ספר המכריע פ״חSefer HaMakhria 88
א׳גרסינן בפרק התכלת אמר רחבה אמר רב יהודא חוטי צמר פוטרין בשל פשתן וכו'.
1
ב׳מה שכתבת אלי על טלית של שני מינין כגון צמר גפן ופשתים אי נמי שאר מינין אם היא כשרה אם היא פסולה.
2
ג׳אודיעך שדבר זה הויא פלוגתא דאמוראי אם שאר מינין שאינן מצמר או מפשתים אם חייבין מדאוריית' או מדרבנן דהכי אמרינן במנחות בפרק התכלת אמר רחבה אמר רב יהודא חוטי צמר פוטרים בשל פשתן וחוטי פשתן פוטרין בשל צמר וחוטי צמר ופשתן פוטרין בכל מקום ואפילו בשיראין פירוש חוטי צמר ופשתן ביחד דהוי כלאים ואפילו הכי שפיר דמי מפני שהשיראין חייבין בציצית מן התורה וכל היכא דאיכא מצות ציצית אישתראי בה כלאים ופליגא דרב נחמן דאמר רב נחמן שיראין פטורים מן הציצית פירוש דלא חייבה התורה בציצית אלא בגדי צמר ופשתים כדלקמן ולא שאר מינין וכיון שהשיראין פטורין מן התורה אי שרי בהו כלאי' הוו כלאים שלא במקום מצוה.
3
ד׳איתיביה רבא לרב נחמן השיראין והכלך הסיריגון חייבין בציצית ומהדר מדרבנן פירוש אין חייבים מן התורה אלא מדרבנן אי הכי אימא סיפא ובכולן צמר ופשתים פוטרין בהם אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דמשתרי בהו כלאים אלא אי אמרת דרבנן היכי מישתרי בהו כלאי' פירוש קא סלקא דעתיה דהאי דתנא צמר ופשתים פוטרין בהם שניהם ביחד קאמר כדאמר רב יהודא ומהדר אימא או צמר או פשתים. הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא והן עצמן במינם פוטרין שלא במינם אין פוטרים. אי אמרת בשלמא דרבנן היינו דפטרי במינם אלא אי אמרת דאורייתא צמר ופשתים הוא דפטרי בהו.
4
ה׳פירוש דמדקדק מדקא תני הן בעצמן דהיינו ציצית דשיראין במינן דהיינו טלית דשיראין פוטרין ואי סלקא דעתך דחיוב טלית דשיראין דאורייתא היכי מיפטרא בציצית דשיראין שאין קרוי ציצית מן התורה אלא מצמר ופשתים דכתיב צמר ופשתים יחדיו וסמיך ליה גדילים תעשה לך דמשמע שאין גדילים אלא מצמר ופשתים.
5
ו׳ומהדר אי משום הא לא קשיא כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינם בין שלא במינם שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין.
6
ז׳פירוש רבא דייק מדכתיב על ציצית הכנף דדרשינן מיניה שתהא הציצית מין כנף ומשמע מכל מין שיהא הכנף תטיל בה ציצית ואפילו אינו מצמר ופשתים אלא משאר מינין וכתיב צמר ופשתי' יחדיו דמשמע אין ציצית כשרה אלא מצמר ופשתים אלא הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין ואשתכח רבא דמרבה שאר מינין לציצית ורב נחמן אמר לך כדתנא דבי ר' ישמעאל דאמר הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים פירוש גבי נגעים כתיב בבגד צמר או בבגד פשתים.
7
ח׳אמר אביי והאי תנא מפיק מאידך תנא דבי רבי ישמעאל דתנא רבי ישמעאל בגד צמר אין לי אלא בגד צמר מנין לרבות צמר גמלים צמר ארנבים ונוצה של עזים והשיראין והכלך והסריקון תלמוד לומר או בגד למדנו מכאן דהויא פלוגתא דרב יהודא ורב נחמן ורבא דהוא בתרא סבירא ליה כרב יהודא וקיימא לן בכל דוכתא דהלכתא כבתראי כל שכן דהוה ליה רב נחמן אחד במקום שנים ואי משום תנא דבי רבי ישמעאל הא אידך תנא מפיק מיניה.
8
ט׳וראיתי מי שאמר וקיימא לן כתנא דבי רבי ישמעאל דאמר אין בגד אלא מצמר ופשתים. ואינו נראה לי דהא אידך תנא מפיק מיניה ויש לנו לחזור לפלוגתא דאמוראי ולמיפסק הלכה כרבא דהוא בתרא כל שכן דרבי יהודה קאי כותיה.
9
י׳ומאי דאמרינן בפרק במה מדליקין רב נחמן בר יצחק אמר אף כל לאתויי ציצית ציצית בהדיא כתיב בה לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך סלקא דעתך אמינא כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים יחדיו הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינם בין שלא במינם שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין סלקא דעתך אמינא כדרבא קא משמע לן ומשמע מהכא דליתה לדרבא והכי נמי אמרינן בהלכתא קמייתא דיבמות הא לאו מילתא היא דהא סלקא דעתיה כדרבא תנא דבי רבי ישמעאל הוא דקאמר הכי משום דמקשינן ליה מצמר ופשתי' הכתיב גבי ציצית ופשיטא ודאי דתנא דבי רבי ישמעאל לא סבירא ליה כוותי' ומש"ה לא מידחיי' מילתא דרבא בהכי והלכתא כוותיה.
10
י״אנמצא עכשיו דלדברי רבא כל המינין חייבין בציצית מן התורה ואפילו שיראין וכלך והסריקין ולדברי רב נחמן פטורים הן מן התורה וחייבין מדרבנן.
11
י״בולי נראה שהלכה כרבא אבל רבותי הקדמונים זכרונם לברכה פסקו כרב נחמן וכתנא דבי ר' ישמעאל והרוצה לצאת ידי שמים ולאפוקי נפשיה מפלוגתא יעשה טלית של צמר והיא מצוה מן המובחר.
12
י״גוטלית של פשתן שנהגו העולם להטיל בה ציצית של פשתן אינו נראה לי כלל משום דהויא פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דאמרינן בפרק התכלת תנו רבנן סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין והלכה כבית הלל.
13
י״דאמר רבי אלעזר בר צדוק והלא כל המטיל תכלת בסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין אמר רבי אם כן למה אסרוה מפני שאינן בקיאין פירוש בית שמאי לא דרשי סמוכין למשרי כלאים בציצית ודין הציצית הוא להיות חציו תכלת וחציו לבן ממין הטלית דנפקא לן מעל ציצית הכנף מין כנף דהיינו לבן ופתיל תכלת היינו דליעביד שני חוטין לבן ושני חוטין תכלת ואם יטיל תכלת בסדין של פשתן הוו להו כלאים שלא במקום מצוה שלא חייבה התורה תכלת אלא בטלית של צמר ואף על גב דמצי למעבד כולו לבן שהרי אין התכלת מעכבת את הלבן ונמצא שאין בו כלאים מכל מקום עיקר ציצית הכתוב בתורה תכלת היא והלכך ממילא שמעינן דלא דברה תורה אלא בטלית של צמר אבל הסדין פטור היא מדין ציצית שכשאמרה תורה על כנפי בגדיהם לא דברה אלא בבגד צמר ולא בבגד פשתים.
14
ט״וובית הלל מחייבין דדרשי סמוכין דאתי עשה ודחי לא תעשה ודין אחד יש לסדין ולטלית של צמר והלכה כבית הלל אע"פ שבכל מקום הלכה כבית הלל איצטריך התנא הכא למיפסק הלכה כבית הלל מפני שהעולם עושין כבית שמאי ובא לומר לך אע"פ שאינן מטילין ציצית בסדין לא מפני שהלכה כבית שמאי אלא הלכה כבית הלל דדרשינן סמוכין ואתי עשה ודחי לא תעשה.
15
ט״זאמר רבי אלעזר בר צדוק היאך היא הלכה כבית הלל שכל המטיל תכלת בסדינו בירושלים מתמיה העולם עליו שאומרים ראו היאך זה לובש כלאים ורבי נמי אמר אם כן שהלכה כבית הלל למה אסרוה העולם שלא יטילו תכלת בסדין ואמר מפני שהעולם אין בקיאין למידרש סמוכין ואתי למישרי כלאים שלא במקום מצוה ושקלי' וטרי' ומוקמינן טעמא משום כסות לילה וכיון דגזרו עליו חכמים ואסרוהו מכל וכל אסרוהו ואפילו להטיל בו לבן שאם יחייבוהו חכמים בלבן יבאו עמי הארץ להטיל בו תכלת שבמקום שהיתה התכלת מצויה בכל ציציותיהם היו מטילין תכלת ואי אמרת להו להטיל לבן בלא תכלת לא צייתי ולעולם אתו למילבש כלאים שלא במקום מצוה הלכך אסרו חכמים הסדין בציצית ואפילו לבן ואע"ג דעקרו למצות עשה שב ואל תעשה הוא וכח יש בחכמים לעקור מצות עשה בשב ואל תעשה והיא מתבטלת מאליה מפני גזירתם כדאמרינן ביבמות בפרק האשה רבה ומשום דסדין אסור בציצית אפילו בלבן כעס המלאך על רב קטינא ואמר ציצית מה תהא עליה שאילו לא נאסר הסדין אלא בתכלת לבדה אבל בלבן מחויב הוה ליה למימר תכלת מה תהא עליה מדקאמרו ציצית מה תהא עליה שמע מינה שום ציצית לא היה בו ואפילו לבן וגם בחלוקת בית שמאי ובית הלל מדקאמרו סדין בציצית ולא אמרי בתכלת שמע מינה דכל ציצית קאמר ואפילו לבן דקסברי בית שמאי כל היכא דמצינן לקיומי ביה מצות תכלת מיתכשר לבן לחודיה ותכלת לא מעכב ליה וכל היכא דלא מצי לקיומי מצות תכלת לא מיתכשר ביה לבן ודיקא נמי מדקתני פוטרין דמשמע פטור לגמרי מכל מצות ציצית ואפילו מלבן דאי סלקא דעתך מתכלת דוקא קא אמרי' אבל בלבן דליכא כלאים מחייבי הכי הוה ליה למיתני תכלת בסדין בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין השתא דקתני סדין בציצית בית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין משמע דפטרי ליה בית שמאי מכל דין ציצית ואפילו מלבן וכמו שהיו פוטרי' אותו בית שמאי לגמרי מדין תורה כך גזרו חכמים משום כסות לילה ואסרו שלא יטיל בה שום ציצית ואפילו לבן שלא יבא להטיל בה תכלת ויתכסה בו בלילה ויעבור ביה בלאו.
16
י״זזו היא סברתי אבל רבים מפרשים דסדין דוקא בתכלת נאסר אבל בלבן מחייבי וכך מצאתי שהשיב רב נטרונאי גאון זצוק"ל בתשובותיו ואמר מעולם לא ראינו ולא שמענו למירמי חוטי דכיתנא ומאן דרמי חוטי דכיתנא ומברך עליהן עובר משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וחייב מלקות עוד השיב ושפירשתם מצינו בתשובות שאלות דעבדו רבנן תקנתא לאחותי חוטי דכיתנא משם אבא מרי גאון ומר בר רב יעקב אחריו ומר רב אבימי אחריו ומר רב צדוק אחריו וכל גאונים שאחריהם זכר קדושי' לברכה ובהא עמידתן בקרוב שלא היה אחד מהם שהורה להטיל חוטי דכיתנא ואף אתם אל תעשו כן הלכך בעל נפש יתעטף בטלית של צמר ויצא מכל ספק.
17