ספר המכריע פ״טSefer HaMakhria 89
א׳גרסינן בפרק שבועות בתרא דאיתמר מתפיס בשבועה אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי.
1
ב׳אמר רבינו יצחק זצוק"ל וקיימא לן כרבא והיכי דמי מתפיס בשבועה כגון דשמע חברי' דאישתבע דלא ליכול הדין בשרא ואמר איהו אנא נמי דכותך לאו כמוצי' שבועה מפיו דמי אבל מתפיס בנדרים חיל נדרה עליה דתנן הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ושמע חבירו ואמר ואני כולם נזירים ותניא נמי איזהו איסר נדר האמור בתורה אמר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראה ירושלים בחרבנה אסור ואמר שמואל והיא שנדור ובא מאותו היום דכתיב איש כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנאה וכן אמר גם רבינו משה בן מיימון זצוק"ל בספר ההפלאה שחיבר בפרק שני דהלכות שבועות שמע חבירו נשבע ואמר הריני כמותך הואיל ולא הוצי' שבועה מפיו ולא השביעו חבירו הרי זה פטור וזהו מתפיס בשבוע' שהוא פטור.
2
ג׳וכן אם נשבע שלא אוכל בשר זה וחזר ואמר והרי הפת ההיא כבשר הזה הרי זה פטור על הפת והרי לא הוציא שבועה עליה אלא התפישה ובפרק שלישי דהלכות נדרים אמר ד' דברים יש בין נדרים לשבועת ביטוי ששבועת ביטוי אין שבועה חלה על שבועה ובנדרים יחול נדר על נדר המתפי' בשבועה הוא פטור ובנדרים חייב אין שבועת ביטוי חלה על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש ונדרים אינן חלין אלא על דבר שיש בו ממש כיצד המתפיש בנדרים חייב שמע חבירו שנדר ואמר ואני כמותך בתוך כדי דיבור הרי זה אסור במה דברים אמורים במה שנאסר בו חברו שמע השלישי זה שאמר ואני ואמר ואני אפילו היו מאה וכל אחד ואחד אומר ואני בתוך כדי דיבור של חבירו כולן אסורין וכן האומר הרי הבשר הזה עלי אסור וחזר ואמר לאחר כמה ימים והפת הזה עלי כבשר הזה הרי הפת נתפשה ואסורה חזר ואמר ודבש זה כפת הזאת ואין זה כדבש זה אפילו מאה כולם אסורין. הרי שמת אביו או רבו היום ונדר שיצום אותו היום ולאחר שנים אמר הרי זה עלי כיום שמת בו אביו או רבו הרי זה אסור לאכול בו כלום שהרי התפיש יום זה ואסרו כיום האסור לו וכן כל כיוצא באלו.
3
ד׳ואינם נראי' לי דבריה' שיש חילוק בהתפשה בין נדר לשבועה שבנדר אדם יכול להתפיש דמאי שנא נדר משבועה אי התפשה כמוציא נדר מפיו דמי גם השבועה כן ואי התפשה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי גם בנדרים נמי כן ומה ראית לומר בנדרים דכמוציא נדר מפיו דמי ובשבועות לאו כמוציא שבועה מפיו דמי.
4
ה׳ובפרק ב' דנדרים שמונה החומרות והדינים שיש בין שבועות לנדרים השלשה דברים שפירש רבינו משה מונה וההתפשה אינו מונה דתנן שבועה שאיני ישן שאיני מדבר שאיני מהלך אסור וכו' עד זה חומר בשבועות מנדרים וחומר בנדרי' משבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה קונם לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח בנדרים אסור בשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד הריני נדר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת. כל הני תנן ואילו ההתפשה דמועלת בנדרים ובשבועות לא תנן שמע מינה שניהם שוין.
5
ו׳ובהלכתין אמרינן בפי' בשלמא לאביי מתפיש בנדר נדר ומתפי' בשבועה שבועה אלא לרבא קשיא וכו' ואם איתא דיש חילוק בין נדר לשבועה בהתפשה אמאי לא אהדר ליה רבא הכי אלא אהדר לתרוצי דהכי קאמר איזהו איסר נדר וכו' ולאוקומי ברייתא דלאו בהתפשה מיירי אלא בנדר גמור כגון דאמר הרי עלי שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ביום זה ומיהו בעינן שיתפוש את נדרו כנדר הנדור כדנפקא לן מכי ידור נדר ואביי גופיה היכי מסתייע מינה והא ברייתא לא מיירי אלא בלבד כדאמרינן ואמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום אלא לאו שמע מינה לא שנא בין נדר לשבועה לענין התפשה דלאביי בתרווייהו מהניא ולרבא בתרווייהו לא מהניא ומאי דתנן ואני ושמע חבירו ואמר ואני הרי כולן נזירים ואין זו התפשה אלא כמוציא נדר מפיו הוי דכיון דחבירו אמר הריני נזיר והוא ענה ואמר ואני כאילו אמר ואני נזיר דמי ומשום הכי בעינן שיאמר ואני תוך כדי דיבור של ראשון כדאמר בנזיר ולא תיקרא התפשה אלא כשמתפיש חפץ בחפץ ואמר חפץ זה יהא כחפץ זה אבל על גופו אינה נופלת לשון התפשה שיאמר גופי אסור כגופו הלכך כשאמר חבירו ואני כאילו אמר ואני נזיר דמי שזהו נודר בנזיר גמור ולא מתפיש ואשמי' תנא דאע"ג דלא אמר נזיר כיון דסמך דבורו בתוך דיבור חבירו כאילו אמר הריני נזיר דמי והוא הדין בשבועות (אלא) [אם] אמר שבועה שלא אוכל היום בשר ושמע חבירו ואמר ואני אסור דכמוציא שבועה מפיו דמי ואין זו התפשה ומודה רבא בזה.
6
ז׳תדע דלא יקרא ואני התפשה דאי התפשה הוי ומשום דמתפיש בנדר כי נדר הוא הוי טעמא אמאי בעינן בהא שיאמר בתוך כדי דיבור.
7
ח׳ובמתפיש חפץ בחפץ אמר רבי' משה דאפילו לאחר כמה זמן הוי התפשה ויליף לה מהרי עלי שלא לאכול בשר ביום זה כיום שמת בו אביו דהוי אפילו לאחר זמן כי היכי דהתם מהני התפשה אפילו לאחר זמן כי הכי תיהוי אפי' לאחר כדי דיבור אלא בודאי שמעת מינה דטעמ' דואני אינו משום התפשה דתילף מינה דמתפי' כנדר הוי אלא משום דכיון דאמר ואני בתוך כדי דיבורו של ראשון כאילו אמר ואני נזיר דמי אבל מתפיס שלא הוציא נדר מפיו לא ומשום הכי לא אותבינן מינה לרבא כדמותבינן ליה מהרי עלי שלא לאכול בשר וכו' משום דמוכחא מתניתין בנזיר דלא הויא התפשה אלא נדר גמור משום הכי מותבינן ליה מתני' שאמר יום זה הוא עלי כיום זה דמשמע התפשה ממש וקא סלקא דעתיה דטעמא משום דאמר יום זה יהא עלי כיום זה ולא הוציא נדר מפיו על יום זה ובפרקא קמא דנדרים אמרינן בעי רב פפא יש יד לקדושין או אין [יד] לקדושין היכי דמי אילימ' דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לה לחבירתה ואת מי אמרינן ואת נמי אמר לה לחבירתה ותפסי בה קדושין או דילמא ואת חזאי קאמר לה ולא הויא חבירתה מקודש' ופשי' דהיא מקודשת והא גבי קדושין אין התפשה מועלת שהאומר לאשה הרי את כזאת שנתקדשה לא אמר כלום וטעמא משום דכיון דאמר חזית כאילו אמר ואת מקודשת דמי כל שכן אם אמר ואת נמי ואין זו התפשה דפליגי בה אביי ורבא ולעולם קסבר רבא האומר חפץ פלוני יהא עלי כחפץ פלוני שנדר עליו כבר אינו כלום עד שיתפיס בדבר הנדור לכל העולם כולו דהיינו הקדש אבל בדבר הנדור עליו לבד אינו יכול להתפיש בו דבר אחר עד שיפרש על אותו דבר נדר דהוי לשון יד ואחרי כן התפישו בזה כדפרישי בריש פירק' ואין חילוק לענין התפיש' בין נדר לשבועה כלל.
8
ט׳והלכך הסיוע שנסתייע רבינו יצחק ממתני' דנזיר בטל דאין זו התפשה דפליג עליה רבא והוא הדין בשבועות דאילו שמע חבריה דאשתבע דלא ליכול הדין בישרא ואמר איהו ואנא נמי דכותך שבועה גמורה הויא ואסיר למיכלי ואפילו לא אמר אלא ואנא בלחוד אסור כל שכן אם אמר ואנא נמי דכותך והסיוע שנסתייע מהרי עלי שלא לאכול בשר כיום שמת בו אביו בטל דהא תירצה רבא דאין זו התפשה וסלקא דעתיין דאפי' דלא אפיק על האי יומא נדרא מפומיה אלא כגון דאפיק נדרא מפומיה ודכותה בשבועות חייב שאם נשבע על יום ראשון שלא לאכול בשר וחזר ואמר על יום שני הריני נשבע על יום זה שלא לאכול בשר כיום ראשון אסור והכא לא צריך כיום ראשון כלל כי אם בנדרים בדבר הנדור אבל אם נדר על הככר וחזר ואמר בשר זה יהא עלי כפת זאת לא אמר כלום אליבא דרבא בין בשבועות בין בנדרים ובכל התלמוד לא ימצא שהמתפיש חפץ החפץ הנדור עליו לבד שיהא אסור אך אם התפיש בדבר הנדור ואסור לכל העולם דהיינו הקדש וכיוצא בו.
9
י׳ודברי רבי' משה שאמר שהנודר מן הבשר וחזר להתפיש הפת כבשר הרי הפת אסור' אינם נמצאי' בתלמו' אלא סברא דנפשיה קאמר והלך אחר סברת רבינו יצחק ודימה דבר זה למתניתין דנזיר דתני ואני ולא דמו אהדדי כדפרישית דואני לא הוי התפשה אלא נדר גמור.
10