ספר האורה, חלק ב ק״גSefer HaOrah, Part II 103
א׳[קג] חלב קרוש של קיבה.
חלב הנמצא בקיבה קרוש בעור הקיבה שמולחין אותה בעורה בין שנותנין עמו חלב אחר, בין שמולחין אותו עמה, נראה בעיני רבי איסור גמור ומבשר וחלב אוסר את הגבינה איסור גמור, ואין בידו כח להתיר, ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו שמותר לאכלם בכותח, משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם, ורחוקות זו מזו כממזרח למערב, מאי טעמא דגים שעלו בקערה אף על פי שבלעו את טעמיה, עדיין היתר גמור הוא לאוכלן בכותח, למה אתה אוסר עליו מפני טעם בשר שבהן, ההוא לאו בשר הוא שלא בא מן הממש אלא מנותן טעם אחר, אבל חלב הנמצא בבשר משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם איסורים כדקיימא לן חתיכה עצמה נעשית נבילה, וכל טעם היוצא עוד מן החלב, בין טעם בשר בין טעם חלב שבו הכל איסור, לפי שכולם נבילה ומשמתערב חלב זה עם חלב הגבינה, הוה ליה מין במינו, חלב נבילה בחלב היתר וכבר פסקינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וכל החתיכות כולן אסורות, ולא אמרינן בר נותן טעם הוא מפני שאף טעם החלב שבו שהיה מתחילה נעשה כלו נבילה, וכן הלכה כרב. וגם פסקינן בפסחים, דמין במינו בכל שהוא, ואני הייתי נוהג היתר עד הנה, ובלבד שלא יתנו חלב אחר וטועה הייתי בכך שהייתי סבור מדאמרינן גבי קיבת עולה, שכהן שדעתו יפה שורפה חיה, שמע מינה פירשא בעלמא הוא, ולא מיתסרא ולא חלב גמור הוא מדתנן מתניתין כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה. שמע מינה חלב שינקה מאמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון בקערה ומותר, כדתנן טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה והיודע יודע ואין בידינו להורות שלא ישמעו והנח להם לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין:
חלב הנמצא בקיבה קרוש בעור הקיבה שמולחין אותה בעורה בין שנותנין עמו חלב אחר, בין שמולחין אותו עמה, נראה בעיני רבי איסור גמור ומבשר וחלב אוסר את הגבינה איסור גמור, ואין בידו כח להתיר, ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו שמותר לאכלם בכותח, משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם, ורחוקות זו מזו כממזרח למערב, מאי טעמא דגים שעלו בקערה אף על פי שבלעו את טעמיה, עדיין היתר גמור הוא לאוכלן בכותח, למה אתה אוסר עליו מפני טעם בשר שבהן, ההוא לאו בשר הוא שלא בא מן הממש אלא מנותן טעם אחר, אבל חלב הנמצא בבשר משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם איסורים כדקיימא לן חתיכה עצמה נעשית נבילה, וכל טעם היוצא עוד מן החלב, בין טעם בשר בין טעם חלב שבו הכל איסור, לפי שכולם נבילה ומשמתערב חלב זה עם חלב הגבינה, הוה ליה מין במינו, חלב נבילה בחלב היתר וכבר פסקינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וכל החתיכות כולן אסורות, ולא אמרינן בר נותן טעם הוא מפני שאף טעם החלב שבו שהיה מתחילה נעשה כלו נבילה, וכן הלכה כרב. וגם פסקינן בפסחים, דמין במינו בכל שהוא, ואני הייתי נוהג היתר עד הנה, ובלבד שלא יתנו חלב אחר וטועה הייתי בכך שהייתי סבור מדאמרינן גבי קיבת עולה, שכהן שדעתו יפה שורפה חיה, שמע מינה פירשא בעלמא הוא, ולא מיתסרא ולא חלב גמור הוא מדתנן מתניתין כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה. שמע מינה חלב שינקה מאמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון בקערה ומותר, כדתנן טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה והיודע יודע ואין בידינו להורות שלא ישמעו והנח להם לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין:
1