ספר האורה, חלק א נ׳Sefer HaOrah, Part I 50
א׳[נ] הלכות חלה
תנו רבנן ראשית עריסותיכם [חלה תרימו תרומה] [במדבר ט"ו כ'], כדי עיסותיכם, וכמה עיסתכם כדי עיסת מדבר, וכמה עיסת מדבר, [דכתיב] והעומר עשירית האיפה הוא [שמות ט"ז ל"ו], מכאן אמרו שבעה רבעים קמח ועוד [חייבת] בחלה, ושיעור חלה אחד מעשרים וארבע בעיסה, ולענין הפרשת חלה מן העיסה אפילו לש סאה סולת בעריבה אחת בבת אחת, אין עליו להפריש אלא חלה אחת, כדכתיב ראשית עריסותיכם [חלה תרימו תרומה], וזה שחייבו חכמים אחד מעשרים וארבעה מתחילת חיובה של עיסה, וכמה שיעורה מג' בצים וחומש ביצה קמח:
תנו רבנן ראשית עריסותיכם [חלה תרימו תרומה] [במדבר ט"ו כ'], כדי עיסותיכם, וכמה עיסתכם כדי עיסת מדבר, וכמה עיסת מדבר, [דכתיב] והעומר עשירית האיפה הוא [שמות ט"ז ל"ו], מכאן אמרו שבעה רבעים קמח ועוד [חייבת] בחלה, ושיעור חלה אחד מעשרים וארבע בעיסה, ולענין הפרשת חלה מן העיסה אפילו לש סאה סולת בעריבה אחת בבת אחת, אין עליו להפריש אלא חלה אחת, כדכתיב ראשית עריסותיכם [חלה תרימו תרומה], וזה שחייבו חכמים אחד מעשרים וארבעה מתחילת חיובה של עיסה, וכמה שיעורה מג' בצים וחומש ביצה קמח:
1
ב׳ובפסקא נמי שיעור חלת עיסה, שאמרו חכמים שבעה רבעים קמח ועוד, חייבין בחלה, הואי מ"ג ביצים וחומש ביצה קמח, לפיכך הלש שיעור זה בעריבה אחת חייב בחלה, אפילו לש מאה שיעורין במאה עריבות חייב להפריש מכל אחת ואחת, דילפינן מעיסת מדבר דהוא עומר. ולענין הביצים היאך מודדין בהן, ממלאין כלי מים ונותנין הביצים לתוכו וכמדידת המים מודדין הקמח, ולאו שיעור זה לעמוד עליו, אלא כך שיערו חכמים שהוא שיעור ביצה בינונית משקל י"ג זוז י"ד גיראות במשקל כסף של בגדד (זה) [וכמשפט הזה] שיערו לעיסת מדבר לחלה ולפסח, וכך אנו נוהגים חלה גדולה שנותנין לכהן מותר להפרישה ביום [טוב] ולקרות לה שם [ולאפותה, אבל בפסח אין יכול לקרות לה שם], שאם קרא אינו יכול לשרפה ביום טוב, [דקימא לן אין שורפין קדשים ביום טוב], ואם אפה אותה לאחר שקרא עליה שם הרי אפה מה שאסור לאכול ביום טוב, ואסור לעשות אלא אוכל נפש בלבד, ואם מניחה בלישה אתיא לידי חימוץ, אלא (אם כן) [כיצד] יעשה, אופה כל העיסה ואחר אפייתו מצטרף כל הלחם בסל, כרבי אליעזר, ומוציא ככר אחד מן הסל [מכ"ד] ככרות וקורא לה שם ומניחה עד חולו של מועד ושורפה, וכן הלכה, והכא מנהגא בכל דוכתא בגולה, לאפרושי שתי חלות, אחת לאור ואין לה שיעור, ואחת לכהן ויש לה שיעור, כדמפרשינן, והיינו טעמא דעבדינן הכי משום דלא איפשר למיכלה בטומאה, ואי איפשר לבטלה כדי שלא תשתכח תורת חלה, הילכך עבדינן הכי, והכי מנהגא מפריש מתחילה מראשית העיסה מעט לישה ומברך עליה [קודם שישרפנה] ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה, ואחר כך נוטל [מעט] מן העיסה [בלא שיעור והוא חלת האור ואין לה שיעור ושורפה ואחר כך מפריש חלה אחת] בלא ברכה, ואומר הרי זו חלה לכהן, ואין לה פדיון ואוכלה כהן, וביום טוב מפריש חלת האור ומניח לה למוצאי יום טוב ושריף לה בתר יום טוב, שאין שורפין קדשים ביום טוב, וחלת כהן מפרישה ביום טוב ואופה ונותנה לכהן ואוכלה ואפילו בו ביום, וביום טוב של פסח הא דאמרינן שאינו יכול להפרישה כדרך שהוא עושה בחול בשאר ימים טובים, והלכך אין מפרישין חלת האור אלא לאחר אפייה, כרבי אליעזר, דאמר הסל מצרפן לחלה ואף חלת כהן נמי מפרישה מן הסל, אף על פי שיש לו להפרישה מן העיסה, כדכתיב ראשית עריסותיכם, אפילו הכי מצוה למיעבד הכי כהלכתו חלת האור תחילה ואחר כך חלת כהן ולהפרישן שניהם מן הסל, דהלכתא כרבי אליעזר, ואי איכא כהן קטן יהיב ליה לכהן קטן:
2