ספר האורה, חלק א נ״אSefer HaOrah, Part I 51
א׳[נא] הלכות ערבי שבתות.
תנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת, בזמן שהספינה גוששת למטה מעשרה טפחים משום גזירת תחומין נגעו בה [והני מילי לדבר הרשות], ולפיכך נהגו [להפליג] בים הגדול אפילו בערבי שבתות, והיכא דשכח פת בתנור, וקדשי עליו היום מצילין הימנו מזון שלש סעודות, ואומר לאחרים צאו והצילו עמי, וכשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא בסכין, ואף על גב דרדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה, אפילו הכי כמה דאיפשר לשנויי משנינין. וחייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה. (משלחים כתבים מערב שבת אם קצץ שכר המשלח עם השליח, בין יש שם ביד, בין אין ביד ואם מגיע), [ולענין משלחת כתבים ערב שבת אם המשלח קצץ שכר לשליח בין יש בשם בי דואר בין אין שם בי דואר בין מגיע למי שנשתלחה בין אין מגיע מותר, ואין מדליקין בשבת בחלב מבושל כלל אלא אם כן נותן לתוכו שמן, דקיימא לן כרב ברונא אמר רב, דאמר חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק]:
תנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת, בזמן שהספינה גוששת למטה מעשרה טפחים משום גזירת תחומין נגעו בה [והני מילי לדבר הרשות], ולפיכך נהגו [להפליג] בים הגדול אפילו בערבי שבתות, והיכא דשכח פת בתנור, וקדשי עליו היום מצילין הימנו מזון שלש סעודות, ואומר לאחרים צאו והצילו עמי, וכשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא בסכין, ואף על גב דרדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה, אפילו הכי כמה דאיפשר לשנויי משנינין. וחייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה. (משלחים כתבים מערב שבת אם קצץ שכר המשלח עם השליח, בין יש שם ביד, בין אין ביד ואם מגיע), [ולענין משלחת כתבים ערב שבת אם המשלח קצץ שכר לשליח בין יש בשם בי דואר בין אין שם בי דואר בין מגיע למי שנשתלחה בין אין מגיע מותר, ואין מדליקין בשבת בחלב מבושל כלל אלא אם כן נותן לתוכו שמן, דקיימא לן כרב ברונא אמר רב, דאמר חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק]:
1
ב׳[נא*] ענין הטמנה.
וענין הטמנת חמין תקנה גדולה הוא ועונג שבת ובלבד שיטמין כהלכתו, ודין הטמנה כך הוא, כירה שאינה גרופה וקטומה, אסור לשהות עליה חמין שלא הוחמו כל צרכן, ותבשיל שלא בישל כל צרכו, אבל תבשיל שבישל כל צרכו, וחמין שהוחמו כל צרכן משהין, אף על פי שאינה גרופה וקטומה, ודווקא דבר שמצטמק ורע לו, כגון לפדא ודייסא ותמרי וכיוצא בהן, אבל דבר שמצטמק ויפה לו, כגון כרוב ופולין ובשר טרוף אסור, וכירה שהיא גרופה וקטומה משהין עליה כל דבר, בין שבישל כל צרכו, בין שלא בישל כל צרכו, וכל שכן מצטמק ויפה לו, דעיקר גזירתה דילמא אתי לחתויי בגחלים, וכיון דגרופה וקטומה לא אתי לחתויי, ואי עבר ושהה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אסור, עקרו של דבר אפילו הניח אדם במזיד קדירה חייתא יוקדת מבעוד יום [קרוב] לחשיכה ובשלה בשבת מותר, אבל יש דברים שגזרו חכמים [ונביאים] איסורא לא מפני שהוא עושה מלאכה בשבת, אלא שמא יבוא לידי עשיית מלאכה בשבת, וכל מה שהוצרכו לגרוף את הגחלים מן הכירה או שיתן עפר עליהם ויקטום גזירה הוא שמא יחתה בגחלים משחשיכה תחת הקדירה כדי שתתבשל, ונמצא עושה מלאכה בשבת כשיחתה את הגחלים, וכל שהוא כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום מותר לשהותו על גבי כירה, אף על פי שאינה גרופה וקטומה דלא אתי לחתויי בגחלים ועיקר מצטמק ויפה לו, כך הוא תבשיל שאדם שמח כשהוא מתייבש ומצטמק, כגון לפדא, שאם תהיה קלושה במים אין לה טעם ואם יצטמק ייטב טעמו אסור לשהותה שמא יבוא לחתות בגחלים כדי שיצטמק, והרי הוא כתבשיל שלא בישל כל צרכו, אבל דבר שמצטמק ורע לו שאדם עצב כשמצטמק ומתייבש, כגון דייסא וכיוצא בו שאם ייבש אינו ראוי לאכילה כגון זה משהין אותו דלא אתו לחתויי [בגחלים] והוה ליה כתבשיל שבישל כל צרכו ומותר:
וענין הטמנת חמין תקנה גדולה הוא ועונג שבת ובלבד שיטמין כהלכתו, ודין הטמנה כך הוא, כירה שאינה גרופה וקטומה, אסור לשהות עליה חמין שלא הוחמו כל צרכן, ותבשיל שלא בישל כל צרכו, אבל תבשיל שבישל כל צרכו, וחמין שהוחמו כל צרכן משהין, אף על פי שאינה גרופה וקטומה, ודווקא דבר שמצטמק ורע לו, כגון לפדא ודייסא ותמרי וכיוצא בהן, אבל דבר שמצטמק ויפה לו, כגון כרוב ופולין ובשר טרוף אסור, וכירה שהיא גרופה וקטומה משהין עליה כל דבר, בין שבישל כל צרכו, בין שלא בישל כל צרכו, וכל שכן מצטמק ויפה לו, דעיקר גזירתה דילמא אתי לחתויי בגחלים, וכיון דגרופה וקטומה לא אתי לחתויי, ואי עבר ושהה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אסור, עקרו של דבר אפילו הניח אדם במזיד קדירה חייתא יוקדת מבעוד יום [קרוב] לחשיכה ובשלה בשבת מותר, אבל יש דברים שגזרו חכמים [ונביאים] איסורא לא מפני שהוא עושה מלאכה בשבת, אלא שמא יבוא לידי עשיית מלאכה בשבת, וכל מה שהוצרכו לגרוף את הגחלים מן הכירה או שיתן עפר עליהם ויקטום גזירה הוא שמא יחתה בגחלים משחשיכה תחת הקדירה כדי שתתבשל, ונמצא עושה מלאכה בשבת כשיחתה את הגחלים, וכל שהוא כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום מותר לשהותו על גבי כירה, אף על פי שאינה גרופה וקטומה דלא אתי לחתויי בגחלים ועיקר מצטמק ויפה לו, כך הוא תבשיל שאדם שמח כשהוא מתייבש ומצטמק, כגון לפדא, שאם תהיה קלושה במים אין לה טעם ואם יצטמק ייטב טעמו אסור לשהותה שמא יבוא לחתות בגחלים כדי שיצטמק, והרי הוא כתבשיל שלא בישל כל צרכו, אבל דבר שמצטמק ורע לו שאדם עצב כשמצטמק ומתייבש, כגון דייסא וכיוצא בו שאם ייבש אינו ראוי לאכילה כגון זה משהין אותו דלא אתו לחתויי [בגחלים] והוה ליה כתבשיל שבישל כל צרכו ומותר:
2