ספר האורה, חלק א ק״גSefer HaOrah, Part I 103
א׳[קג] פסק טריפות.
אמר רבא חמש אינות לריאה, לבד האומות, תלתא מימינא ותרתי משמאלא, והכי הוא כשתולין את הבהמה ברגלים ויבדוק ימצא תלתא מימינא ותרתי משמאלא, ואם נחסרה אחת מהן מן האונות של ימין האונא הקטנה שהוא כעין וורד בין שתי ערוגות [של ריאה] מבפנים ותצטרף להשלים שלשה של ימין, לפי שהיא עומדת בצד ימין, אבל לצד שמאל לא תצטרף, ואם תרתי אוני דסריכין להדדי שלא כסדרן שהסירכא מורכבת על האמצעות, או שהאמצעות מורכבת על הסירכא טריפה, לפי שעדיין יחזרו האונות למקומן ותנתק הסירכא, אבל כסידרן כשירה, שזהו דרך גדולתן, וכן אונא הסמוכא לאומא כשירה, אונין הסמוכין לדופן כשירות, שתי אומות הגדולות, הסמוכות לדופן טריפה, ומה הפרש יש בין אומא לאונא, לפי שמקום האונין צר הוא מאד ודבוקות האונין לצלעות, ואין מדולדלות כאן וכאן, ואם נקבו דופן סותמתן ואין הרוח שולטת בהן, אבל מחתיכה דאוני ולמטה שהם האומות מקום רחב הוא, ושולט בו אויר, ואם יהי' בו סירכא פעמים שתריץ הבהמה ותדלוג ותתפרץ הסירכא ונכנס הרוח בנקב ותמית מיד, לפי שאין סירכא בלא נקב, ריאה הסמיכה לדופן, פירוש הסמוכת לדופן בסירכא דסלקא מן האונות לבשר שבין הצלעות אין חוששין לה לטריפות וכשירה דהויא לה בשר סתימה לה אבל סרוך בצלעות לא הויא סתימה וטריפה. ועכשיו נהגו לטרוף הבהמה בזמן שעולה הסירכא מן האומה לצלעות, ואף על פי שאין בריאה בועי שהן צמחים, דסבירא להו דהלכתא כרבי יהודה משמיה (דאביי) [דאבימי] דאמר אחד זה ואחד זה טריפה, בין שהריאה סריכה לצלעות ואין בריאה צמחים שהן אבעבועות, בין שיש בה אבעבועות חוששין לה וטריפה, והכי נהוג עלמא וענוניתא דוורדא כל היכא דסריכא טריפה, לפי שהוא עומדת בפני עצמה ואינה בסדר האונות, ואונין או אומין שנסרכו לשמנוניתא דחזה [או לשמנונותא הלב], או לטרפשא דליבא, או דכבדא, או דגרגרת, או לקנה הלב או (לסרת) [לסמפונות שבין האומות או להרת או לטרפשא] שהוא של עינונויתא [דוורדא] שהוא כנף טרפשא דליבא בזמן שעולה הסירכא לאחת מאלו טריפה, ואף על פי שעולה בנפיחה. ושתי אונין של ריאה אחת מכאן ואחת מכאן וביניהון סמפון ושמנונית שהוא דבוק בשדרה. ונמצא סירכא באחד משתי האונות מכאן או מכאן באותו סמפון אם דבק מעיקר הלב ובא לו עד למטה אמרינן כך נבראת וכשירה. ואם מפיצות זו מזה אפילו מעט סירכא והשאר דבוק, אמרינן הא ודאי סירכא הוא, ואין לה בדיקה וטריפה, וכל מי שמכשיר באלו דבק עובר משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם:
אמר רבא חמש אינות לריאה, לבד האומות, תלתא מימינא ותרתי משמאלא, והכי הוא כשתולין את הבהמה ברגלים ויבדוק ימצא תלתא מימינא ותרתי משמאלא, ואם נחסרה אחת מהן מן האונות של ימין האונא הקטנה שהוא כעין וורד בין שתי ערוגות [של ריאה] מבפנים ותצטרף להשלים שלשה של ימין, לפי שהיא עומדת בצד ימין, אבל לצד שמאל לא תצטרף, ואם תרתי אוני דסריכין להדדי שלא כסדרן שהסירכא מורכבת על האמצעות, או שהאמצעות מורכבת על הסירכא טריפה, לפי שעדיין יחזרו האונות למקומן ותנתק הסירכא, אבל כסידרן כשירה, שזהו דרך גדולתן, וכן אונא הסמוכא לאומא כשירה, אונין הסמוכין לדופן כשירות, שתי אומות הגדולות, הסמוכות לדופן טריפה, ומה הפרש יש בין אומא לאונא, לפי שמקום האונין צר הוא מאד ודבוקות האונין לצלעות, ואין מדולדלות כאן וכאן, ואם נקבו דופן סותמתן ואין הרוח שולטת בהן, אבל מחתיכה דאוני ולמטה שהם האומות מקום רחב הוא, ושולט בו אויר, ואם יהי' בו סירכא פעמים שתריץ הבהמה ותדלוג ותתפרץ הסירכא ונכנס הרוח בנקב ותמית מיד, לפי שאין סירכא בלא נקב, ריאה הסמיכה לדופן, פירוש הסמוכת לדופן בסירכא דסלקא מן האונות לבשר שבין הצלעות אין חוששין לה לטריפות וכשירה דהויא לה בשר סתימה לה אבל סרוך בצלעות לא הויא סתימה וטריפה. ועכשיו נהגו לטרוף הבהמה בזמן שעולה הסירכא מן האומה לצלעות, ואף על פי שאין בריאה בועי שהן צמחים, דסבירא להו דהלכתא כרבי יהודה משמיה (דאביי) [דאבימי] דאמר אחד זה ואחד זה טריפה, בין שהריאה סריכה לצלעות ואין בריאה צמחים שהן אבעבועות, בין שיש בה אבעבועות חוששין לה וטריפה, והכי נהוג עלמא וענוניתא דוורדא כל היכא דסריכא טריפה, לפי שהוא עומדת בפני עצמה ואינה בסדר האונות, ואונין או אומין שנסרכו לשמנוניתא דחזה [או לשמנונותא הלב], או לטרפשא דליבא, או דכבדא, או דגרגרת, או לקנה הלב או (לסרת) [לסמפונות שבין האומות או להרת או לטרפשא] שהוא של עינונויתא [דוורדא] שהוא כנף טרפשא דליבא בזמן שעולה הסירכא לאחת מאלו טריפה, ואף על פי שעולה בנפיחה. ושתי אונין של ריאה אחת מכאן ואחת מכאן וביניהון סמפון ושמנונית שהוא דבוק בשדרה. ונמצא סירכא באחד משתי האונות מכאן או מכאן באותו סמפון אם דבק מעיקר הלב ובא לו עד למטה אמרינן כך נבראת וכשירה. ואם מפיצות זו מזה אפילו מעט סירכא והשאר דבוק, אמרינן הא ודאי סירכא הוא, ואין לה בדיקה וטריפה, וכל מי שמכשיר באלו דבק עובר משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם:
1
ב׳ריאה שיש בה אוטם הוא דבר קשה שאינו עולה בנפיחה. מביאין סכין וקורעין אותו, אם יש מוגלא [וודאי מחמת מוגלא הוא ואם אין שם מוגלא] מושיבין במקום הקרע של האוטם רוק או נוצה ונופחין בריאה אם מבצבץ הרוק [ועולה בנפיחה כשרה לפי שיש חיות, ואם אין הרוק או הנוצה מבצבץ] בידוע שיבשה וטריפה. ריאה שנימוחה מבפנים ונשפכה כקיתון כשירה, ובלבד שיהיו הסמפונות קיימין. וכיצד בודקין אותה, מביאין קערה [של חרס] ושופכין המים שבריאה [בקערה] אם יוצאים בתוך המים גוונים לבנים, בידוע שנימוחו הסמפונות וטריפה, ואם לאו כשירה. ריאה שמראיתה ככבד כשירה. ואם דומה לבשר טריפה. ריאה שהוא אדומה כדם או ירוקה, אם דומה לכחול שהוא שחור ולא שחור ממש כשירה. שחורה כדיו טריפה. ריאה שניקבה במקום שיד הטבח ממשמשת בה ואינו יודע אם קודם שחיטה ניקבה אם לאחר שחיטה ניקבה מנקבין אותה בצידה, אם נמצא הנקב באומא מנקבין האומה שבערוגה אחרת, ואם דומין הנקבים [זה לזה] כשירה, דבידוע לאחר שחיטה [ניקבה], ואם לאו טריפה, אבל אין מקיפין מאומא לאונא, ומאונא לאומא, אפילו באותה ערוגה. ריאה מלאה מוגלא, או מים זכים כשירה, ריאה שיש בה בועות הרבה, ואינן סמוכות זה לזה, בין שיש בבועות לחות או קשות הן כסלע, בין גדולות בין קטנות כשירה. ריאה שיש בה בועות הרבה וסמיכות זו לזו אין לה בדיקה וטריפה לפי שיש נקב בין שתי הבועות, והנקב הסריך הבועות זו לזו ואף על פי שעכשיו נסתם הנקב אחר זמן תתמקמקו הבועות, ותהא נקובה הריאה וטריפה. ובועה אחת הדומה לשנים מביאין קוף ונוקבין אותה בצידה, אם שופכת מה שבאחת לחברתה, אחת הוא וכשירה, ואם לאו שתים הן וטריפה, ואם יש בועה בריאה [וניקבה הבועה] ואין ידוע אם קודם שחיטה ניקבה ואם לאחר שחיטה ניקבה [אין] מקיפין כדרך שמקיפין בריאה, מפני שבריאה יש להבחין [בין קודם שחיטה ולאחר שחיטה אבל בבועות אין להבחין] ואם ניקבה הריאה במקום שיד הטבח ממשמשת בו תולין בטבח:
2