ספר האורה, חלק א צ״הSefer HaOrah, Part I 95
א׳[צה] הלכות יום הכפורים.
רגילין אנו לשחוט תרנגול ששמו גבר תמורת גבר, וכך עושין אוחז תרנגול ומניח על ראש המתכפר, ואומר זה תחת זה, זה חילוף של זה, זה מחול על זה, ומחזירו עליו פעם אחרת, ואומר יושבי חושך וצלמות וכו', אוילים מדרך פשעם וכו', הפסוק והמזמור ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, ויעשה כסדר הזה שבעה פעמים, ואחר כך מניח ידו על ראש התרנגול, ואומר זה יצא למיתה תחת זה, ומניח ידו על ראש המתכפר, ואומר תכנס אתה פלוני בן פלוני לחיים ולא למות, ועושה כסדר שלשה פעמים ומניח מתכפר ידו על ראש התרנגול תבנית סמיכה, וסומך ידו עליו ושוחטו לאלתר. תבנית תיכף לסמיכה שחיטה:
רגילין אנו לשחוט תרנגול ששמו גבר תמורת גבר, וכך עושין אוחז תרנגול ומניח על ראש המתכפר, ואומר זה תחת זה, זה חילוף של זה, זה מחול על זה, ומחזירו עליו פעם אחרת, ואומר יושבי חושך וצלמות וכו', אוילים מדרך פשעם וכו', הפסוק והמזמור ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, ויעשה כסדר הזה שבעה פעמים, ואחר כך מניח ידו על ראש התרנגול, ואומר זה יצא למיתה תחת זה, ומניח ידו על ראש המתכפר, ואומר תכנס אתה פלוני בן פלוני לחיים ולא למות, ועושה כסדר שלשה פעמים ומניח מתכפר ידו על ראש התרנגול תבנית סמיכה, וסומך ידו עליו ושוחטו לאלתר. תבנית תיכף לסמיכה שחיטה:
1
ב׳ונהגו עלמא למיטביל ערב יום הכפורים, וצריך שיתודה קודם שיאכל וישתה, ואף על גב שהתוודה קודם אכילה צריך שיתוודה אחר אכילה. ונהגו להלקות על העמוד, אחר תפילת המנחה, ומבקשין זה מזה ריצוי ומחילה, ואחר כך אוכלים סעודת תשיעי ומקבלים עליהם עינוי מאכילה ושתייה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואין הדבר תלוי בברכת המזון, אלא בשיש שהות ביום לתוספת עינוי, היכא דליכא שהות ביום יותר מתוספות עינוי, ודאי אסור בכל חמשה ענויים, אבל היכא דאיכא שהות ביום יותר מתוספת עינוי, אף על פי שבירך ברכת המזון אם הוצרך לשתות מים הרשות בידו, אם לא פסק דעתו מאכילה לשתייה, ולא קיבל עליו עינוי, ושורין מפה ועושה אותה נגיבה ולמחר מעוברין אותה על גבי עיניהם ואינם חוששין, וכיון שחשיכה יברך כל אחד ואחד זמן בביתו, או בבית הכנסת, ואסור להושיט אצבעו קטנה במים ואסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו, ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה, רוחץ כדרכו, ואינו חושש, ואם נכנס לבית הכסא או להסיך רגליו רוחץ כדרכו, ההולך להקביל פני רבו, או לשמוע דברי תורה, והיה נהר מפסיק [עובר ובלבד] שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו, ומותר לו לחזור, שאם אתה אוסרו לחזור אף להלוך אינו הולך, מדיחה אשה ידה [אחת] במים ונותנת פת לתינוק, תינוק בן עשר בן אחת עשרה מחנכין אותו לשעות, בן שתים עשרה משלימין אותו מדרבנן בן שלש עשרה משלימין אותו מדאורייתא, דקיימא לן כרבי יוחנן, עוברות ומניקות מתענות ומשלימות. עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה, וחולה אומר צריך אני ורופא אומר אינו צריך [מאכילין אותו על פי עצמו, רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך מאכילין אותו על פי] הרופא, דספק נפשות להקל, והאי דאמר אינו צריך תונבא הוא דנקיט ליה:
2
ג׳וחיוב אכילה ביום הכפורים בככותבת גסה וגרעיניתה וחיוב שתייה ברביעית פחות מכאן בלאו, חיה תוך שלשים יום אינה משלמת:
3
ד׳מאן דמפנק, אי נמי מאן דכייבין ליה כרעיה, כריך סודרא אכרעיה ונפיק, וכל מחמת סכנת עקרב שרי (למיסם) [למיסר] מסנא, ומאן דמפניק נמי נפיק בסנדלא, מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו עד שיאורו עיניו, ודבש וכל מיני מתיקה מאירין את העינים:
4
ה׳מצות וידוי יום הכפורים מתודה ערבית ושחרית ומנחה ומוסף ונעילה, והיכן אמרו אחר תפילתו, ושליח צבור אומרו באמצע:
5