ספר האורה, חלק א קכ״זSefer HaOrah, Part I 127
א׳[קכח] פרק שני דיני הכשר.
א' כל כלי שנשתמש בו יין אסור, אם הוא כלי שאין מכניסין לקיום מדיח שלשה פעמים ודיו:
א' כל כלי שנשתמש בו יין אסור, אם הוא כלי שאין מכניסין לקיום מדיח שלשה פעמים ודיו:
1
ב׳ב' במה דברים בכלי עץ, אבל בכלי חרס שהיה תחילת תשמיש ביין אסור. או כלי חרס השועין באבר, ואפילו תחילת תשמישן בהיתר, צריכין מילוי ועירוי שלשה ימים מעת לעת:
2
ג׳ג' וכיצד הכשר זה עושה להם שפה של טיט מבחוץ כדי שיצלו המים על שפתו, ומביא מים זכים פעם אחרת ושוהין בהם כ"ד שעות או יותר ומערה אותן מים וממלא אותן מים זכים פעם אחרת ושוהין כשיעור זה או יותר, וכן ממלא אותה פעם שנית והרי הוא כשר:
3
ד׳ד' כל כלי שמכניסו לקיום והגת והמשפך והחמץ בכלל זה, אם נכנס בו יין אסור אפילו לפי שעה, שאינו צריך מילוי ועירוי:
4
ה׳ה' כל כלי שהפקידו אותו ביד גוי בלא חותם, חוששין שמא הכניס לתוכו יין אסור, וצריך הכשר אם רוצה לתת לתוכו יין ודין הכשירן כמו שכתבנו למעלה:
5
ו׳ו' במה דברים אמורים שלא עשה בו חותם, אבל אם עשה בו ואפילו חותם אחד דיו:
6
ז׳ז' במה דברים אמורים בשאין בו יין אבל יש בו יין צריך שתי חותמות:
7
ח׳ח' נכרי שהיה עומד בצד כלי של יין ובא הישראל ומצא הכלי כמות שהניחה וכמות שהיה בעת שהניחו מותר ואין חוששין כלל שמא נגע:
8
ט׳ט' במה דברים אמורים בשאין לו לנכרי רשות כלל ביין, אבל אם היה לו רשות כלל עליו, כגון שהיה לו עליו מלוה על היין בפירוש אסור:
9
י׳י' במה דברים אמורים שלא היה יודע הגוי היכן הוא ישראל. אבל אם הודיעו ישראל שהוא הולך לחוץ למקום שיתעכב שם כלל אסור:
10
י״אי"א במה דברים אמורים בשאין שם שומר, אבל יש שומר מותר:
11
י״בי"ב יפה כח של שומר שאינו צריך להיות יושב ומשמר, אלא אף על פי שיוצא ונכנס מותר.
12
י״גתמו כללי יין נסך:
13
י״דכתב הרב רבי אברהם בר דוד ז"ל בתשובת שאלה אותן המרזבות שקורין קנו"ט בכלי היין כדי שיצא היין בקילוח דרך פי אותו כלי הוא כלי אחר לגבי כלי יין והוו להו שני כלים לענין ניצוק בר ניצוק. ונפקא מינה שאם נגע בקילוח שיוצא חוץ מן המרזב שמה שבתוך המרזב נאסר משום ניצוק ומה שבתוך הכלי הגדול של יין הוו בר ניצוק ומותר אף בשתייה. ועוד כתב הרב ז"ל שאף על פי שמקטף הגוי הקולח אינו משתכשך היין שבפנים ואין בו איסור אלא משום ניצוק וכן אם הוציא יין ממנו לתוך כלי שיש בו יין נסך הווי ניצוק בר ניצוק. וכתב הרב רבי יוסף ברבי חיים זצ"ל עוד יוצא לו מזה שאם החזיר הגוי השותפא שקורין אשפינ"א למרזב שקורין קנו"ט והשופתא קצרה שאינה עוברת חוץ למרזב מבפנים ואינה מגעת לחלל החבית ששיכשך בה היין שבחבית, אי נמי אי נגע בידו גוי בפי המרזב ואם יש בחבית קיתון של מים לבטל אותו יין שבתוך המרזב הנאסר במגע גוי, הרי כל היין שבחבית מותר בשתייה, שהרי שני כלים הם ואין חיבורן אלא חיבור ניצוק דהוא תערובות עד כאן לשונו:
14
ט״ווכל זה הוא אם לא נתנו מים של יין תחילה קודם איסור זה שצריך שני כלים להתיר מטעם בר ניצוק, אבל אם נתנו מים בתחילה לתוך היין ויש ביין שיעור כדי לבטל היין האסור, אמרינן רואין את מינו כמי שאינו, ושאינו מינו רבין עליו ומבטלין אותו היינו המים ומותר שבחבית אף בשתייה, ואף אם נתערב בו יין האסור בהדיא, מיהו צריך למה שאמרנו מים רבין עליו ומבטלין אותו צריך שיהא שם מים כל כך שיבטלו טעם היין לגמרי עד שהיין לא יתן טעם במים אלא טעם לפגם כשאר איסורין, וצריך לדקדק שאם אחר שנתנו קיתון של מים לתוך החבית של יין הוציאו מקצת היין שישארו גם כן שיצאו מן המים לפי חשבון שאם יצא אחר כן חצי היין גם כן נחשוב שיצאו חצי המים וכן במקצתו לפי השיעור ואחר כן נחשוב המים הנשארים שם אם ישאר בהם כדי לבטל האיסור של עכשיו אותו שיצא עכשיו לתוך הכלים שיש בו היין אסור אף על גב דלענין ניצוק חשבינן כאלו הוא תוך החבית באיסורו הוא עומד דלחומרא חשבינן להו מעורב אבל לא לקולא, הילכך היין שיצא הוא אסור, כן הוא כוונת הראב"ד ז"ל בתשובת שאלה:
15