ספר האורה, חלק א ק״חSefer HaOrah, Part I 108
א׳[קח] דין נקירת הבשר.
חמשה חוטי איכא בחיותא, תלתא משום תרבא, ותרתי משום דמא. דטחלא ודכפלי ודכולייתא משום תרבא, דידא ודלועא משום דמא, חמשה קרמי איכא בחיותא (דכוחלא) [דטחלא] ודכפלי ודכולייתא משום תרבא. דמוקרא ודביעי משום דמא. ונפקא מינה להיכא דצלאן אלו משום חלב אסורין. ואלו משום דם מותרין. שהאור שואבת את דמן ועוד הנך דמשום חלבא חתכינהו ומלחינהו [אסורין והנך דמשום דם אי חתכינהו ומלחינהו] שרי. והאי תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת. וזה חלב שעל הכסלים. תרבא [דעל] וושתא והובלילא וסניא דיבי. ועל (קרקשתא) [קשתא] דכרכשתא דלא מחבר בכרכשתא. ותרבא דהובלילא דהוא תרבא דעל כבדא. ותרבא דעל כולייתא (עם) [עד תרבא] חיורא דתותי מתני דפרסותא. דעל כריסא. ותרבא דגיד הנשה. וקרמי וחוטי דכפלי וחוטי דכולייתא ודקרמי ודכוחלא כולהו אסורין. משום כל חלב וכל דם לא תאכלו [ויקרא ג' י"ז]. תרבא דלבא שרי. צריך שיוציא כל מוח שבראש. וצריך שיקח כל החלב שעל הכליות. ושלמטה מן הכליות. וחלב שעל גבי העצמות שתחת הכליות. ועצם גופו שתחת הכליות ישליכנו ולא ישאיר אפילו כשעורה אחת. ואם השאיר חייב כרת. ועוד צריך שיטול גיד הנשה כולו ויחתוך הירך כולו. ולא ישאיר מגיד הנשה כולו בכל הירך אפילו כחוט השערה וישבור העצמות שהן בירך שיש בהן שמנונית גיד הנשה. וישליך אותו לחוץ ויטול השמנונית שבירך ויטול החלב והקרום שעל גבי הטחול (וישליך) [וישלוף] הוורידין שבטחול שהן חלב. ויטול הקרום שעל הכליות. והחוטין שבתוך הכליות. ויטול הקרום שעל הכסלים. וחוטין שבתוך הכסלים. שהן חמשה חוטים שלשה בכסל ימין. שכל אחד ואחד נחלק לשנים חוטין. ושנים חוטין בכסל שמאל. שכל אחד ואחד נחלק לשלשה חוטין. ובין כולם הם שנים עשר חוטין. ויבדוק אחריהן וישרש אותם עד שיטול את כולם. ולא יניח מהם אפילו כחוט השערה. ואם הניח חייב כרת. וחייב ליטול החלב שעל גבי הקיבה עד אמה בדקין. כדאמרינן ריש מעיא באמתא בעייא גרירא. ויטול החוטין שתחת הידים. ושתחת הלשון שהן בראש. ויטול החוטין שבצואר שהן אסורין משום דם שבתוכן. ואל יניח אפילו כחוט אחד בכל הבהמה. לפי שיש חוטין שאסורין משום דם. [ויש חוטין שהן אסורין משום חלב], של טחול ושל כסלים. [אסורין משום חלב, של יד ושל לחיים משום דם. ואל יניח קרום בבשר לפי שיש קרום שאסור משום חלב. ויש קרום שאסור משום דם, של טחול ושל כסלים] ושל כליות אסורין משום חלב, ביצת בהמה ושתחת מוח שבראש משום דם. אותן חוטין ואותן קרומים שאסורין משום חלב אין להם תקנה אלא בעקירה והשלכה. ואותן שאסורין משום דם חותך אותן ומולח אותן ואפילו לקדירה שפיר דמי ומותר ואסור לאכול חלב ודם אפילו כשיעור חיטה אחת. שנאמר כל חלב וכל דם לא תאכלו [ויקרא ג' י"ז]:
חמשה חוטי איכא בחיותא, תלתא משום תרבא, ותרתי משום דמא. דטחלא ודכפלי ודכולייתא משום תרבא, דידא ודלועא משום דמא, חמשה קרמי איכא בחיותא (דכוחלא) [דטחלא] ודכפלי ודכולייתא משום תרבא. דמוקרא ודביעי משום דמא. ונפקא מינה להיכא דצלאן אלו משום חלב אסורין. ואלו משום דם מותרין. שהאור שואבת את דמן ועוד הנך דמשום חלבא חתכינהו ומלחינהו [אסורין והנך דמשום דם אי חתכינהו ומלחינהו] שרי. והאי תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת. וזה חלב שעל הכסלים. תרבא [דעל] וושתא והובלילא וסניא דיבי. ועל (קרקשתא) [קשתא] דכרכשתא דלא מחבר בכרכשתא. ותרבא דהובלילא דהוא תרבא דעל כבדא. ותרבא דעל כולייתא (עם) [עד תרבא] חיורא דתותי מתני דפרסותא. דעל כריסא. ותרבא דגיד הנשה. וקרמי וחוטי דכפלי וחוטי דכולייתא ודקרמי ודכוחלא כולהו אסורין. משום כל חלב וכל דם לא תאכלו [ויקרא ג' י"ז]. תרבא דלבא שרי. צריך שיוציא כל מוח שבראש. וצריך שיקח כל החלב שעל הכליות. ושלמטה מן הכליות. וחלב שעל גבי העצמות שתחת הכליות. ועצם גופו שתחת הכליות ישליכנו ולא ישאיר אפילו כשעורה אחת. ואם השאיר חייב כרת. ועוד צריך שיטול גיד הנשה כולו ויחתוך הירך כולו. ולא ישאיר מגיד הנשה כולו בכל הירך אפילו כחוט השערה וישבור העצמות שהן בירך שיש בהן שמנונית גיד הנשה. וישליך אותו לחוץ ויטול השמנונית שבירך ויטול החלב והקרום שעל גבי הטחול (וישליך) [וישלוף] הוורידין שבטחול שהן חלב. ויטול הקרום שעל הכליות. והחוטין שבתוך הכליות. ויטול הקרום שעל הכסלים. וחוטין שבתוך הכסלים. שהן חמשה חוטים שלשה בכסל ימין. שכל אחד ואחד נחלק לשנים חוטין. ושנים חוטין בכסל שמאל. שכל אחד ואחד נחלק לשלשה חוטין. ובין כולם הם שנים עשר חוטין. ויבדוק אחריהן וישרש אותם עד שיטול את כולם. ולא יניח מהם אפילו כחוט השערה. ואם הניח חייב כרת. וחייב ליטול החלב שעל גבי הקיבה עד אמה בדקין. כדאמרינן ריש מעיא באמתא בעייא גרירא. ויטול החוטין שתחת הידים. ושתחת הלשון שהן בראש. ויטול החוטין שבצואר שהן אסורין משום דם שבתוכן. ואל יניח אפילו כחוט אחד בכל הבהמה. לפי שיש חוטין שאסורין משום דם. [ויש חוטין שהן אסורין משום חלב], של טחול ושל כסלים. [אסורין משום חלב, של יד ושל לחיים משום דם. ואל יניח קרום בבשר לפי שיש קרום שאסור משום חלב. ויש קרום שאסור משום דם, של טחול ושל כסלים] ושל כליות אסורין משום חלב, ביצת בהמה ושתחת מוח שבראש משום דם. אותן חוטין ואותן קרומים שאסורין משום חלב אין להם תקנה אלא בעקירה והשלכה. ואותן שאסורין משום דם חותך אותן ומולח אותן ואפילו לקדירה שפיר דמי ומותר ואסור לאכול חלב ודם אפילו כשיעור חיטה אחת. שנאמר כל חלב וכל דם לא תאכלו [ויקרא ג' י"ז]:
1