ספר האורה, חלק א צ״וSefer HaOrah, Part I 96
א׳[צו] הלכות סוכה.
מחייבין בית ישראל למיעבד סוכה כל חד וחד לנפשיה. ולמיתב בה שבעה יומא ביממא וליליא, ודלא למיכל בר ממטללתא שום סעודת קבע, אבל אוכלין אכילת ארעי חוץ לסוכה. וכמה אכילת ארעי, כדטעים בר בי רב ועייל לכלה, ואין ישינים בין קבע בין ארעי בר ממטללתא. וסוכה צריך דליהוי לה שיעורא דלא תהוי פחות מכדי ראשו ורובו ושלחנו, דאינון שבעה טפחים על שבעה טפחים, ואי הוי פחות מהאי שעורא פסולה, ואי הוי גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה, ושאינה גבוה עשרה טפחים פסולה, ושחמתה מרובה מצלתה פסולה, חמתה מחמת סכוך ולא מחמת דפנות, סוכה רעועה והמעובה כמין בית שאין כוכבי חמה נראין מתוכה פסולה, ואם נפלה חוזר ובונה אותה, ואין מסככין אותה בדבר המחובר לקרקע, וסוכה ישינה אם עשאה לשום חג אפילו מתחילת השנה כשירה, ואם לאו עשאה לשם חג מפקפק ומנענעה, ובית שנפחת וסיכך על גביו אם יש משפת הסיכוך ולכותל ארבע אמות פסולה, ואם לאו כשירה, דאמרינן דופן עקומה, אויר פוסל בשלשה, סכך פסול פוסל בארבעה, חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדום אין מסככין בהם, משום גזירת אוצר [וצריכה שתהא לה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח שוחק, וצריכה נמי צורת הפתח, ושבת שבתוך ימי סוכה מותר לטלטל בסוכה, דמתוך דהוי דופן לסוכה הוי נמי דופן לשבת] וצריכה שתהא צילתה מרובה מחמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות, נויי סוכה אין ממעטין בסוכה, פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, מפני העלין הנושרין ממנה, פסולה אבל לנאותה כשירה, סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקין ורמונים, פרכילי ענבים ועטרות של שבלים יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו, ובאומר איני בודל מהם כל בין השמשות בערב יום טוב בשעת הנחתן. עצי סוכה אסורין כל שבעה. אבל חייב בסוכה, [חתן ושושבינין פטורין מן הסוכה], חולה אפילו חש בעיניו פטור מן הסוכה, וכל המצטערין פטורין מן הסוכה. הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה, הולכי דרכים בלילה, פטורין בלילה, וחייבין ביום, וכן שומרי גנות ופרדסין, וכן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה, וקטן שאין צריך לאמו חייב, כל שבעת הימים אדם עושה דירתו עראי וסוכתו קבע. היו לו כלים נאים מעלן לסוכה. ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות, משתסרח המקפה של גריסין, ואפילו של כל דבר, פסקו גשמים שוב אין מטריחין אותו לעלות, מאני מיכלא כגון השפודין והקדרות, בר ממטללתא, והקערות לאחר שאכל בהן בר ממטללתא, שרגא בסוכה גדולה במטללתא, סוכה קטנה בר ממטללתא, סוכה עגולה פסולה, סוכה גזולה פסולה, אבל גזל עצים סיכך בהן כשירה, שאין לו אלא דמי עצים בלבד, העושה סוכה בשעת עשייתה מברך שהחיינו, וצריך כל פעם ופעם שנכנס לישב בה לברך לישב בסוכה, והלכתא על הכוס מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה, והדר שהחיינו:
מחייבין בית ישראל למיעבד סוכה כל חד וחד לנפשיה. ולמיתב בה שבעה יומא ביממא וליליא, ודלא למיכל בר ממטללתא שום סעודת קבע, אבל אוכלין אכילת ארעי חוץ לסוכה. וכמה אכילת ארעי, כדטעים בר בי רב ועייל לכלה, ואין ישינים בין קבע בין ארעי בר ממטללתא. וסוכה צריך דליהוי לה שיעורא דלא תהוי פחות מכדי ראשו ורובו ושלחנו, דאינון שבעה טפחים על שבעה טפחים, ואי הוי פחות מהאי שעורא פסולה, ואי הוי גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה, ושאינה גבוה עשרה טפחים פסולה, ושחמתה מרובה מצלתה פסולה, חמתה מחמת סכוך ולא מחמת דפנות, סוכה רעועה והמעובה כמין בית שאין כוכבי חמה נראין מתוכה פסולה, ואם נפלה חוזר ובונה אותה, ואין מסככין אותה בדבר המחובר לקרקע, וסוכה ישינה אם עשאה לשום חג אפילו מתחילת השנה כשירה, ואם לאו עשאה לשם חג מפקפק ומנענעה, ובית שנפחת וסיכך על גביו אם יש משפת הסיכוך ולכותל ארבע אמות פסולה, ואם לאו כשירה, דאמרינן דופן עקומה, אויר פוסל בשלשה, סכך פסול פוסל בארבעה, חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדום אין מסככין בהם, משום גזירת אוצר [וצריכה שתהא לה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח שוחק, וצריכה נמי צורת הפתח, ושבת שבתוך ימי סוכה מותר לטלטל בסוכה, דמתוך דהוי דופן לסוכה הוי נמי דופן לשבת] וצריכה שתהא צילתה מרובה מחמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות, נויי סוכה אין ממעטין בסוכה, פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, מפני העלין הנושרין ממנה, פסולה אבל לנאותה כשירה, סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקין ורמונים, פרכילי ענבים ועטרות של שבלים יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו, ובאומר איני בודל מהם כל בין השמשות בערב יום טוב בשעת הנחתן. עצי סוכה אסורין כל שבעה. אבל חייב בסוכה, [חתן ושושבינין פטורין מן הסוכה], חולה אפילו חש בעיניו פטור מן הסוכה, וכל המצטערין פטורין מן הסוכה. הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה, הולכי דרכים בלילה, פטורין בלילה, וחייבין ביום, וכן שומרי גנות ופרדסין, וכן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה, וקטן שאין צריך לאמו חייב, כל שבעת הימים אדם עושה דירתו עראי וסוכתו קבע. היו לו כלים נאים מעלן לסוכה. ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות, משתסרח המקפה של גריסין, ואפילו של כל דבר, פסקו גשמים שוב אין מטריחין אותו לעלות, מאני מיכלא כגון השפודין והקדרות, בר ממטללתא, והקערות לאחר שאכל בהן בר ממטללתא, שרגא בסוכה גדולה במטללתא, סוכה קטנה בר ממטללתא, סוכה עגולה פסולה, סוכה גזולה פסולה, אבל גזל עצים סיכך בהן כשירה, שאין לו אלא דמי עצים בלבד, העושה סוכה בשעת עשייתה מברך שהחיינו, וצריך כל פעם ופעם שנכנס לישב בה לברך לישב בסוכה, והלכתא על הכוס מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה, והדר שהחיינו:
1