ספר האורה, חלק א ק״זSefer HaOrah, Part I 107
א׳[קז] הלכות איסור חלב ודם.
אסור למיכל כבדא בקדירא, אלא היכא דטוו ליה מעיקרא ושלקו ליה בתר הכי, אבל אי שלקי ליה מעיקרא אסור. והני מילי כבדא, אבל טחלי שמנא בעלמא הוא. והלכתא בין כבדא בין טחלי ומישפודינהו בשפודא תותי בשרא שרי, עילוי בישרא אסור, ולדידן אסור לגמרי בין תותי בשרא, בין עילוי בישרא לפי שהשפודין שלנו שוכבין אצל האש, ופעמים שמים זנב השפוד ונמצא התחתון עליון. אבל הם היו תולין בתנורים שפיהם למעלה. ואי איכא בי דוגי תותי כבדא אסור דדמי דכבדא קפי:
אסור למיכל כבדא בקדירא, אלא היכא דטוו ליה מעיקרא ושלקו ליה בתר הכי, אבל אי שלקי ליה מעיקרא אסור. והני מילי כבדא, אבל טחלי שמנא בעלמא הוא. והלכתא בין כבדא בין טחלי ומישפודינהו בשפודא תותי בשרא שרי, עילוי בישרא אסור, ולדידן אסור לגמרי בין תותי בשרא, בין עילוי בישרא לפי שהשפודין שלנו שוכבין אצל האש, ופעמים שמים זנב השפוד ונמצא התחתון עליון. אבל הם היו תולין בתנורים שפיהם למעלה. ואי איכא בי דוגי תותי כבדא אסור דדמי דכבדא קפי:
1
ב׳[קז*] דין הכחל.
הכחל קורעו ומוצא את חלבו, לא קרעו אינו עובר עליו ומותר, בשלו בפני עצמו בחלבו בקדירה חדשה מותר. כיצד קורעו שתי וערב וטחו בכותל. ושרי לבשולי בקדירה, והיכי דלא עביד ליה הכי שרי למטווייה לכתחילה אבל לבשוליה לכתחילה לא:
הכחל קורעו ומוצא את חלבו, לא קרעו אינו עובר עליו ומותר, בשלו בפני עצמו בחלבו בקדירה חדשה מותר. כיצד קורעו שתי וערב וטחו בכותל. ושרי לבשולי בקדירה, והיכי דלא עביד ליה הכי שרי למטווייה לכתחילה אבל לבשוליה לכתחילה לא:
2
ג׳[קז**] דין כבד.
כבד שנמצא בתבשיל והוא ניטל מן העוף לגמרי, ואחר כן נתבשלו בין בצלי בין בקדירה עם התבשיל ושאר הבשר משערים בששים בין הבשר ושאר תבשיל דבשר לאו מין כבד הוא שהכבד דם הוא, אלא שהתורה התירה כנגד הדם. ובשר העוף והמרק והירקות הוה ליה מין בשאינו מינו ומשערינן ליה בששים כשאר איסורין שבתורה בנותן טעם שהם בששים, אבל אם חתך העוף ונשאר הכבד עם אבר אחד מן העוף, כל אותה חתיכה שהאבר תלוי בה נדונית ככבד, וכוליה הוא חתיכא דאיסורא, וכי משערינן בכוליה חתיכא משערינן, שצריך להיות ששים כנגד כל אותה חתיכא כולה, ומיהו עוף אף על גב דלענין שיעורא נידונת ככבד, לענין מינה לא וחשיבה ככבד אלא ממין העוף שהוא, ואם אין בקדירה ממין אחר ששים באותה חתיכה לא בטלה, ואפילו במאה עופות ממינו, דהא מין במינו הוי, דאלו הכבד כשהוא לבדו נחשב הכבד בעוף ובמרק ובקיבה דכולהו לאו מין כבד הוא, אבל עכשיו כהשכבד דבוק בחתיכת העוף הוי כל החתיכה אסורה ומסלקינן כל מין כמי שאינו ואם נשאר במרק ותבשיל ששים בכל החתיכה שהכבד תלוי בה מותרת, חתיכה עצמה אסורה, ואם לאו הכל אסור, דכולהו סבירו להו דמין במינו לא בטיל, וחתיכה עצמה נעשית נבילה, ואוסרת כל החתיכות כולן. וכולהו סבירא להו דכל מין במינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו, אבל כשהכבד לבדו ואין בתבשיל ששים כמותו, התבשיל והכבד מותר כדאמרינן הכבד אוסרת ואיסה נאסרת ואם מתובלת אוסרת ונאסרת:
כבד שנמצא בתבשיל והוא ניטל מן העוף לגמרי, ואחר כן נתבשלו בין בצלי בין בקדירה עם התבשיל ושאר הבשר משערים בששים בין הבשר ושאר תבשיל דבשר לאו מין כבד הוא שהכבד דם הוא, אלא שהתורה התירה כנגד הדם. ובשר העוף והמרק והירקות הוה ליה מין בשאינו מינו ומשערינן ליה בששים כשאר איסורין שבתורה בנותן טעם שהם בששים, אבל אם חתך העוף ונשאר הכבד עם אבר אחד מן העוף, כל אותה חתיכה שהאבר תלוי בה נדונית ככבד, וכוליה הוא חתיכא דאיסורא, וכי משערינן בכוליה חתיכא משערינן, שצריך להיות ששים כנגד כל אותה חתיכא כולה, ומיהו עוף אף על גב דלענין שיעורא נידונת ככבד, לענין מינה לא וחשיבה ככבד אלא ממין העוף שהוא, ואם אין בקדירה ממין אחר ששים באותה חתיכה לא בטלה, ואפילו במאה עופות ממינו, דהא מין במינו הוי, דאלו הכבד כשהוא לבדו נחשב הכבד בעוף ובמרק ובקיבה דכולהו לאו מין כבד הוא, אבל עכשיו כהשכבד דבוק בחתיכת העוף הוי כל החתיכה אסורה ומסלקינן כל מין כמי שאינו ואם נשאר במרק ותבשיל ששים בכל החתיכה שהכבד תלוי בה מותרת, חתיכה עצמה אסורה, ואם לאו הכל אסור, דכולהו סבירו להו דמין במינו לא בטיל, וחתיכה עצמה נעשית נבילה, ואוסרת כל החתיכות כולן. וכולהו סבירא להו דכל מין במינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו, אבל כשהכבד לבדו ואין בתבשיל ששים כמותו, התבשיל והכבד מותר כדאמרינן הכבד אוסרת ואיסה נאסרת ואם מתובלת אוסרת ונאסרת:
3
ד׳[קז***] דין לב.
ולב שנתבשל בדמו שלא נקרע אסור כל זמן שלא יקרענו, כדאמרינן הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר. ראיתי בבית רבי לב שנתבשל בקדירה בגופו של אפרוח נסרך בו בברייתו והתירו רבי בששים באפרוח, לפי שכל אפרוח נעשה חתיכה דאיסורא ובעינן ששים באותה חתיכה. ומאן דשחיט בר יונה או אווזא ומטוי ליה בתנורא, לא בעי לממלחיה ולמקרעיה, דכי בעינן קריעה ומליחה לקדירה ובישול, אבל לצלי כיון דמנח ליה לבית השחיטה לתחת לא צריך לא קריעה ולא מליחה, כמו לקדירה, אבל ראש שלא נקרע ונתבשל עם המוח, בין נמלח בין לא נמלח אסור, מוליאתא לקדירה אסורה, אבל לצלי בשפוד או על גבי גחלים שריא, ודוקא שאין בו תבלין או ביצים אבל נתן בו תבלין או ביצים אסור. ומי ששחט אווזים ותרנגולים ובני יונה והוציא הכבד שלהן והדיחן ומלחן מבפנים ומבחוץ, ואחר כך נטל בשר שלוק ובני מעיין שלוקין וערב אותן עם תבלין וביצים ומילא בהם תרנגולים או בני היונה או האווזין וקשר אותם שלא יצא כלום ובשלם בקדירה הכל מותר. ואם נשתייר מן הכבד ולא הכיר בהן עד לאחר בישול ודאי אסורין הן. כיון שהכבד אסורה לקדירה הוא וכל שעמה היכא דמתובלת. ואם איכה מתובלת אוסרת ואינה נאסרת. ואסור לבשל את הכבד במים לבדו ולא עם הבשר עד שיצלה אותו תחלה על האש. ואסור לבשל המוח שבראש:
ולב שנתבשל בדמו שלא נקרע אסור כל זמן שלא יקרענו, כדאמרינן הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר. ראיתי בבית רבי לב שנתבשל בקדירה בגופו של אפרוח נסרך בו בברייתו והתירו רבי בששים באפרוח, לפי שכל אפרוח נעשה חתיכה דאיסורא ובעינן ששים באותה חתיכה. ומאן דשחיט בר יונה או אווזא ומטוי ליה בתנורא, לא בעי לממלחיה ולמקרעיה, דכי בעינן קריעה ומליחה לקדירה ובישול, אבל לצלי כיון דמנח ליה לבית השחיטה לתחת לא צריך לא קריעה ולא מליחה, כמו לקדירה, אבל ראש שלא נקרע ונתבשל עם המוח, בין נמלח בין לא נמלח אסור, מוליאתא לקדירה אסורה, אבל לצלי בשפוד או על גבי גחלים שריא, ודוקא שאין בו תבלין או ביצים אבל נתן בו תבלין או ביצים אסור. ומי ששחט אווזים ותרנגולים ובני יונה והוציא הכבד שלהן והדיחן ומלחן מבפנים ומבחוץ, ואחר כך נטל בשר שלוק ובני מעיין שלוקין וערב אותן עם תבלין וביצים ומילא בהם תרנגולים או בני היונה או האווזין וקשר אותם שלא יצא כלום ובשלם בקדירה הכל מותר. ואם נשתייר מן הכבד ולא הכיר בהן עד לאחר בישול ודאי אסורין הן. כיון שהכבד אסורה לקדירה הוא וכל שעמה היכא דמתובלת. ואם איכה מתובלת אוסרת ואינה נאסרת. ואסור לבשל את הכבד במים לבדו ולא עם הבשר עד שיצלה אותו תחלה על האש. ואסור לבשל המוח שבראש:
4