ספר האורה, חלק א פ״טSefer HaOrah, Part I 89
א׳[פט] דין לשתות בין הכוסות.
וארבע כוסות מותר לשתות בין של קידוש לכוס של הגדה, ובין כוס של הגדה לכוס של ברכת המזון, ואחר מזונו מותר לו לשתות כמה שרוצה בלא ברכה, אבל כיון שבירך אסור לשתות אלא כוס של ברכה [וכוס של הלל] ובעי לברוכי על הגפן ועל פרי הגפן בתר כוס ראשון ושלישי ורביעי, אבל בתר שני לא, והיינו טעמא דשלשתן הללו כל אחד מצוה באנפי נפשיה הוא, ואין דעתו לאכול, אבל כוס שני היכי אפשר לברך בתריה שהוא כוס של תחילת אכילה ויש לו לאכול ולשתות כל סעודתו ואין בו שום הפסקה:
וארבע כוסות מותר לשתות בין של קידוש לכוס של הגדה, ובין כוס של הגדה לכוס של ברכת המזון, ואחר מזונו מותר לו לשתות כמה שרוצה בלא ברכה, אבל כיון שבירך אסור לשתות אלא כוס של ברכה [וכוס של הלל] ובעי לברוכי על הגפן ועל פרי הגפן בתר כוס ראשון ושלישי ורביעי, אבל בתר שני לא, והיינו טעמא דשלשתן הללו כל אחד מצוה באנפי נפשיה הוא, ואין דעתו לאכול, אבל כוס שני היכי אפשר לברך בתריה שהוא כוס של תחילת אכילה ויש לו לאכול ולשתות כל סעודתו ואין בו שום הפסקה:
1
ב׳והלכתא הלל בלילי פסחים אינו צריך ברכה לפניו, דאין אנו אומרים אותו בתורת קריאה, אלא בתורת שירה, [שכך] שנינו רבן גמליאל היה אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתן, ובסופא אמרינן לפיכך, נמצא ששיר והודאה הוא, לפיכך אם בא אדם לברך לפניו משתתקין אותו ירושלמי, תנו רבנן חמישי גומרין עליו את ההלל, דברי רבי טרפון, ויש אומרים ה' רועי לא אחסר [תהלים כ"ג א'], ואף על גב דבכל דוכתא לא אשכחן דתקינו רבנן אלא ד' כוסות, מכל מקום כיון ששנינו בזה המשנה חיצונה כוס חמישי מתקנת רבנן הוא, מיהו לא חובה אלא רשות, ומשום הכי לא אדכרי אלא ארבע כוסות, ומנהג דעלמא כרבי טרפון לומר עליו הלל הגדול, ופליגי נמי רבנן עד היכן הלל הגדול, מהודו עד על נהרות בבל, מיהו מאן דבעי לאפרושי ולמימר על כוס חמישי דברי שירות ותשבחות הרשות בידו, ובלבד שיאמר בכללם הלל הגדול ומקום שאין בו יין מצוי כל עיקר, אסור לומר שירה על דבש ועל שכר, אבל יש תקנה להביא ענבים יבישים קודם לכן וישרה אותם במים, ואומר עליהם הלל והגדה ויציאת מצרים, ואם אין לו אפילו ענבים יבישים ולא יין צמוקים, סודר הלל והגדה על פה [ואומר] מה נשתנה עד חלמיש למעינו מים, וחוזר ומברך המוציא ולאכול מצה וגומר סעודתו, ואם אין לו יין בשתי הלילות ואחר כך נזדמן לו יין, אין לו תשלומין לעולם לאחר שעברו ליל חמשה עשר וליל ששה עשר אין לו תקנה:
2