצינו במסכת נזיר דאמרינן התם נזיר חייב בקידוש היום מאחר שקידש ביין והתם מפרש טעמא וכן מי שנדר שלא לאכול וקידש על הפת חייב לאכול מה שבצע מאחר שקידש בפת מיהו אנן לא שרינן לכתחלה שיקדש הנזיר על היין וישתה אלא יקדש על הפת ויפטר מן היין אבל אם מיהר וקידש על היין נתחייב לשתות ואם אין לנזיר פת יקדש על היין לכתחלה וישתה דאין נזירות חלה על יין קידוש מאחר שהוא מצוה לקדש בו וכן למי שנדר על הפת דאין חילוק בין פת ליין לענין קידוש.
7
ח׳מכל אלה מוכיח דהא דתניא זכרהו על היין מן התורה הוא לקדש על היין ואע"ג דלא כתיב בקרא כך קיבל משה בסיני דצריך לקדש על היין או על הפת שגם היא חשובה כיין.
8
ט׳אבל קשיא לי דאמאי מתמה תלמודא על קידושא ואבדלתא הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא ואם הוא מושבע מהר סיני מה בכך הרי מצינו שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות כדתנן בפרק אלו מותרין חומר בנדרים מבשבועות אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח בנדרי' אסור בשבועות מותר ואפילו אם תמצא לומר דנזירות לא דמיא לנדרים אלא לשבועות דנדר הוי מידי דאסר חפצא עליה כגון דאמר ישיבת סוכה עלי בקונם וכן נטילת לולב והנחת תפילין עלי בקונם והילכך חייל אדבר מצוה אבל שבועה הוי מידי דאסר נפשי' בההוא חפצא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה ושלא אטול לולב ושלא אניח תפילין וכיון שהוא מושבע מהר סיני לעשות אינו יכול לאסור את עצמו שלא לעשות כדאמרינן בפרק ואלו נזירות ונזירות נמי כשבועות דמיא דכיון דאמר הריני נזיר משמע דקאסר נפשיה מחפצא והילכך לא חייל על חמרא דקידושא ואבדלתא אי הכי אמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אמאי חיילא והא אין חלה על שבועה.
9
י׳ותו היכא מתמה תלמודא על קידושא ואבדלתא דהוא מושבע מהר סיני נהי דבקידושא הוי מושבע כדנפקא לן מזכור אבל באבדלתא מי הוי מושבע אטו הבדלה מדאורייתא הויא והרי לא תקנוה אלא אנשי כנסת הגדולה כדאמרינן בפרק אין עומדין בתחלה קבעוה בתפלה ולבסוף העשירו וקבעוה על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדי' על הכוס. הנה בפירוש מצינו שבתחלה היו מבדילין בתפלה ולא בכוס והיכי אמרינן דיין הבדלה הוא מהר סיני.
10
י״אומצאתי שכתב אחד והרי מושבע ועומד מהר סיני היא דכתיב זכור את יום השבת זכרהו על היין בכניסתו ואין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר את יום וזו הגירסא מצאתי כתובה גם בשאלתות דרב אחאי גאון זצוק"ל בפרשת והיה כי תבא אבל בגמרות אינה כתובה גירסא זו לא בהלכות גדולות ולא בהלכות רבינו יצחק מפאס ולא יתכן לקיים זו ותהא הגירסא דהא בפירוש מוכח בפרק אין מעמידין דהבדלה תקנת חכמים הוא ואינה מן התורה.
11
י״בורבינו תם זצוק"ל כתב שהמתיר הנזיר ביין קידוש והבדלה טועה הוא מכמה תשובות חדא דמאי פריך הרי מושבע ועומד הוא בהר סיני מכל מקום אתא קרא לאסור יין מצוה ועוד כי מוקי לה בשבועה אין לך מושבע מהר סיני גדול מזה ואומר רבינו תם דהכין פירושיה מושבע מהר סיני הוא מתמיה דאיצטריך קרא למיסריה והלא אסמכת' בעלמ' הוא.
12
י״גואם תאמר והרי אמרינן בפ' מי שמתו נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה אלמא קידוש דאורייתא תירץ רבי שקידוש היום מן התורה הוא אבל על היין הוא מדרבנן וכך נראה לי עיקר כדפריש רבינו תם דבתימה בעינן לפרושי משום דמידחיק תלמודא לפרישי מאי יין מצוה הוא זה דרבי קרא דאילו ביין מעש' שני ליכא לאוקומי' דסיפא דמתניתא הכי מיתניא בסיפרי רבי יוסי הגלילי אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר לפי שהוא אומר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר מעשר דגנך תירושך ויצהרך אף במשמע וכו' עד תלמוד לומר מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה ביין רשו' מכלל דתנא קמא לא איירי ביין מעשר שני ומשום הכי בעי תלמודא מאי יין מצוה הוא דקאמר תנא קמא אי דקידוש ואבדלת' מושבע ועומד מהר סיני הוא בתימה דאיצטריך קרא לרבויי פשיטא ודאי דחיילא (לא) נזירות עליה דהא מדאורייתא לא מחייב ביה ואוקמה רבא בשבועה שאשתה ולא גרסינן הרי ולפי הדברים הללו מוכיח שאין יין הקידוש מן התורה אלא מדרבנן ואם כן מאי דאמרינן דקידוש היום הוא מן התורה כמאי בהוא דאזהר לן רחמנא כיון דלא אזהר לן לא בחמרא ולא בריפתא ועלה בדעתין לומר שעיקר קידוש היום הוא לקדש בו לא כלום לא בפת ולא ביין אבל תקנו לקדש על היין או על הפת מפני חובת הקידוש אבל לא יתכן לאומרו שאם כן ביום הכפורים דליכא סעודה נקדש אלא לאו שמע מינה אין קידוש נוהג אלא במקום סעודה אבל היכא דליכא סעודה לא מחייב בקידוש ומשום הכי לא מקדשי' ביום הכפורים ואע"פ שחל להיות בשבת ומשום הכי אמר רבה לתלמידיה טעמו מידי דילמא עד דעליתו לביתכו מיעקרא לכו שרגא ולא מקדש להו דאין קידוש אלא במקום סעודה דאי יש קידוש שלא במקום סעודה אי מיתעקרא שרגא ולא אכלי מה בכך יקדשו בלא סעודה אלא לאו שמע מינה אין קידוש אלא במקום שעתיד לסעוד וכיון דאין קידוש אלא במקו' סעודה עיקר קידוש דאורייתא במאי הוא.
13
י״דוהנכון בעיני לומר דנפיק אדם ידי חובה בקידושא דתפלה שמברך מקדש השבת שאינו מן התורה לקדש בתפל' ועל הכוס כי אם בתפלה בלבד ועל זה אמרינן שנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה אבל הקידוש שבסעודה הוא תקון חכמים אע"פ שמצאתי כתוב בהלכות גדולות בהלכות קידוש החדש והבדלה שחיבר ואע"ג דמדכר בקידושא צריך לאדכורי בצלותא מאי טעמא זכור וזכרת תרי קראי כתיבי ואתי מועדים ילפי' משבת מה שבת בתפלה ועל הכוס אף יו"ט בתפלה ועל הכוס.
14
ט״ונראה לי שאין זה כתוב בשום מקום אלא מלבו אמר הדברים הללו ליתן טעם לדברי חכמים שהצריכו לקדש בין בתפלה בין על הכו' ועיקר קידושא דאורייתא אינו אלא מה שאנו מברכין בתפלה מקדש השבת וזה שבסעודה מדרבנן הוא.
15