ספר האורה, חלק א פ״זSefer HaOrah, Part I 87
א׳[פז] דין ירקות.
אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת בעולשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור, ויוצאין בהן בין לחין בין יבישין, אבל לא שלקות וכו', חזרת חסא, עילסין הינדבי, חרחבינא אצותא דדיקלא, יוצאין בהן בין לחין בין יבישין, לא שנו אלא בקלח אבל בעלין לחין אין, יבשין לא, והיכא דליכא שאר ירקות מצויין שם אלא [חזרת, אמר רב חסדא מברך ברישא בורא פרי האדמה ועל אכילת] מרור ואכיל, ולבסוף לכי מטי אחזרת אכיל בלא ברכה, פירוש בלא ברכת מרור, אבל ברכת בורא פרי האדמה, ודאי מברך, דאסור לאדם ליהנות מן העולם בלא ברכה, וכן הלכה, וחרוסת מצוה, מאי מצוה, זכר לתפוח, דכתיב תחת התפוח עוררתיך [שה"ש ח' ה'], ויש אומרים זכר לתפוח, כשהיו נושאין הטיט על צוארם [היה טופח צווארם] ונעשה מוגלא, לכך משימין בו מיני פירות ודוכין במדוכה תבלין זכר לתבן, ולכך אוכלין ירקות שהן כמין תבן. ורבי יוחנן אמר זכר לטיט, והלכך צריך לקהויי, וצריך לסמוכיה כעין טיט, ותניא כוותיה דרבי יוחנן תבלין זכר לתבן, כגון קנמון וסונבל שדומין לתבן, חרוסת זכר לטיט:
אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת בעולשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור, ויוצאין בהן בין לחין בין יבישין, אבל לא שלקות וכו', חזרת חסא, עילסין הינדבי, חרחבינא אצותא דדיקלא, יוצאין בהן בין לחין בין יבישין, לא שנו אלא בקלח אבל בעלין לחין אין, יבשין לא, והיכא דליכא שאר ירקות מצויין שם אלא [חזרת, אמר רב חסדא מברך ברישא בורא פרי האדמה ועל אכילת] מרור ואכיל, ולבסוף לכי מטי אחזרת אכיל בלא ברכה, פירוש בלא ברכת מרור, אבל ברכת בורא פרי האדמה, ודאי מברך, דאסור לאדם ליהנות מן העולם בלא ברכה, וכן הלכה, וחרוסת מצוה, מאי מצוה, זכר לתפוח, דכתיב תחת התפוח עוררתיך [שה"ש ח' ה'], ויש אומרים זכר לתפוח, כשהיו נושאין הטיט על צוארם [היה טופח צווארם] ונעשה מוגלא, לכך משימין בו מיני פירות ודוכין במדוכה תבלין זכר לתבן, ולכך אוכלין ירקות שהן כמין תבן. ורבי יוחנן אמר זכר לטיט, והלכך צריך לקהויי, וצריך לסמוכיה כעין טיט, ותניא כוותיה דרבי יוחנן תבלין זכר לתבן, כגון קנמון וסונבל שדומין לתבן, חרוסת זכר לטיט:
1