ספר התרומה, פסקים קי״טSefer HaTerumah, Psakim 119
א׳הלכך חרש שוטה וקטן הכותבים גט צריך שיהיו אחרים גדולים ובני דיעה עומדים על גביהם שיאמרו להם בשעת כתיבה לכתוב לשמה דהלכה כר"א דאמר וכתב לה לשמה אכתי' קאי ועידי מסירה כרתי אבל נכרי פסול לכתוב דלדעתיה דנפשיה קא עביד ואינו חושש לכתוב לשמה אלא סתמא כותב וזה אינו מועיל כלום דלא לגירושין קיימא כדאיתא בריש זבחים (ב' ע"ב) ונכרי למול כשר אע"ג דבעינן במילה לשמה דסתם תינוק למול קיימי.
1
ב׳המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואתמר עלה (ה' ע"ב) בפני כמה נותנו לה ר"י ור"ח ח"א בפני שנים וח"א בפני שלשה תניא כותיה דר"י דאמר בפני שנים. המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא א"ל בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי ר"מ. וחכ"א אין הולד ממזר. כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שני' ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם. משמע הכא שצ"ל קודם הנתינה בפני נכתב ובפני נחתם דאי לאחר הנתינה למה יטלנו ויחזור ויתננו לה אלא בעו' הגט בידה יאמר לה בפני נכתב כו'. ולעי' אמרינן המביא גט ואינו יכול לומר בפני כו' יתקיים בחותמיו. ומפרש רב יוסף שנתנו לה ולא הפסיק לומר בפני נכתב עד שנתחרש. אלמא לאחר הנתינה אומרו. דאי נתחרש קודם הנתינה היאך כשר בנתנו לה כשהוא חרש. הא תנן הכל כשרין להביא הגט חוץ מחרש. וי"ל דודאי צריך לומר בפני כו' לאחר הנתינה מיד וכי הפסיק ולא אמרו לאלתר קאמר יטלנו ממנו ויחזור ויתננו לה ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם.
2