ספר האורה, חלק א ק״בSefer HaOrah, Part I 102
א׳[קב] הלכות שרצים.
[אמר רב הונא לא לשפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא] דילמא פריש מצבייתא והדר נפיל לכסא וקא עבר משום השרץ השורץ על הארץ [ויקרא י"א מ"א]. חביתא [שרי] דהיינו רבותיה, כדתניא מניין לרבות [בורות] שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע (דכתיב) [תלמוד לומר] תאכלו מכל אשר במים [שם שם] ואמאי ניחוש דילמא פריש לדופנא דבירא והדר נפיל לבירא אלא היינו רבותיה, הכי נמי היינו רבותיה, תניא דמסייע לך את נבלתם תשקצו [ויקרא י"א י"ח], לרבות יבחושין שסיננן. אמר שמואל קישות שהתליעה באיביה אסורה, משום השרץ השורץ על הארץ [ויקרא י"א מ"א]. תניא על הארץ להוציא הזיזין שבעדשים ויתושין שבאוכלסין ותולעת שבתמרים ושבגרוגרות, והני מילי שהתליע בתלוש אבל התליע במחובר אסור, דקיימא לן כשמואל, ואלו שרצים דגבלי מן אוכל או מן משקה לאו כשרצים דמיא, אלא כאוכל ומשקה, כגון בשרא וכוורא דאיתלעי ושרי, דאמר ליה רבינא לאמיה (אתלע) [אבלע] לי ואנא איכול. וכי אמרינן שרצים דגבלי מן אוכל ומשקה שרי, הני מילי היכא דלא פריש מאוכל ומשקה, אבל פרשו אסור, דשרץ השורץ על הארץ קרינן ביה, וקוקני דאינון תולעים במעי דגים, אסורי דמעלמא קא אתי, דמינם נאים כוורא ועייל ליה (באוכליה) [באוסיא] [מורנא דבישרא אסורן, דלא אשתרי בשחיטה, דתניא ואת נבלתם תשקצו] לרבות [דרגות] [דרנים] שבבהמה, דכוורא שריין, היכא דלא פרשו כל איסורין שבתורה מי שהם בששים, ומי שהם בנותן טעם, הכי דינם אם ימצא כלום מכל הרמשים בקדירה, כגון זבובים או תולעים או גמלה או חומט אם תפול בקדירה ישליך אותו ולא יאסור עליו התבשיל, בין נפל בחמין, בין נפל בצונן, ואם נפסק מאותו השרץ בתבשיל ואינו מכירו בששים כשאר איסורין שבתורה, ואם אינו מוציא השרץ הכל אסור, ולא יבטל אפילו באלף דבריה לא בטלה. והני תמרי (דברא) [דכדא] לבתר תריסר ירחי שתא שריין דקיימא לן כל שאין לו עצם אין מתקיים שנים עשר חודש, והילכך מאוכלא גדלי ושריין:
[אמר רב הונא לא לשפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא] דילמא פריש מצבייתא והדר נפיל לכסא וקא עבר משום השרץ השורץ על הארץ [ויקרא י"א מ"א]. חביתא [שרי] דהיינו רבותיה, כדתניא מניין לרבות [בורות] שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע (דכתיב) [תלמוד לומר] תאכלו מכל אשר במים [שם שם] ואמאי ניחוש דילמא פריש לדופנא דבירא והדר נפיל לבירא אלא היינו רבותיה, הכי נמי היינו רבותיה, תניא דמסייע לך את נבלתם תשקצו [ויקרא י"א י"ח], לרבות יבחושין שסיננן. אמר שמואל קישות שהתליעה באיביה אסורה, משום השרץ השורץ על הארץ [ויקרא י"א מ"א]. תניא על הארץ להוציא הזיזין שבעדשים ויתושין שבאוכלסין ותולעת שבתמרים ושבגרוגרות, והני מילי שהתליע בתלוש אבל התליע במחובר אסור, דקיימא לן כשמואל, ואלו שרצים דגבלי מן אוכל או מן משקה לאו כשרצים דמיא, אלא כאוכל ומשקה, כגון בשרא וכוורא דאיתלעי ושרי, דאמר ליה רבינא לאמיה (אתלע) [אבלע] לי ואנא איכול. וכי אמרינן שרצים דגבלי מן אוכל ומשקה שרי, הני מילי היכא דלא פריש מאוכל ומשקה, אבל פרשו אסור, דשרץ השורץ על הארץ קרינן ביה, וקוקני דאינון תולעים במעי דגים, אסורי דמעלמא קא אתי, דמינם נאים כוורא ועייל ליה (באוכליה) [באוסיא] [מורנא דבישרא אסורן, דלא אשתרי בשחיטה, דתניא ואת נבלתם תשקצו] לרבות [דרגות] [דרנים] שבבהמה, דכוורא שריין, היכא דלא פרשו כל איסורין שבתורה מי שהם בששים, ומי שהם בנותן טעם, הכי דינם אם ימצא כלום מכל הרמשים בקדירה, כגון זבובים או תולעים או גמלה או חומט אם תפול בקדירה ישליך אותו ולא יאסור עליו התבשיל, בין נפל בחמין, בין נפל בצונן, ואם נפסק מאותו השרץ בתבשיל ואינו מכירו בששים כשאר איסורין שבתורה, ואם אינו מוציא השרץ הכל אסור, ולא יבטל אפילו באלף דבריה לא בטלה. והני תמרי (דברא) [דכדא] לבתר תריסר ירחי שתא שריין דקיימא לן כל שאין לו עצם אין מתקיים שנים עשר חודש, והילכך מאוכלא גדלי ושריין:
1
ב׳סליקו להו הלכות שרצים:
2