ספר התרומה, הלכות ארץ ישראלSefer HaTerumah, Hilkhot Eretz Israel
א׳ספר התרומה הלכות ארץ ישראל
1
ב׳למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה ויבא מורה צדק לנו והקדושים גאוני עולם שוכני ארץ אשר יעורו ויקיצו ויציצו ויאירו להורות לנו הדרך אשר נלך בה (ישעי' מ"ב) אמת כי חביבה ארץ ישראל ואשריו איש הדר בה כי אפי' ליוצאים מתוכה יכניה וגלותו הביאו עמהם אבנים ועפר ארץ ישראל ועשו בית הכנסת בבבל כנשתא דשף ויתיב לקיים מה שנא' כי רצו עבדיך את אבניה ועפרה יחננו. וכן מצינו שנתן אלישע לנעמן משא צמד פרדים אדמה למזבח בחוצה לארץ. ובסוף כתובות (קי"ב) אמרי' ר' אבא מנשק כיפי דעכו. ר' חייא בר אבא מגנדר בעפרא שנ' כי רצו עבדיך את אבניה ועפר' יחננו. וכל שכן הדר בה מקיים מצות התלויין בה זוכה להיות במחיצתו של הקב"ה. ולא מיבעיא בימי התנאים שהם יכולים להפריש תרומות ומעשרות בטהרה ואפילו לאחר חורבן שהיה להם אפר מן הפרה שנעשית בפני הבית כדאמר פרק בנות כותים (נדה ל"ב ע"א) א"ר יוסי מעשה והטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומת ארץ ישראל וכן פ"ק דנדה גבי מעשה ועשה ר' כר"א וקאמר אי בתרומה שפיר אי לקדש בימי רבי מי הוה. ומשני בחולין שנעשו על טהרת הקדש אלמא נוהגין תרומה בטהרה וגם חולין נוהגין על טהרת קודש. אלא אפילו האמוראי' שהיו הרבה דורות אחר חורבן היה להן אפר פרה כדאמר פ' כל הבשר גבי ר' אמי ור' אסי דהוו כהני ואכלי תרומה בלא נטילת ידים וכרכי ידיהו בבלאי חמתות פן יגעו לתרומה בידים שניות. וכן אמר שמואל התירו מפה לאוכלי תרומה ולא חיישינן שמא יגע בהם בידי' שלא נטלו והם שניות. ואי לא היה להם הזאה מה מועיל כרכי ידייהו. הא על כרחין היו טמאין. או משום אהל המת או משום חרב כחלל של אהל. או משום היסח דעת דבעי הזאה שלישי ושביעי כדאיתא פרק טבול יום (צ"ט) או משום שבאו מבבל. וארץ העמים מיבעיא פרק כהן גדול בנזיר איבעי. וכן אמרי' פרק אין דורשין (נ"ד ע"ב) ופרק קמא דנדה אמר עולא חבריא מרבן /מדכן/ בגלילא והא דאמר רב נחמן פרק עד כמה (כ"ה) וכי הזאה יש לנו בחוצה להם לא היה אפר פרה כי לא תועיל להם דלעולם יהיו התרומות טמאות מחמת ארץ העמים אבל בארץ ישראל היה להם הזאה. ואפילו בסוף האמוראים דמסתמא פסקה להם הזאה לבני ישראל אפילו הכי היו עולין לארץ ישראל מפני חבתן ומפרישין תרומות ומעשרות שנה ראשונה ושנייה של שמיטה מעשר ראשון ומעשר שני. ושנה ג' מעשר ראשון ומעשר עני. ובשנה השביעית היא שמטה דפטור מתרומה ומעשר וחוזר חלילה. וקביעות שנה שביעית פירשתי בספר הזה בשלשה פנים בהלכות עב"ז כתנא דב"א. ואם הלכה כר"י דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן הכל פירשתי שם. ואע"פ שכל מה שהיו מפרישין היה טמא היו נוהגין בהן משפט כתרומה כיון שלא היתה ראויה לאוכלה מחמת טומאה יפרישו מעט דמן התורה חטה אחת פוטרת הכרי ונותנין אותו מעט לכהן ושורפו כדאמרי' שלך תהא להסיקה תחת תבשילך אבל זר אסור להסיקה תחת תבשילו אם אין כהן נהנה שם דאע"ג דתרומה מותרת בהנאה לזר כדאיתא פרק כל שעה (ל"ב) וכדתנן מערבין לישראל בתרומה (ערובין כ"ו) מ"מ הנאה של כלוי אסור לישראל כדתנן שילהי תרומות (י"א מ"ו) מדליקין בשמן שריפה במבואות האפלים ברשות כהן. וכן כהן ששכר לו פרה מישראל לא יאכילנה כרשיני תרומותיו והטעם אומר מורי רבי דכתיב משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת טמאה מה טהורה היתר אכילת' לזר אסור אף טמאה היתר אכילתה לזר אסור דהיינו היסקה וכי האי גוונא דרשינן גבי אין מדליקין (כ"ו ע"א) בטבל טמא מה טהורה אכילתה אסור עד לאחר הרמה אף טמאה אכילתה דהיינו היסקה אסור עד לאחר הרמה ולא כשהוא טבל. אמנם בפרק כל שעה (ל"ד) גבי אבא שאול גבל של רבי ומחמין לו חמין בחטי' של תרומה שנטמאת מוקי לה בשליקתא ומאיסת'. אבל נקיי' לא פן יאכלנו.
2
ג׳ומצינן למימר דבזמן הזה שאין שום תרומה נאכלת ליכא למגזר מידי ועל מה שאמרת שטוב להפריש תרומה מעט דחטה אחת פוטרת הכרי. יש להקשות אי חייב להפריש תרומה מן התורה אם כן בשביל טומאה אין לפחות השיעור כדפירש בחלה בהלכות חלה דבשתי חלות שהיו מפרישין ביש מקומות היתה אחת לאור ויש לה שיעור. מפרש בירושלמי משום שהיתה מן התורה אע"פ שהן טמאות. ויש לומר לפי שהן קרובים אל מקום טהרה ונאכלת ושם יש לה שיעור ועוד שאפרש דבזמן הזה אין תרומה מן התורה דלא קדשה לעתיד. ואם הפירות לא הוכשרו דעכשו התרומה טהורה והרי אסור לאכלה משום דאין לנו הזאה והכל טמאין טוב להכשירה ולהפרישה בטומאה ולהסיקה לכהן. דאם היא טהורה מה יעשה ממנה כיון שאינו יכול לאכלה דאין לומר שיכול לשורפה כמו תרומה טהורה בערב פסח דשרי פרק קמא דפסחים (י"ג ע"א) דשאני התם דבלאו הכי אזלא לאבוד משום איסור חמץ. והא דתנן על שלשה ספיקות שורפין תרומה התם בתרומה דרבנן וכיון דמטמאין בספק היקלו לשורפן אבל בטהורה גמורה אסור מן התורה לשורפה כיון דמאבד' בידים כמו דהוי אסור לגרום לה טומאה מדכתיב משמרת תרומותי שצריך לשמרה מטומאה והוא הדין מאבוד ומביא מורי רבינו ראיה דתנן בחלק (קי"ב ע"ב) גבי עיר הנדחת ותרומות ירקבו. אבל שריפה עם שלל העיר אסור לכך טוב לקוברה אם היא טהורה שלא הוכשרה ולא יתננה בכלי פן ימצאוה ויאכלוה וטוב יותר להכשירה קודם שיפריש התרומה ואחר כך יסיקנה הכהן. ושמא אפי' להפריש דבר מועט שרי כיון שהיא דרבנן כדפי' לעיל. ואע"ג דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל מן התורה לאחר שבא להם חיוב חלה דהיינו לאחר גלגול. או לאחר חיוב תרומה דהיינו לאחר מרוח דחולין הטבולין לחלה או לתרומה כתרומה דמי מ"מ בזמן הזה דלא קדשה לעתיד לבא ותרומה בזמן הזה אינה אלא מדרבנן כיון שאין לה אוכלין אם טהורה היה מותר להכשירה ותהא טמאה בהפרשתה שלא יכשלו בה עוד שהכהן ישרפנה ויהנה ממנה בשעת שריפתה כדאמרינן בבמה מדליקין (כ"ו ע"א) אמרה תורה בשעת ביעורה תיהנה ממנה ודרשינן נמי נתתי לך שלך תהא להסיק' תחת תבשילך דאי לאו הכי תמה על עצמך היאך לשים שום עיסה בארץ ישראל עכשיו שאין לנו הזאה וכולם טמאים הלא עכשו אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל אלא כיון דבזמן הזה חלה ותרומה מדרבנן היקלו חכמים היכא דלא אפשר לתקן. מיהו מזה יש לומר דקודם חיוב חלה דהיינו קודם גלגול ליכא קפידא בגרום טומאה שלה. ודין מעשר ראשון מותר לזרים דאין הלכה כר"מ דאסר פ' יש מותרות (פ"ד ע"ב) וכן מעשר עני מותר לזרים ואין טעונין לאכול בירושלם. אבל מעשר שני (עדיות) ובזמן הזה שהוא טמא מחמת שאין לנו הזאה וכל אדם טמא אם הפירות לא הוכשרו אם כן הוא טהור אם כן הוא מותר לאכלו בירושלים אע"ג דעכשו ליכא מחיצות מקודשות דלענין מחיצות קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא כדאפרש לקמן בסמוך אע"ג דלא קדשה לעתיד לבא לענין חיוב מעשרות ותרומה מן התורה.
3
ד׳ואם הפירו' הוכשרו או פת שנלוש ממים ועכשו המעשר טמא ואסור בין לאוכלו בטומא' בין לשורפו בטומאה דכתיב לא בערתי ממנו בטמא. וגם לוקה כדאיתא פרק הערל (ע"ג ע"ב) אם כן יפדנו אפילו בירושלם דאמרינן (ב"מ נ"ג ע"ב) מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלם דכתיב כי ירחק ממך המקום כי לא תוכל שאתו וצרת הכסף ואין שאת אלא אכילה שנא' וישא משאת מאת פניו. ויפדה אפילו שוה מנה על שוה פרוטה כדשמואל דאפי' לכתחלה שרי כיון שאין ראוי לאכלו שלא יבא לידי תקלה כדמוכח בערכין (כ"ט ע"א) גבי ההוא גברא דאחרימנהו לנכסיה. והפרוטה יקציצנה וישליכנה בנהר וכן פירש בשאלתות דרב אחאי על פדיון כרם רבעי הפרוטה ישליך בנהר אבל קשה לי מה יעשה אם אין שוה פרוטה במעשר שהרי אין תופס פדיון וגם אין לו מעות הראשונות לצרף זה ואינו יכול לאוכלו ולא לשורפו. ואם כן יצטרך שיהא מצניעו במקום המשתמר עד שיהיה הרבה ואז יפדנו על שוה פרוטה כדפרי' לעיל. וכל הפירות שקונין אפילו מעכו"ם חייבין לתרום ולעשר מדרבנן אפי' יש קנין לעכו"ם להפקיע מיד מעשר כדמוכח בפ' הקומץ (ל"ח ע"א) בעובדא דר"ש שזורי דא"ל ר"ט לך וקח מן העכו"ם ועשר על הנתערב קסבר יש קנין לעכו"ם וכו'. וכל שכן כיון דסתם עכו"ם גזלנין ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת אפילו ביאוש כדמוכח גבי הושענא בלולב הגזול ובשמעתא דמכר לו פרה פרק חזקת הבתים (מ"ג ע"ב) ולא קשה עלה מירושלמי דכלאים דמשמע דקונה קרקע ביאוש. אם כן כיון שהיו הקרקעות תחלה של ישראל חייב לעשר. אמנם אינו כ"ש דשפיר קונין קרקעות על ידי כבוש אפילו גופו של ישראל מוישב ממנו שבי. ואחרי שכבשום עכו"ם או מישמעאלים או מישראל לא היה בו ישראל אחרי כן שיש לחוש שקנו הקרקעות והעכו"ם גזלום מהם מיהו אפי' פירו' שבודאי שגזלו בקרקע ישראל אם אחרי כן קנאן ישראל אחר ממנו אינן חייבין לעשר כי אם מדרבנן כדדרשינ' פרק השוכר את הפועלים (פ"ח ע"א) תבואת זרעך ולא לוקח כשמרחו מוכר לדברי רבינו יעקב או כשמרחו לוקח לדברי הרב רבינו יצחק בר רבי מרדכי אמנם אפי' אין קניין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע ממעשר ואפי' קנה ישראל קרקע ומרחו בעצמו ואפי' רוצה הוא עצמו לאכול ולא למכור אפילו הכי אינו חייב במעשר כי אם מדרבנן אבל לא מן התורה דהכי הלכתא דקדושה ראשונה קדש' לשעת' ולא קדשה לעתיד לבא.
4
ה׳כך פסק מו' רבינו יצחק בר רבי ישמעאל ומביא ראיה דאמרי' פ"ק דחולין (ו' ע"ב) ר"מ אכל עלה של ירק בבית שאן והתיר ר' בית שאן על ידו. אע"ג דבית שאן היה בקדושת יהושע כדאי' התם דכתיב מנשה לא הוריש יושבי בית שאן וקאמר קסבר קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד משמע דהכי הלכתא דמעשה רב וגם במדרש רות אמר ר"י משגלו נפטרו כשעלו בימי עזרא מאיליהן קבלו עליהן חיוב מעשרו' ובבראשית רבה פרשת ויחי ובמס' שבועות דירושלמי גרסי' בה רבי יוסי הגלילי וכן בשלהי מכות בתלמוד דידן וצריך עיון בפי' כי יש תימה לומר שלא היו חייבין בתרומה ומעשר מן התורה בימי עזרא ולכל היותר אין להביא ראיה משם אלא דקדושה ראשונה בטלה אבל קדושת עזרא שמא קיימת לעולם כדסבר תנא דסדר עולם (יבמות פ"ח ע"ב) ראשונה ושנייה יש להם פירוש הוצרכו לקדש אבל שלישית אין להם כשיבא מלך המשיח לא יהו צריכין לקדש ויש להביא ראיה דאפי' קדושת עזרא בטלה ובזמן הזה תרומה ומעשר מדרבנן דאמרינן פרק הערל (שם) גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי סאין א' של תרומה ואחת של חולין ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני או' חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה. ואמר ר"ל והוא שרבו חולין על התרומה דסבר דתרומה בזמן הזה דאורייתא ור"י אמר אע"פ שלא רבו דסבר כי תרומה בזמן הזה דרבנן ופליג אליבא דרבנן דר' יוסי כדאיתא התם ומדשקלי וטרו אליבא דרבנן משמע דהכי סבירא להו כדדייק פרק אלו קשרים. (קי"ב ע"ב) מדתריץ לה אליבא דר"י הכי סבירא להו והרי הלכה כר"י דסבר דהוי מדרבנן לגבי דר"ל. דהלכה בכל מקום כרבי יוחנן לגבי ר"ל בר מתלת כדאיתא ריש החולץ (ל"ו ע"א) ושלהי בהמה המקשה. (וכן פרק אלו עוברין (מ"ד ע"א) ופ' שלשה מינין) קאמר תלמודא על ההיא דשתי קופות הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן ולא אמר קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן משמע דהכא הלכת' והא דהתם (ל"ז ע"א) בריש שמעתא פליגי איפכ'. היינו אליבא דר' יוסי דאמר אנדרגינוס מאכילו בתרומה. וקאמר ריש לקיש בתרומה דרבנן דסבר תרומה בזמן הזה דרבנן הוי לר' יוסי אבל בזמן הבנין דהויא תרומה דאורייתא אפילו תרומה מדרבנן גזירה אטו אנדרגינוס שהוא ספק אין מאכיל את אשתו תרומה דאורייתא ור' יוחנן סבר מאכיל בתרומה דאורייתא ובחזה ושוק דסבר דתרומה בזמן הזה דאוריית' וסבר דאנדרגינוס לר"י זכר גמו' הוא ולתרוייהו ר"י דבר בדורו לאחר חורבן וכי קאמר התם ריש לקיש והלא אני שונה עגול בעגולי' עולה היינו בברייתא שכתוב בה דברי רבי יוסי וכן רבי יוחנן דאמר חתיכה בחתיכו' עולה היינו לדברי רבי יוסי אע"ג דמייתי ברייתא דחתיכה שאין ר' יוסי נזכר בה משום שמפורשת יותר וזה הדבר דחקו ר' יוחנן וריש לקיש להפך סברתם לר' יוסי איפכא מכמו' שהם עצמם סוברין מדאמר רבי יוסי בברייתא אנדרוגינוס בריה ולא הכריעו בה לידע אם זכר הוא אם נקבה מדקאמר לא הכריעו היינו ספק אם כן מאכילה בתרומה דקאמר היינו משום דהויא בדרבנן בדורו ור' יוחנן סבר מדתנן אנדרוגינס נושא במתני' דמיירי בה רבי יוסי א"כ זכר ודאי הו' דמינה קא מקשי לריש לקיש דאמר ספק הוא. וכיון דודאי זכר הוא אם כן מאכילה בתרומה היינו בתרומה דאורייתא דאי הויא מדרבנן מאי קא משמע לן. הלא אף בזמן הבניין דהויא דאורייתא מאכילה ואם כן סבר רבי יוחנן כמ"ד התם ליתא לברייתא דאמר אנדרוגינוס ספק הוא מקמי מתני' דאנדרוגינוס נושא וברייתא דסדר עולם קדושה ראשונה אף שנייה יש להם הוצרכו לקד' אבל שלישי' אין להם פיר' לא יצטרך לקדש לפי שקדושתו של עזרא קיימת לעולם ואמרי' מאן תנא סדר עולם ר' יוסי א"כ הויא דאורייתא בזמן הזה לר' יוסי על כרחיך ריש לקיש דאמר כרבנן יסבור דסדר עולם תני לה ולא סבר לומר כן כדמתרץ שלהי יוצא דופן (מ"ו ע"ב) ומי הזקיקו לומר כך שיחלוק ר' יוסי דמתני' דהערל דבריתא דסדר עולם היינו ברייתא דלא הכריעו אם זכר אם נקבה וברייתא דעגול בעגולין לרבי יוסי ולרבי יוחנן הזקיקו לפרש דהוי מן התורה מתניתין דאנדרוגינוס נושא וברייתא דסדר עולם אבל ריש לקיש ור' יוחנן אליבא דנפשייהו סבירא להו איפכא כדמוכח בברייתא דשתי קופות ואליבא דרבנן דרבי יוסי והלכה כר"י דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן וא"ת כיון דר' יוחנן סבר אליבא דנפשיה לא קדשה בזמן הזה הא אמר רבי יוחנן פרק קדשי הקדשים ג' נביאים עלו עמהם א' העיד שמקריבין (ס"ב ע"א) אע"פ שאין בית וכן פרק השוחט והמעלה (ק"ז ע"א) א"ר יוחנן המעלה בזמן הזה בחוץ חייב דקדושה ראשונה קדשה לעתיד ולהכי חייב בחוץ שראוי לפתח אהל מועד כגון שבנ' מזבח במקומו דאי לאו הכי אינו ראוי לפנים דכל הקדשים שנשחטו כשנפגם המזבח פסולים כדאיתא התם אי נמי במקטיר קטרת או קומץ מנחה מיירי שאין צריכין מזבח כדאמרינן התם מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו אלמא לר' יוחנן הוא קדש' לעתיד לבא יש לחלק דקדושת הבית ודאי לעולם קיימת מאשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו וגם קדושת חומת העיר לאכול קדשים קלים ומעשר שני אפילו נפול מחיצות אע"ג דקדושת הארץ בטלה לענין תרומות ומעשרות אע"ג דבנוב וגבעון הוה איפכא שהן חייבין בתרומה ומעשר מן התורה וקדושת חומה של ירושלם והבית לא היתה דהותרו הבמות מ"מ משקדשה הבית בימי שלמה שוב לא בטלה למאן דאית ליה דפלוגתא דתנאי הוו בקדושת הבית פ"ק דמגילה (י' ע"ב) ופ' ידיעות הטומאה וכמו כן צריך לומר חלוק זה משום ר"ל דאמר לר"י תרומה בזמן הזה דרבנן פרק הערל (פ"א) כדפריש לעיל ואלו פרק קדשי הקדשים (ס' ע"ב) ופרק אלו קדשים בתמורה ופרק אלו הן הלוקין א"ר יוסי משום רבי ישמעאל יכול יעלה אדם מעשר שני בירושלים ויאכלנו ומסיק דכ"ע קדש' לעתיד לבא ורוב ספרים גורסי' כן אלא היינו בקדושה מחיצות דווקא כדפרי' אם לא תאמר הא דידיה הא דרביה ועוד דאמר ר"ל אני שונה עיגול בעגולין עולה אלמא לא קדשה לעתיד לבא ותרומה בזמן הזה דרבנן איזה הוכחה היא. הרי ר' יהושע סבר ליטרא קציעות בטלה פרק התערובות ופ"ק דביצה (ע"ד ע"ב) אלמא תרומה דרבנן והלה סובר מקריבין אע"פ שאין בית אלמא קדשה לעתיד לבא אלא היינו טעמא דוקא קדושת מחיצות שקיימת לעולם מאשר לו חומה אע"פ שקדושת הארץ בטלה לעניין תרומה ומעשר אך מצינן למימר הך דסבר רבי יהושע דליטרא קציעות בטלה ומשום דסבר דאין מקדש אלא ששה דברים ודוחק הוא דהלא רבי מאיר משום רבי יהושע קאמר אם יש מאה פומין יעלו ואלו ר"מ סבר כל שדרכו לימנות מקדש אלא על כרחין יש לחלק בין קדושת הארץ לקדושת מחיצות העיר והבית.
5
ו׳פסק הלכך נראה דקדושת מחיצות העיר קיימת לעולם להיות מותר לאכול מעשר שני בתוכה אי בנה מזבח אבל בלא מזבח לא דאתקש מעשר לבכור תם שצרי' לו מזבח לאכילת בשרו לרבי ישמעאל כדאיתא פרק אלו הן הלוקין (י"ט) ופרק קדשי הקדשים ופרק אלו קדשים וכן קדושת הבית עדיין היא קיימת והנכנס במקום הבית חייב כרת שעת' כולנו טמאים והמעלה בחוץ בזמן הזה קטרת ומנחה חייב כרת שראוי להקטיר בפנים ולכך חייב דהלכה כרבי יוחנן דאמר המעלה בזמן הזה בחוץ חייב פרק השוחט והמעלה (ק"ז ע"ב) אפילו בלא מזבח כדאמרינן מזבח שנעקר קטרת ממקומו אי נמי בשוחט בחוץ מיירי וכגון שבנה מזבח במקומו בפנים דאי לא בנה אינו חייב בחוץ דאי' ראוי לפנים דמזבח שנפגם כל הקדשים פסולין שנא' וזבחת עליו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר אלמא קדשה לעתיד לבא ומקריבין אע"פ שאין בית פרק קדשי הקדשים (נ"ט) כרבי יהושע וכן אמר רב נחמן פרק ידיעות (ט"ז) באחת מכל אלו תנן דקדשה לעתיד לבא קדושת הבית וקדושת מחיצות. וכן בעי ירמיה התם בן בבל שעלה ונעלם ממנו מקום מקדש אלמא קדושת הבית קיימת לעולם ולא כרבי יצחק דאמר מקריבין בבית חוניו פרק קמא דמגילה (י' ע"א) דדבר זה לא עמד לומר הותרו במות בזמן הזה כדאמרינן התם ממתניתין דמגילה ופ' פרת חטאת (קי"ד) דאח' ירושלם אין אחריה היתר ותנאי דבתר הכי הוי מקדשה ולא קדשה לחודיה ואע"פ דבפרק הזהב (נ"ג ע"ב) אף בסוף חלק (קי"ג) משני דנפול מחיצות ההיא ברייתא סברא דאפילו מחיצות לא קדשה לעתיד לבא אין הלכה כן אלא קיימ' לעולם קדושת מחיצות וקדושת הבית כדפרי' ואפי' הכי הלכה דקדושת הארץ לא קדשה עתה לעניין תרומות ומעשרות ולא מבעיא קדושה ראשונה דקדושת יהושע בטלה לענין תרומה ומעשר לאחר חורבן של בית ראשון שהרי רבי מאיר אכל עלה של ירק בבית שאן. וגם רבי התיר בבית שאן אע"פ שהיתה קדושה בקדושת יהושע כדאיתא פרק קמא דחולין (ו' ע"ב) משמע דהכי הלכתא דמעשה רב. וגם רבי יוחנן אמר במדרש רות. וכן רבי יהושע בן לוי בב"ר פרשת ויחי. וגם בירוש' דשביעית אמר משגלו נפטרו. וכשעלו בימי עזרא קבלו עליהן חיוב מעשרות מאיליהן והסכים הקב"ה על ידן אלמא קדושת יהושע בטלה ונראה דהכי פירושא. בימי יהושע ודאי הוטל עליהן חובה לקדש כל מה שבתוך תחומין המפורשין באלה מסעי. וכשעלו בימי עזרא היה יכולת בידם להניח מלקדש כל כך כרכי' שקדשו כמו שהניחום במקצת כדאמרינן הרבה כרכים כבשום עולי מצרים כו'. ושמא גם הכל היו יכולים אם רוצים להניח ולא היו נענשים. ואעפ"כ קא מחייבי עצמן לקדש הרבה למעשרות ומ"מ מה שקדשו חייב מן התורה במעשר. מ"מ הרי הוכחנו קדושה ראשונה של יהושע בטלה. ואפילו סברי רבי מאיר ורבי אותן שהתירו בית שאן דקדושת עזרא לעולם קיימת אפילו בימיהם אותם כרכים משהניח עזרא לקדש כבראשונה הוי חוצה לארץ אע"פ שחוצה לארץ חייב במעשר מדרבנן כדאמר רבה (בכורות כ"ז ע"ב) מבטל לה ברוב ובימי רב יוסף הטבילוה קודם לאמה מפרש רבינו תם חוצה לארץ פטור מדמאי כדתנן מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי. א"נ תרומת חוצה לארץ אוכל ואח"כ מפריש. דבהני פירוקי מיתרצא ההיא דסוף רבי ישמעאל דבצר לאו היינו בצרה. ועל תירוץ של דמאי לא קשי' מידי דדמאי גבי אתרוג דאמר רבן שמעון גמליאל זה בא בידי מקסרין דמפריש לה לעניין לשלוח לחבירו בלא הוראה שהוא טבל.
6
ז׳והשתא הוכחתי דקדושת יהושע בטלה מר"מ ורבי שהתירו בית שאן וממדרש רות וב"ר וירושלמי דמסכת שביעית ולא תימא מ"מ הלכה קדושת עזרא לתרומה ומעשר קיימת לעולם אף בזמן הזה כתנא דסדר עולם דתניא ראשונה ושנייה יש להם שלישית אין להם אלמא קדושת עזרא קיימת אין הלכה כן אלא בזמן הזה בטלה ואין חייב מן התורה להפריש תרומה ומעשר שהרי אמר רבי יוחנן גבי שתי קופות אע"פ שלא רבו חולין על התרומה דתרומה בזמן הזה דרבנן וכדמתרץ עלה פרק אלו עוברי' ופרק אלו שלשה מינין הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן משמע דהכי קים ליה ולא קאמר קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן וטעמא דקדושת הבית ומחיצות קיימת לעולם וקדושת הארץ בטלה פירשתי לעיל הטעם. ואם כן אינו חייב להפריש תרומה ומעשר בארץ ישראל רק מדרבנן אפילו קנה ישראל קרקע וגדלו הפירות ברשותו ומרחן ואכלן הוא עצמן ולא מכרן וא"כ יכול להיות דבפירות שלוקח מעכו"ם אינו חייב לעשר אפילו מדרבנן כיון דלא קדשה לעתיד לבא כי אם בפירות שגדלו בקרקע ישראל ומדרבנן גזירה שמא יבנה בית המקדש. אי אמת דיש קנין לעכו"ם להפקיע מיד מעשר. דאי אין קנין לעכו"ם כך שוה קרקע של עכו"ם כמו קרקע של ישראל. או אפי' שמא אין קנין לעכו"ם היינו אין הארץ עומדת בקדושה אבל כיון דלא קדשה א"כ לדברי הכל שמא יש קנין לעכו"ם להפקיע מעשר מדרבנן והא בפרק הקומץ אמר רבי טרפון לך וקח מן העכו"ם ועשר עליו דהוי מדרבנן שמא סבר קדשה לעתיד לבא ויש קניין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר מדרבנן כדאיתא התם משום מרוח העכו"ם או משום לוקח. דכתיב תבואת זרעך ולא לוקח ואף לוקח מישראל משום דההוא נראה יותר חייב דהכי נמי לא אמר ליה לך הבא משאין נקוב או מתבואת חוצה לארץ דהנהו אין פטור דידהו ניכר לעולם וסבורין שגדל בחיוב אבל לדידן דלא קדשה ואפילו מקרקע ישראל אין מן התורה א"כ מפירות העכו"ם אפילו מדרבנן פטור. ולפי זה לאידך לישנא דאמר ליה לך וקח מן העכו"ם משום דאין קניין הוה מצי למימר נמי משום דלא קדשה לעתיד לבא פטור לגמרי עדיפא קאמר. דאפילו מן התורה חייב הוא. ועוד שמא דקים ליה דסבר רבי טרפון קדשה לעתיד לבא. והטעם זה נוכל לומר דבשביעית מותר לחרוש ולזרוע בקרקע העכו"ם אפילו מדרבנן. וההיא דתנן פרק הניזקין אין עודרין עם העכו"ם בשביעית יסבור קדשה לעתיד לבא ואע"פ שאין יובל נוהג מ"מ שביעית נוהגת ויתיישב בכך פירש רבינו שלמה פרק זה בורר. כהן וחריש אמר ליה מצי למימר אגיסטון אני בתוכה. ופירש שכיר עכו"ם אני והא דמכריז רבי אמי פוקו וזרועו בשביעית משום ארנונא כדי לשלם למלך חשבון חיוב התבואה היינו אפילו בקרקע ישראל כיון דליכא איסורא אלא מדרבנן. הלכך משום ארנונא שרי לגמרי. ולא נצטרך לומר סכנת ארנונא כמו שהביא הרב רבי יצחק בר רבי או מן הירושלמי או כדאמר רבא שלהי פרק בן סורר דלהנאת עצמן שרי אבל בקרקע העכו"ם בלאו הכי מותר לחרוש ולזרוע.
7
ח׳והרוצה להפריש תרומה בזמן הזה ולהחמיר ולהפריש אפילו מפירות העכו"ם משום שאין ראיה לא לחיוב דרבנן ולא לפטור לגמרי פירות העכו"ם אפי' כי היה נמי אמת דלא קדשה לעתיד לבא אלא סברא בעלמא. ועוד דאי הלכה דאין קניין אם כן אמאי יהיו פוטרין פירות קרקע העכו"ם טפי מפירות קרקע ישראל דקרקע העכו"ם חשוב קרקע דישראל או שמא אין חשוב כיון דלא קדשה מ"מ זהו שלא יפריש משל עכו"ם על של ישראל או אפכא אע"ג דשניהם דרבנן שייך לאסו' כמו כן מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור דהרי בעובדא דרבי שמעון שזורי דאמר ליה לך וקח מן העכו"ם או קח מן השוק דהוי דמאי לא רצה לומר אין קניין או קח מישראל חבר דפטור מן התורה מתבואת זרעך ולא לוקח או מתבואת ח"ל משום שנראה יותר מחוייב וכ"ש לפי מה שפירשתי שפירות העכו"ם פטורין אפילו מדרבנן והמחמיר להפריש מהן לא יפריש משל ישראל על שם עכו"ם או אפכא ואם הוא מפריש מפירות שמירח הישראל וגדלו ברשות ישראל דחייבין לעשר לכל הפחות מדרבנן אפילו לא קדשה בזמן הזה דהא רבי יוחנן דאמר לו רבו גבי שתי קופות סבר לא קדשה וגם מתרץ פרק אלו עוברין בתרומה בזמן הזה דרבנן וכל התלמוד מלא מזה דבא"י מפרישין תרומה ומעשר לכולי עלמא אפי' למאן דאמר לא קדשה השתא אם התרומה טהורה כגון שלא הוכשר' והרי אין לה אוכלין לפי שכלנו טמאי מתים ואין לנו הזאה עד שיבא מלך המשיח והרי אסור לשורפה נמי כדתנן בחלק ותרומות יקברו אבל לא ישרפו עם שלל העיר א"כ טוב לקובר' ותמאס שם שלא יבאו לידי תקלה לאכלה אם ימצאוה וטוב להפריש מעט שהרי חטה א' פוטרת הכרי וטוב יותר מזה להכשיר הפירות קודם שיפריש התרומה ויפרישנה טמאה ומעט יפריש כדשמואל דאמר חטה אחת פוטרת ואותו מעט יתן לכהן ויסיקנו ואסור לזר ליהנות אם אין כהן נהנה בשעת בעורה כדתנן שלהי מס' תרומות כדפי' לעיל אבל בקבור' לא כיון שהיא טמאה דהנשרפי' לא יקברו שלהי תמורה וגם פירשתי לעיל היאך יכשירנה הלא חולין הטבולין לתרומה כתרומה דמי וכתיב משמרת תרומותי אלא כיון דפסקתי דעכשיו לא קדשה ותרומה בזמן הזה דרבנן טוב להפריש בטומאה ויהיה לה תקנה לשורפה כיון דאין לה אוכלין בזמן הזה וגם פירשתי לעיל היאך יפריש מעט הלא חלת האור בארץ ישראל כגון סמוך לחוצה לארץ שהיא טמאה יש לה שיעור אפי' הכי מותר הכא אפילו תרומה דאורייתא כיון שאי' שום חלה ותרומה נאכלת לפי שכולן טמאים וכ"ש שפסקנו שלא קדשה לעתיד לבא ותרומ' דרבנן וגם פירשה היאך יסיק הטמא' אם לא ימאסנה תחלה ופרק כל שעה אוס' כי אם בשליקת' ומאיסתא היינו התם שטהורין ואוכלין התרומ' טהורה ולכך יש לחוש פן יאכל גם הטמאה אם לא ימאסנה אבל בזמן הזה שאין אוכלין שום תרומה ליכא למיחש מידי ואפי' היא נקייה ומעשר ראשון יפריש בכל השניה ויתננו ללוי כמו שעשה ר"ג שנתן בספינה לרבי יהושע בן חנניה שהיה לוי ואם ירצה יתננה לכהן ואפילו לאחר קנסא דעזרה אליבא דרבי עקיבא דמעיקרא היה ללוי דוקא ובתר קנסא הוה בין לכהן בין ללוי והלוי יפריש מעשר מן המעשר ויתן אותו לכהן ואותו תרומת מעשר יש לו דין תרומה גדולה ויסיקנה כיון שהוא טמאה אם הוכשרה ואחרי כן מעשר שני ואע"ג דאסור לאוכלו ולא לבערו בטומאה יפדה הרבה אפילו שוה מנה על שוה פרוטה דשמואל שרי אפילו לכתחלה היכא דאיכא למיחש לתקלה כדאיתא בערכין וכיון שאין ראוי לאכלה שרי למפרקה אפי' בירושלים והפרוטה יחתוך לשנים או לשלשה וישליך החתיכות בנהר כמו שמפרש בשאלתות דרב אחאי בפרוטה פדיון כרם רבעי ואם אין לו מעשר שני שוה פרוטה דהשתא אין תופס פדיון יצניע מה שהיה לו עד שהיה לו שוה פרוטה בודאי ויפדנו כמשפט הזה ושנה ראשונה של שמיטה ושנה שנייה יפריש מעשר ראשון ומעשר שני ושנה שלישית מעשר ראשון ומעשר עני וכן רביעי' וחמשית הוא מפריש מעשר ראשון ומעשר שני ובששית מעשר ראשון ומעשר עני אבל מעשר ראשון יפריש בכל השנים כדאיתא בראש השנה וקביעות שנת שמטה הלכתא כפי' רבי' חננאל כי כל ההלכות מיושבות לדבריו והלכה כרבי יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן לשנת יובל ולמנות שנה ראשונה ואחרי כן יחשוב חמש שנים ואחרי כן שמיטה כן הלכה כמו שפירשתי בספר זה בשמעת' דתנא דבי אליהו וטוב יותר על הכל לקנות מפירות שגדלו בתוך קרקע של עכו"ם ומתבואת עכו"ם דכיון שלא קדשה ואף מקרקע ישראל אין התרומה רק מדרבנן לכך בקרקע עכו"ם שמא אפי' מדרבנן א"צ להפריש ומעכו"ם גזלי ארעת' ליכא למיחש כדפרי' לעיל שקנום בכבוש ואע"ג דחיישינן ריש לולב הגזול גבי הושענא יש לחלק שהיו ישראל מרובים היו להם אז קרקעות והיו גוזלין ומאנסין מהם וגם היו העכו"ם יותר אונסין משהם עושין עכשיו.
8
ט׳תנן במסכת דמאי החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מעשר ונותן לו פרק השואל מעיקרא שדה אבותינו שדה א"י שהיה של אברהם יצחק ויעקב שהיו אבותיו וקסבר אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר ולכן יש להחמיר לעשר במקבל למחצה או לשליש או לרביע. ות"ק סבר יש קנין. ולכך חוכר דוקא בין עבדא בין לא עבדא קא יהיב לעכו"ם הקצבה חייב לעשר דכפורע חובו דמי וחייב לעשר כדאמרי' פרק הזרוע ופרק השולח. הרי שאנסו בית המלך את גרנו או בחובו חייב לעשר. ובמסקנא מוכח דשדה אבותיו ממש אמר רבי יהודה חייב לעשר כשהיה השדה של אביו כדמפרש התם שתהא ברה בידו. אבל מקבל מן העכו"ם שדה א"י אין מעשר. ומפרש תלמודא דסבר אין קנין ומקבל לאו כחוכר דמי. ולכך הוי מקבל פטור אבל חוכר לעולם חייב כדפריש' לעיל דכפורע חובו דמי. השתא בין ר' יהודה בין רבנן סברי יש קנין ואפ"ה חייב לעשר החוכר שדה מן העכו"ם. והא דאמרינן פרק השולח בתר מתניתין דהמוכר עבדו לעכו"ם תניא האריסי' והחכירין פטורין לעשר. הנהו מיירו בסוריא וכבוש יחיד לא שמיה כבוש וכן מוקי התם הרבה בריתות סוף פרקא בסוריא. אבל חוכר מן העכו"ם בא"י חייב לעשר. כך מפרש מורי רבי'. אבל ר"י מפר' דהחכירין פטורין סברי יש קנין לעכו"ם להפקי' ורבנן דמס' דמאי דאמר החוכר מן העכו"ם מעשר סברי אין קנין. ור"י דאמר המקבל שדה אביו ממש מן העכו"ם חייב לעשר אבל שדה של אחר בא"י פטור וקאמר תלמוד' דסבר יש קנין הוא הדין דחוכר נמי פטור ולא מיקרי פורע חובו. והא דקאמר התם דסבר מקבל לאו כחוכר ה"ק מקבל דר"י לאו כחוכר דרבנן דמי. ומשום דרבנן לא איירי אלא בחוכר. ור"י לא איירי אלא במקבל קאמר הכי. השתא בין לפי' מורי רבינו בין לפירוש רבינו יעקב סבר ר' יהודה יש קנין אבל רבינו שלמה מפרש במסקנא ר' יהודה סבר יש קנין ומוסיף ואפי' הוא סובר אין קנין אתי שפיר דמקבל לאו כחוכר דמי. ופסק הלכה אי יש קנין אי אין קנין אין להוכיח מדאמרי' פרק ר' ישמעאל במנחות מרוח העכו"ם תנאי היא. דתניא תורמין משל ישראל על של ישראל ומשל עכו"ם על של עכו"ם. ומשל כל על של כל. פירש משל עכו"ם על של ישראל דברי ר"מ. ור"י ור' יוסי ור"ש אומר אין תורמין משל עכו"ם על של ישראל וקאמר דפליגי במרוח העכו"ם דפוטר. דלר"מ ור' יהודה מרוח העכו"ם אין פוטר. והשתא מנא ליה סברי כלהו אם קנה עכו"ם שבלים מישראל שגזלן ברשות ישראל ומרחן עכו"ם פטור או חייב אם יקנם ישראל אחר כן. אבל פליגי ביש קנין ואין קנין. אלא ש"מ לכ"ע אין קנין והכי קים ליה לתלמודא דהכי הלכת'. ולהכי לא מצי יהיב טעמא דפטורה ור' יוסי ור"ש אלא במרוח העכו"ם דפטור. אמנם אין ראיה שהרי פירשתי לעיל מתוך שמעתא דפרק השואל דר"י סבר יש קנין בין לפירש מורי רבינו בין לפי' רבינו יעקב. וא"כ אמאי תורמין משל כל על של כל. אלא ודאי על כרחין מיירי בתבואה שגדלה ברשות ישראל וקנאה עכו"ם ממנו ומרחה עכו"ם וקא סברי מרוח העכו"ם אין פוטר. וגם ר"ת סבר אין קנין שלהי פ"ק דע"ז גבי אין משכירין בתים לעכו"ם בא"י. וגם אין צריך לומר שדות. וקאמר טעמא מהו א"צ לומר שדות דאית בה תרתי היא חניה בקרקע והוא הפקעה ממעשר. אלמא יש קנין מדקאמר שמפקיע ממעשר כשמוכרה לעכו"ם פטורה ובשכירות קאמר התם גזירה אטו מכירה דלא מצינן לפרש דקרי הפקעה ממעש' לפי שהעכו"ם לוקט התבואה ואינו מעשרה. אם כן בלא גזירה אטו מכירה איכא הפקעה. אלא על כרחי' סבר יש קנין. ולהכי הוצרך לאוקומי פלוגתייהו במרוח העכו"ם ובגדילה שליש ברשות ישראל קודם שבא השדה לרשות עכו"ם. אמנם בירו' דמס' דמאי פ"ה דתנן מעשרין משל עכו"ם על ישראל קאמר מתניתין ר"מ היא דסבר אין קנין. ר' יהודה ור"ש סברי יש קנין. וכן פ"ג דדמאי בירוש' קאמר ר' יהודה ור"ש סברי יש קנין ומודי' שמפריש מעשרותיו מהלכ'. פי' מדרבנן. משמע שהוא מזווג ר"י עם ר"ש. וחולק הירושלמי על תלמוד שלנו. דפלוגתא דתנאי דמנחות מוקי לה בירוש' באין קנין ויש קנין. וההיא דשלהי ע"ז דאין צריך לומר שדות שאין משכירי' לעכו"ם מק"ו דבתים לר"מ מפרש בירוש' בענין אחר בית אין מתברך מתוכ'. אבל שדה מתברך מתוכה. והירוש' אזיל לטעמיה דמפרש דסבר ר"מ אין קנין לא מצינן לפרש ואין צריך לומר שדות משום הפקעה דמעשר וצריך עיון ביש קנין ואין קנין שלהי פרק השולח.
9
י׳סליקו הלכות ארץ ישראל
10