ספר התרומה, פסקים ק״כSefer HaTerumah, Psakim 120
א׳הלכך בעל שנותן הוא עצמו גט לאשתו אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. כדתניא בהדיא הוא עצמו שהביא גיטו אצ"ל בפני כו'. ואם שלחו ביד שליח צריך השליח ליתנו לאשה בפני שני בני אדם. ולאחר הנתינה מיד צ"ל בפני כו' שלא ישהא לאומרו אחר הנתינה.
1
ב׳הבעל יכול לעשות שליח להוליך גט לאשתו והאשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה אבל אמר רב פפא פ' התקבל אין האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה. ואע"ג דר"ח שרי לא אתמר הלכתא כמאן. וטעמא דרב דאסר אית דאמרי גזירה משום חצרה הבאה לאחר מכאן. ואין דאמרי טעמא משום בזיון דבעל. וקאמר איכא בינייהו קדמה איהי ושוויה שליח. ומשום בזיון ליכא משום חצירה איכא. ובירושלמי מוכח דהוי משום בזיון דקאמר עובדא באשה שעשתה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה אמר רב לא יחזיר. ופריך מחלפא שיטתיה דרב דאמר אין האשה עושה שליח כו' ומשני אחורי הדלת הוה עומד ושמע את קולה. פי' שמע כשעשתה שליח ולא הקפיד. אי נמי שמע שעשתה שליח קודם שעשה הוא דהשתא ליכא למיחש משום בזיון. א"כ אם הבעל חפץ שתעשה שליח לקבל גיטה מיד שלוחו כשר. וא"ה אין טוב שיתקיים הדבר לעשות. דשמא הלכה כמאן דמוקי טעמא משום חצרה הבאה לאחר מכאן.
2
ג׳הכל כשרין להביא הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי. בשלמא חרש שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו. אלא סומא אמאי לא. אמר רב ששת לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו. מתקיף לה רב יוסף אי הכי סומא היאך מותר באשתו ובני אדם בנשותיהן בלילה. אלא בטביעות עינא דקלא. הכא נמי כו' וטעמא דסומ' פסול משום דלא מצי למימר בפ"נ ובפ"נ.
3