ספר התרומה, פסקים קל״אSefer HaTerumah, Psakim 131
א׳השתא פי' רש"י לר"מ עידי חתימה דווקא אבל עדי מסירה לא מהני מידי. ולר"א עידי מסירה דווקא. אבל עידי חתימה אין מועיל והלכה כר"א אף בשטרות וכ"ש בגיטין כדאמרינן פרק המגרש. רב אמר הלכה כר"א בגיטין. ושמואל אמר אף בשטרות, והלכה כשמואל בדיני כדאיתא פ' יש בכור (בכורות מ"ט ע"ב) וכן פרק קמא (שם י"א ע"ב) גבי שטר פרסאה קאמר דגבי ממשעבדי עידי מסירה. וכן פרק מי שהיה נשוי (כתובות ס"ג ע"ב) גבי שני שטרות היוצאים ביום אחד ואמר שמואל שודא וקאמר כר"א. וגם בעובדא דאימיה דרב חמא דכתבינן לנכסיה בצפרא כו'. וקאמר דרב נחמן אמר אף שודא עבדי. והלכה כרב נחמן בדיני. וגבי גט פירשו רבינו שמואל ורבינו תם דמודה ר"מ אע"ג דעידי חתימה כרתי צריך עידי מסירה מטעם דאין דבר שבערוה פחות משנים. וגם שטר מכר או מתנת קרקע הניקנות באותו שטר פי' רבינו תם דמודה רבי אליעזר דכמו דעידי מסירה גרידא מהני כמו כן מהני עידי חתימה גרידא גופי' בלא עידי מסירה שהשטר טוב וראוי לקנות בו אם מסרו בינו לבין עצמו מועיל שפיר אם מודה שמסרו לו דהודאת בעל דין כמאה עדים דמו. אבל גט לא שייך טעם זה.
1
ב׳פסק זה סדר הגט
2
ג׳צריך שיקח הבעל משלו הקלף דיו וקולמוס וימסרנו לסופר ואם אין לו יקננו הבעל. דהא בעינן וכתב. וה"ה אם כתבו הסופר בקלף שלו במצו' הבעל שהוא כשר. ובלבד שיתננו אחרי כן לבעל להיות שלו. כדתנן פרק כל הגט (כ"ז ע"א) בטופסי גיטין צריך שיניח כו'. ש"מ שהסופר כותבו בקלף שלו. אבל עדיף טפי ליתנו לבעל תחלה כדי שלא ישכח הסופר ליתנו אחרי כן לבעל. ואם הקולמוס מאחרים אינו פסול בכך. שהבעל הקולמוס אין בגט בשביל כך כלום כיון שלא נשאר כלום מן הקולמוס בגט כמו שנשאר מן הדיו. ויצוה הבעל לסופר בפני עדים כשרים שאין קרובין זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ויאמר בפניהם לכתוב גט לאשתי עד שיהא טוב לדעתו או לדעת החכם שיש בעיר ואם הסופר אין קרוב סגי בעד אחד עמו. וצריך שני עדים שיכתבנו בפניהם לשמה שיודעין שכותבין לשם פלונית אשת פלוני ואחרי כן יאמר הבעל לעדים כשרים לחתום בגט. והסופר אינו יכול להיות אחד מעידי חתימה דחתם סופר ועד פסול כדפרי' לעיל בשמעת' דאומר אמרו. ואע"פ שהם שלש כתות עדים שצוה הבעל לסופר לכתוב ועידי כתיבי לשמה ועידי חתימה אין בכך כלום ולא מקרי חצי דבר כיון שכל כתובות /כת וכת/ מעידה כל מה שצריך לראות בשעת ראייה דומי' דשלש כתות דעידי חזקה דכל אחת ואחת ראת בכל פנים כל מה שיכולה לראות. ולא כפי' רב אלפס דמפרש התם דאין קרוי חצי דבר משום שעדות של כתובות מועיל לענין פירות. ואולם לאפוקי נפשיה מפלוגתא טוב הדבר לעשות הכל בבת אחת שיאמר לסופר בפני עדים כשרים לכתוב גט לאשתו. ואות' עדים יהיו בשעת כתיב' ויאמר להם הסופר שיכתבו לשם פלונית אשת פלו' ולאותן עדים יאמר להם הבעל שיחתמו בגט. ואם /אין/ עד בשעת כתיבה נראה שהוא כשר. דמסתמא כיון שהבעל צוה לסופר בפני עדים לכותבו מסתמא נתנו לשמה בהכשר. ואפי' אין מכיר כתיבת הסופר דרוב בקיאים הם ולא הצריכו חכמים להיות בשעת כתיבה כי אם לשליח המוליך גט לאשה שיכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם שלא יוציא הבעל לעז על הגט. אבל כשהבעל עצמו נותנו אין לחוש שמא כתבו הגט שלא לשמה. דאי יש לחוש שמא טעה הסופר או הבעל. אם כן הוא עצמו שהביא הגט אמאי אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אלא ודאי אין לחוש שמא טעה דרוב בקיאין הן. ובשליח הולכה דווקא הצריכו רבנן שלא יוציא הבעל לעז. אבל בגירושין שהבעל עצמו עושה אין לחוש. אבל אין להביא ראיה שא"צ עדים בשעת כתיבה כדאמרינן גבי חרש שוטה וקטן הכותבין גט צריך גדול עומד על גביו. דמשמע הא כשכותבו פקח א"צ. זה אינו. דמצינן למימר דהכי פי' צריך גדול עומד על גביו המלמדו כל שעה לעשות כל דבר ודבר לשמה. אבל מהוא עצמו שמביא גיטו שאצ"ל בפני נכתב ובפ"נ משם היא ראיה ומסתמא סברא דדייני מגמר גמירי. ואעפ"כ טוב הדבר להיות עדים בשעת כתיבה. וכן עמא דבר. ויחתמו עדים למטה ולא ירחיקו מכתיבת הגט יותר מריוח חלק שטה אחת. ויחתמו בראש השטה שלא יהא חלק מימין חתימתן בגליון כדי שיוכלו לכתוב פלו' לוה מפלו' מנה ואחרי כן יניחנו עד שיהיה יבש שלא יהא קרוי יכול להזדייף ואחרי כן יתננו ליד האשה בפני עדים ותהא ידה פתוחה עד שיניח הבעל הגט מאליו ויאמר לה הבעל בשעת נתינה התקבלי גטך ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם ויקראו העדים או יעיינוהו בטו' בשעת נתינה שזהו הגט שחתמו בה ואותו שנכתב' בשבילה. ותימא היאך מצטרפין להכשי' הגירושים העדים שראו שעשאו הבעל שליח להולכה והעדים שראו מסירת גט לאשה לר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר דהני והני צריכי אהדדי והוי חצי דבר אי צריכי לעידי ביאה וכל המשניות דהמביא לא מסתבר דהוו כלהו כר"ע. וכשהגט ביד האשה והוא חתום יכולה לינשא באותו גט או לגבות כתובתה בלא הבאת עידי מסירה לב"ד אע"פ שצריך עידי מסירה שראו שבא ליד האשה בתורת גירושין לר"א ושמא אפי' בשיש עידי חתימה כדפריש' לעיל. מ"מ אינן צריכין לבא לב"ד. דכיון שהגט ביד האשה חתום יש לי לומר שבא לידה בהכשר וכמשפט עידי מסירה וכדתנן פ' השולח אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם ומוקי לה כר"א וזהו תקון העולם שלא תהא צריכה להביא עידי מסירה לב"ד. דלר' מאיר צריך עידי חתימה ואינו תקון העולם וגם לדידי' כ"ש שאינה צריכה להביא עדי' שיהיו בשעת מסירה כדי לינש' כיון שהוא כמשפט. ומינה יש ללמוד שכמו כן אינה צריכה להביא עדים לב"ד עדים שצוה הבעל לסופר לכתוב ושנכת' לשמה. וראיה נמי ממביא גט ממדינת הים שאינם מביאין עדים שצוה הבעל לסופר לכתוב לשמה. והא דאמרי' פ' התקבל (גיטין ס"ג ע"ב) צריכין שני כיתי עדים אחת שאומר' בפנינו אמרה לשליח להתקבל ואחת אומר' קבלה בפנינו את הגט וקרעו היינו משום שאין הגט לפנינו שנקרע וליכא שום הוכחה שקיבל. אבל אם קבל ביד האשה חתום מסתמא בהכשר בא לידה. וכן אם הוא ביד שליח שלה אינו צריך רק שעשאתו האשה שליח לקבלה ונאמן מכאן ואילך לומר שלגרושין נתנו לו הבעל. ואפילו מ"ד פרק התקבל בעל נאמן לו' לפקדון נתנו לה ולא לגרושין. ומפרש ר"ת דוקא היינו כשהבעל והאשה במקום אחד כדמפרש טעמא. דאם איתא דלגרושין יהבה לדידה הוא יהיב ולא לשליח. ספר תרוכין צריך לכתוב קודם שיטה אחרונה. והטעם דאבעיא להו פרק המגרש (פ"ב ע"ב) אי בעינא ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין כר' יהודה דלא ליהוי משמע דבדיבור' מגר' לה כדמפרש טעמא התם. ולא אפשיט'. אם דבר עיקר הוא והרי אין למדין משטה אחרונה. אם צריך לכתבו מקודם לכן דשמא בא ליד האשה בלא דין דיהוי ליכי מנאי כו'. והיא הוסיפה אותו בשיטה שבין העדים לכתוב. א"כ היה פסול דשמא היה צריך לכתוב ודן. ומהאי טעמא אומר ר"ת שאין לכתוב קיום מחקים ולא תלויות בשטה אחרונה בכתובות ולא בשטרות כי אם לפני וקנינא מיניה. אע"פ שהורגלו לכתוב בסוף השטר שריר וקים. והיינו טעמא דשמא בא ליד בעל השטר בלא שריר וקים ומחק למעלה חובתו וכתב קיום מחקים בשיטה חלק שבין עדים לכתב וכתב אחרי כן שריר וקים. אמנם העולם רגילין לכתוב קיום מחקים בשטה אחרונה. ונראה בשעושין כן סוברין שלמדין שפיר משטה אחרונה וסומכין על מה שכתוב אחרי כן שריר וקים. ולכך נמי היו כותבין שפיר ודן דיהוי ליכי וכו'. ספר תרוכין בשיטה אחרונה אע"פ שהוא עיקר הדבר דשמא צריך לכתוב ודן דיהוי. א"כ סוברין העולם שלמדין שפיר משיטה אחרונה וסומכין על מה שכתוב בסוף כדת משה וישראל. וקשה למו' רבי' היאך הורגלו לעשות כן. הלא שטר כשר בלא שריר וקיים מלבד גט מקושר. אבל בפשוט כשר מדאמרינן התם אין למדין משיטה אחרונה. דאי גט פשוט פסול בלא שריר וקים אמאי אין למדין משיטה אחרונה. וכיון דהכי הוא נחוש שמא בא השטר ליד בעליו בלא שריר וקים. כי כשר והגון הוא בכך ואחרי כן מחק למעלה חובתו והגיה דבר אחר למעלה וקיימו בשיטה אחרונה בחלק שבין העדים לכתב. וכתב אחרי כן שריר וקיים והשיב לו ר"ת כי כיון שהורגלו העולם עכשיו לכתוב שריר וקים יהא השטר פסול אם לא נכתב בו. א"כ לא חתמו העדים עד שנכתב בשטר שריר וקים ולכך למדין שפיר כקיום מחקים שבשטה אחרונה כיון שיש אחרי כן שריר וקים. וכן ספר תרוכין בגט או קיום מחקים בגט בשטה אחרונה כיון שיש בסוף כדת משה וישראל. וא"ת הלא גם בימי חכמי התלמוד היו כותבין כדת משה וישראל כדתנן במס' ידים שהיו כותבין המושל עם משה בגט. ואעפ"כ סובר התלמוד שאין למדין משטה אחרונה. יש לומר שלא היה כתוב בסוף הגט והכי משמע במשנה. אבל עכשיו תקנוהו לכתוב בסוף הגט. ואמנם לא סמך ר"ת על זה שכתב ואמר שאין לעשות קיום מחקים כי אם לפני וקנינא בשטרות ולפני ודן בגט. מיהו נכון שלא לעשות שום קיום מחקים בגט. ואי עביד תרי שריר וקים פסול. או אם מחק השריר וכתב עליו דבר אחר וקיימו בשיטה אחרונה וגם כתב אחרי כן שריר וקים פסול. כדאיתא פרק גט פשוט דאין עושין מחק במקום שהיה ראוי לכתוב שריר וקים. וסיום הגט ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל להוי כמו חזרה מענינו של שטר ויכתבנו בשיטה אחרונה. ואם השטה ארוכה יותר יכתוב אותיות רחבות. וימלא כל השיטה מכתיבה כמו שאר שיטין. ולא יסיים הגט באמצע השטה. והטעם דאין למדין משיטה אחרונה כדאיתא פ' גט פשוט משום עדים שהרחיקו חתימת ידם מן השטר שיטה אחת כשר. ובאותה שיטה של חלק יכול לזייף מה שירצה. לכך אמרו אין למדין משטה אחרונה כי אם חצי שיטה. א"כ אם יחתמו העדים בחלק שבחצי שני של שיטה אחרונה שוב לא נלמוד משיטה שלפני חצי שיטה אחרונה. שכיון שהיא סמוכה לעדים יש לחוש שהוסיף בעל השטר בין עדים לכתב ונמצאת שבטלת ודן דיהוי ליכי מנאי באותה שיטה ואותו דבור הוא דבר עיקר כדפרי' לעיל. דלא אפשיט' בעיא פרק המגר' אי צריך ודן או לא. ואם יחתמו עדים תחת הכת' של שיטה אחרונה יש לחוש שמא תמלא עוד חצי שיטה חלק ותוסיף עוד שיטה אחרת שלימה בין העדים לכתב וילמדו מן החצי שיטה שהוסיפה שהיא קודם האחרונה. וכשהעדים חותמין יחתמו זה תחת זה בתחלת השטה. דאי זה אחר זה שמא יהא ריוח חלק בגליון לכתוב לפלוני בפנינו לוה פלו' מנה והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת כשר ויחתוך כל שלמעלה. מיהו אומר כי נמי ליכא אלא עד אחד יכתוב לפניו אני החתום חייב לפלו' מנה ויוציא עליו כתב ידו. ואם הגליון קצר כשר.
3
ד׳תופס הגט
4
ה׳בכך ובכך בשבת בכך וכך ימי' לירח פלו' שנת כך וכך לבריאת עולם. למניין שאנו מונין כאן בכרך פלו' דיתיב על נהר פלו' אנא פלוני המכונה פלו' בר פלוני שנולדתי בכרך פלוני דיתיב על נהר פלוני ועכשיו אני דר בכרך פלוני דיתיב על נהר פלוני. והנני עומד היום במקום פלוני דיתיב על נהר פ' צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנ' ושבקי' ופטרית ותריכי' יתייכי ליכי לית אנת אנתתי פלוני המכונה פ' בת ר' פ' המכונה פלוני שנולדת בכרך פ' דיתי' על נהר פ' ודרה עכשיו בכרך פ' דיתיב על נהר פ' והוי' אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקי' ותריכית יתייכי ליכי די תיהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין. ואינש לא ימחה בידייכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דייהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל.
5
ו׳אמר אביי האי מאן דכתיב גיטא לורכיה ו"ו אחרונה של וכדו דלא לשתמע וכדי. וכן נמי לורכיה ויו שבאמצע שיבוקין תרוכי' פיטורי' דלא לשתמ' שביקין תריכין פיטירין וקאי אשאר נשי בעלמא דתיהווין דתיצביין תלתא יודין סמוך לנון. ובמכתב רבינו יוסף טוב עלם כתוב עוד שתי יודין אחרות אחת סמוך לדלית ואחת סמוך לתיו זהו חמשה יודין בכל תיבה ותיבה. ולכתוב למהך בלא יוד אחרי הלמד דלא לשתמע לי מהך. ולירחיק רגל שמאלי של ה' מגגו דלא לשתמע למהך לשון חוכא. ולכתו' להתנסבא. ולא לכתו' לאתנסב'. דלא לשתמ' לא ית סב' ב' תיבו' ולכתוב ודן בלא יוד דלא לשתמ' ודן דינא. ולא לכתוב ואגרת ביו"ד אלא ואגרת בלא יו"ד.
6
ז׳פרק התקבל. תנן נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גטה ר"י או' אביה ולא היא. פי' רש"י דווקא נערה. אבל קטנה אפי' לרבנן אביה ולא היא כשיש לה אב. ופרק האיש מקדש תנן נמי פי' כן מתחלה. והא דקאמר רבנן בגמ' רבנן סברי יד יתירא זכי לה רחמנא היינו דכשהית' קטנה לא היה לה רק יד אביה וכשנעשית נערה ניתוסף לה יד עצמה עם יד האב. ור"י סבר במקום יד אביה יד דידה לא כלום היא ואפי' בנערות. ושוב הגיה רש"י פרק האיש מקדש דהוא הדין לקטנה דהא פליגי בנערה להודיעך כחו דר"י וכן עיקר. וכן נראה מדפריך פ' האיש מקדש לרב נחמן דאמר אין נערה עושה שליח לקבל את גיטה מיד בעלה מהא דתניא קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה. עכ"ל רבי' יצחק ב"ש מ"כ.
7
ח׳ושליח להולכה המביא גט לאשה אינו צריך לא חתימת ב"ד ולא חתימת עדים להודיע שעשאו שליח הבעל להולכה כי הגט שבידו מוכיח כן. תדע שמביא גט ממדינת הים אם יש לו חתימת עדים או חתימת ב"ד שהוא ידוע ע"י כן שעשאו שליח להולכה למה צ"ל בפני נכתב ובפ"נ וכן מביא גט בארץ ישראל אם ידוע על ידי חתימת עדים או ב"ד שזה הגט שולח הבעל לאשתו ואפי' כשיבא הבעל ויערער למה יתקיים בחותמיו ואם אין ידוע על ידם שעשאו שליח להוליך זה הגט הרי זה כמ"ד דליתינהו ואין חתימתם מועלת כלום וא"כ אין המביא גט צריך שום עדות שעשאו הבעל שליח להולכה. ויש תימה על מה שכתוב בתיקון שטרות שטר הרשאה כששולח גט לאשתו ממקום אחר. כי נראה שאין צריך כדפרישת. ויש תימה שסיים וקנינ' מן פלוני לפלוני בן פלוני בכל מה דכתיב ומפורש לעיל במנא מה קניין שייך התם. ונראה לי כי לא הוצרך לתקן כתיבת הרשאה על כך אלא לפי שכתב בה שנותן לה הבעל רשות לשליח לעשות כמה שלוחים ולא יקפיד אפילו לא יחלה ולא יאנס. אבל לשליח לקבלה יושיבו ב"ד אנשים כשרים והגונים שאין קרובין זה לזה לא לבעל ולא לאשה ולא לאיש הזה שהוא שליח לקבלה. שיש לו רשות לקבל הגט ולהביא שטר חתימתן ויראה להם הבעל את הגט ויקראוהו קודם נתינה ויחזירוהו לו ויזקיקוהו לבעל לבטל כל מודעי דאית ליה ויתנהו ליד שליח קבלה ויאמר לו התקבל גט זה לפלונית בת פלוני אשתי המכונה פלונית כך וכך והרי היא מותרת לכל אדם. ולא יטיל בו שום תנאי והם יכתבו בכך וכך לחדש פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני אנחנו ב"ד חתומי מטה במותב תלתא הוינא ובא לפנינו פלו' בן פלו' המכונה פלוני כך וכך דמפלו' מתא דיתבא על נהר פלוני וגירש את פלונית בת פלוני אשתו המכונה כך דמפלוני מתא דיתבא על נהר פלוני ונת' גיטה ליד פלונית בן פלוני שעשאתו בעדים שלוחה לקבל גיטה מיד פלוני ב"פ בעלה ויאמר לו התקבל זה לפלונית בת פלוני אשתי המכונה כך והרי היא מותרת לכל אדם. וקודם נתינתו בטל כל מודעי דהוו ליה ולא נתן שום תנאי בגירושין. אלא גירשה גירושים גמורים והגט קרינן וראינוהו כשר כדת והלכה. ומחמת שראינו גירושי פלוני בת בעלה שנתן גיטה ליד שלוחה לקבלה כתבנו לה שטר זה להיות בידה לזכות ולראיה שריר וקים. ואף על פי שכתבתי שאין צריך הכרת חתימת ב"ד שניתן הגט בפניהם ליד השליח קבלה כל זמן שלא יבא הבעל ויערער טוב להחתים אנשים טובים וחתומים וידועים שתהא חתימתם נכרת יותר לרבים כי היכי דאי אתי בעל ומערער יהא נקל לקיים חתימתם. וגם אם בעל יודע לכתוב עוד טוב שיכתוב עוד תחת חתימה כך. אני פלו' החתום למטה המכונה כך ודר עכשיו בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני גירשתי את אשתי פלונית בת פלוני המכונה פלונית דמפלו' מתא דיתבא על נהר פלו' וגירשתיה בפלונית מתא דיתבא על נהר פלו' בפני ב"ד פלו' ופלו' החתומים בשטר שלמעלה וגרשתיה גירושי' גמורין בבטול כל מודעי ובלא שום תנאי ככל הכתו' ושטרם וחתימתן אמת היא. ובעבור כי הכל אמת כתבתי גם אני כתב ידי לראיה ולזכות שלא יהא לי פתחון פה לערער על דבר זה כלל. כי שטר ב"ד החתומים למעלה וחתימותיהם אמת שריר וקים. פלו' בר פלוני. וכן עיקר. וכן נראה מדפריך פ' האיש מקדש לרב נחמן דאמר אין נערה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה מהא דתני' קטנה שאמרה התקבלי גיטי אין גט עד שיגיע לידה. הא נערה הרי זה גט. ומשני בשאין לה אב. אבל מעיקרא ס"ד דיש לה אב ואפי' הכי קתני עד שיגיע גט לידה. ש"מ דאם הגיע גט לידה מגורשת. והא דקאמר פרק התקבל לרבנן יד יתירה זכה לה רחמנא. היינו שמוסיף לה הכתוב יד אביה על יד עצמה דיד עצמה עיקר שיש לה בבגרות' ולא ניתן לה יד האב להסיר כח ידה. אבל ר"י סבר דלהסיר כח ידה נותן לה יד האב במקום יד אביה יד דידה לאו כלום היא. וכל הדין הזה בקטנה שהגיע לפעוטו' שיש לה שש שנים אבל קטנה קודם לכן לא דאינה יודעת לשמור גיטה ותנן בסיפא פ' התקבל וכל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש פי' רש"י אפי' ע"י אביה דהא שוטה היא ואמר ר' יצחק ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאת זו שמשלחה וחוזרת. במס' יבמות פרק חרש. עכ"ל ור"ת מפרש דעל ידי אביה מתגרשת אע"פ שאינה יודעת לשמור גיטה קודם שהגיעה לפעוטות. והורה כן הלכה למעשה. דהא פרק חרש מפ' ר' ינאי טעם אחר על שוטה משום דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה. יצתה זו שאין לה יד לגרש את עצמה. ולפי אותו טעם. שוטה שיש לה אב מתגרשת ע"י אביה מן התורה. שהרי יש לה יד אביה שהיא כידה. דאפי' היא פקחת אביה מקבל גיטה לרבנן בין היא בין אביה ולר"י אביה ולא היא. ותנא דבי ר' ישמעאל דמפיק לה מושלחה לא פליג אלא בהא דנפקא ליה מקרא אחרינא. אבל משמע דליכא מידי אחרינא בינייהו. ויש ליתן טעם דכיון שיש לה אב משלחה ואינה חוזרת היא שאביה משמרה מלחזור.
8
ט׳ועוד הביא ראיה מן הירושלמי דבהדיא קורא אותה שיש לה אב יכולה לשמור גיטה. הואיל וכן הוא מתגרשת בקבלת אביה לכולי עלמא. דהא לא מצרכינן הכא אלא שתהא יכולה לשמור גיטה. והכי איתא בירושלמי פרק חרש דקאמר נשתטית לא יוציא. דבי ר' ינאי אמרי מפני גרירה פי' שנגררת אחר כל אדם ונוהגי' בה מנהג הפקר. ור' זעירא ורבי ירמיה אמרי תרווייהו שאינה יכולה לשמור גיטה. רבי נחמיה בשם רב יוסף אמר תלת. פי' תלת מילי איכא בינייהו עבר וגירש מאן דאמר מפני גרירה אסור ומאן דאמר מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה. יש לה אב יכולה לשמור גטה ועוד שפעמים שוטה פעמים חלומה. מפני גרירה אסורה דבשעה שהיא שוטה נגררת לזנות. ומ"ד שאינה יכולה לשמור גיטה. זה יש לה אב עתי' שיכולה לשמור גיטה. ונראה שחסר מן הירושלמי דהא אין כאן אלא תרי מילי. ויש להיות כך עבר וגירש. מ"ד מפני גרירה מותר. פירוש כיון דליכא אלא איסורא דרבנן שלא ינהגו בה מנהג הפקר. לכך אם עבר וגירש הוי הגט גט. מ"ד שאינה יכולה לשמור גיטה אסור. פי' מדאורייתא אין הגט גט. ועוד א"ב יש לה אב. מ"ד מפני גרירה אסור לכתחלה שלא יכול לשמרה מהפקר. למ"ד שאינה יכולה לשמור גיטה כיון שיש לה אב יכולי' לשמור גטה כיון שהיא קטנה או נערה וקשה הא דאמרי' סבר וגירש ל"י מותר משום גרירא של הפקר. אי מיירי באין לה אב היכי שרי. הא אמרינן פרק חרש היכא שאינה יכולה לשמור גטה אינה מתגרש' לר' ינאי משום דכתיב ונתן בידה. יצתה זו שאין לה יד. והתם מיירי באינה יכולה לשמור גטה דהא קאמר בירושלמי לר' זעירא דאמר טעמא שאינה יכולה לשמור גיטה עבר וגירש אסור בדיעבד. ואי מיירי בירושלמי בשיש לה אב. ולכך כי עבר וגירש שרי דיש לה יד על יד אביה. א"כ מאי קאמר עוד איכא בינייהו יש לה אב. לכתחלה בין למר בין למר אסור. ואי בדיעבד הא כבר אמר עבר וגירש איכא בינייהו. ותו כי עבר וגירש כיון שיש לה אב הלא פירשנו לדברי ר"ת דלכולי עלמא שרי דכמו לרבי ינאי דמוקי טעמא משום יד שרי כי יש לה אב כמו כן לר' ישמעאל דאביה שומרה מלחזור. ומסתמא ר' זעירא לא פליג בהם. ונראה לומר דעבר וגירש דקאמר מיירי באי' לה אב. ואתי שפיר הא דקאמר בתר הכי יש לה אב איכא בינייהו ולכתחלה. דלר' ינאי אסור ולר' זעיר' שרי וזהו סיועא לר"ת דכי יש לה אב לכו"ע שרי בדיעבד. ואף רבי ינאי דאסר לכתחלה היינו בשוטה ומשום הפקר אבל בקטנה לא. אבל יקשה על עבר וגירש מר' ינאי ארבי ינאי כדפי'. ואין זה כל כך קשיא אם סתם התלמוד דירושלמי דאמר לרבי ינאי שרי בדיעבד אם חולק על סתם תלמוד דידן דאמר דלר' ינאי אסור אף בדיעבד כיון שלא מצינו דברי ר' ינאי גופיה שיחלקו דבריו על זה דר' ינאי דאמר פ' חרש דאותה שאין לה יד אינה מתגרשת מיירי בקטנה שאין לה אב אבל שוטה גדולה יש לה יד שפיר ומשום מנהג הפקר אסור לכתחלה מדרבנן ובדיעבד שרי לדברי הירושלמי ולתלמוד דידן אינו גט מן התורה כיון שאינה יכולה לשמור גיטה, וקצת קשה דאכתי איכא בינייהו יודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור את עצמה דאמרי' פ' חרש דאינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר. וי"ל דהא דקאמר התם באינה יודעת לשמור גיטה ולא עצמה כשיש לה אב איכא בינייהו חשוב כמו שאין לה אב ויודעת לשמור גיטה ולא עצמה דלר' ינאי אסור לכתחלה דלר' זעירא שרי דיש לה אב לעולם חשוב כיודעת לשמור גיטה ומאי טעמא כי פריך פרק חרש אי אינה יודעת לשמור גיטה ולא עצמה וכי מתגרש' דבר תורה. והאמר ר' ינאי כו' הוה מצי לתרץ כשיש לה אב אלא היינו נמי הא דמתרץ ביודעת לשמור גיטה ולא עצמה. דהיינו נמי אינה יודעת לשמור גיטה ויש לה אב. ועוד קשה דבפרק חרש משום דכלהו מודו גזרה דמנהג הפקר. וי"ל דר' זעירא דירושלמי ודאי לא סבר לה אלא מתגרשת לכתחלה כיון דיודעת לשמור גיטה אע"פ שאינה יודעת לשמור עצמה. ומתניתין דנשתטי' לא יוציא מוקי לה באינה יודעת לשמור גיטה ולא את עצמה ולא דייק במאי דלא קתני עולמית כדקתני גבי נשטה הוא. ואין לפרש דגזירה דאמר בירושלמי היינו שמשלחת וחוזרת והשתא נגרוס כמ"ש בירושלמי בלא הגהה עבר וגירש מ"ד משום גרירה אסור. וקשה על זה דר' ינאי קאמר טעמא משום גזירה. ור' ינאי גופיה דריש פ' חרש מונתן בידה ועוד דתימה הוא לומר דמשום דמשלח' וחוזרת לא יועיל הגט מן התורה. בפעמים שוטה ובפעמים חלומה. אם מקבלת כשהיא חלומה לא יגרע בשביל חלייה ושטותה שיהיה לה לאחר זמן. ועוד דעל כרחך צריך להגיה בירושלמי דהא קתני תלת מילי איכא בינייהו ולא חשיב אלא תרי. ונראה שיש לדקדק כמו שפר"ת. דאי אמרת בשאינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת ע"י אביה נמי. א"כ לענין קדושין נמי לא תתקדש דויצאה והיתה כתיב דאיתקש יציאה להויה. וקצת קשה לפירושו דמשמע האי דסיפא כל שאינה יודעת לשמור גיטה מיירי בקטנה שיש לה אב דומי' דרישא פ' חרש בפלוגתא דר"י ורבנן בנערה או קטנה שיודעת לשמור גיטה כיד אביה דמי או לא. ומשמע נמי דאתי' ככולי עלמא. ולפירושו ביש לה אב לא מתוקמא אלא כרבנן. ולכך כיון שאינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת בידה אלא ברשות אביה. אבל יודעת לשמור גיטה מקבלת גיטה בלא רשות אביה. דאי לר' יהודה אי על ידי אביה אפילו אינה יודעת לשמור גיטה מתגרשת היא לפי' ר"ת. ואי ע"י עצמה אפילו יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת. אבל באין לה אב מתוקמא שפיר כר"י.
9