ספר התרומה, פסקים קל״בSefer HaTerumah, Psakim 132
א׳כללו של דבר. נערה שיש לה אב וקדשה אביה לאיש אחר ועדיין לא נשאה אם בעלה מגרש' יכולה לקבל גיטה לרבנן בלא רשות אביה אבל אם קטנה לפי' ר"ת ראשון אביה ולא היא ולפירוש אחרון אפילו קטנה מקבלת גיטה בלא רשות אביה ואם מת אביה לאחר שנתארס' או נשאת דהשתא יצתה מרשות האב אז לכל הפירושים מקבלת גיטה בידה שפיר ואפי' היא קטנה כדתנן פ' התקבל קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה ודייק הא הגיע גט לידה מגורשת ולכל הפחות מיירי באין לה אב אבל לשליח לקבלה אינה יכולה לעשות ואפילו היא נערה כדאמר רב נחמן פ' האיש מקדש אין הנערה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה וביש לה אב דאם אין לה אב או יש לה אב אבל אם נשואה היא דהשתא יצתה מרשות האב נערה עושה שליח ולא קטנה כדאמרי' התם קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע לידה הא נערה הוי גט ומוקי לה באי' לה אב אבל דיני' אלו מיירי דווקא בהגיע לפעוטות שיש לה שבעה שנים וכדאמר רבא פ' התקבל הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר וכנגדן בקטנה מתגרשת בקדושי אביה אבל קודם שהגיע' לפעוטות אם אין לה אב שמת אחר שנתקדש' או שנשאת אינה יכולה להתגר' אבל אם יש לה אב ועדיין היא ארוסה אז אפילו היא קטנה ביותר יכולה להתגרש ע"י אביה לפי' ר"ת כדמשמע פ' חרש וכדמשמע בירושלמי ומיהו בקטנה נשואה שלא הגיעו לפעוטות בת שבעה ואינה יכולה לקבל גיטה ואינה יודעת לשמור גיטה נראה לרבינו תם דאין אביה יכול לקבל גיט' דכיון דנשאת אין שוב לאביה רשות בה ואין יד אביה חשוב לה יד וגם לטעם דמשלחה וחוזרת יש לומר דאע"פ פי' רבינו תם דאי יש לה אב מונעת מלחזור. הא כיון שנשאת ואין לו רשות בה ולא אגידא ביה והויא ליה משלחה וחוזרת דאינה ברשותו מלעכב' מלחזור כך פי' לנו הרב רבי ברוך בקדושין.
1
ב׳וזה טופס הגט
2
ג׳בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני שנה כך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מונין כאן בכרך פלני דיתיב על נהר פלני אנא פלני בר פלוני המכונה פלני הדר בכרך פלני דיתיב על נהר פלני והנני העומד היום בכרך פלני דיתיב על נהר פלני צבית ברעות נפשאי בדלא אניסנה ושבקית ופטרית ותרוכית יתייכי ליכי אנת אנתתי פלוני המכונה פלנית בר ר' פלני הדר' בכרך פלני דיתיב על נהר פלני ועכשו את עמדת בכרך פלני דיתיב על נהר פלני דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתייכי ליכי דיתיהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצביי ואינש לא ימחא בידייכי מן יומ' דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגר' שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל.
3
ד׳תופס הגט
4
ה׳בכך ובכך בשבת בכך וכך ימי' לירח פלו' שנת כך וכך לבריאת עולם. למניין שאנו מונין כאן בכרך פלו' דיתיב על נהר פלו' אנא פלוני המכונה פלו' בר פלוני שנולדתי בכרך פלוני דיתיב על נהר פלוני ועכשיו אני דר בכרך פלוני דיתיב על נהר פלוני. והנני עומד היום במקום פלוני דיתיב על נהר פ' צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנ' ושבקי' ופטרית ותריכי' יתייכי ליכי לית אנת אנתתי פלוני המכונה פ' בת ר' פ' המכונה פלוני שנולדת בכרך פ' דיתי' על נהר פ' ודרה עכשיו בכרך פ' דיתיב על נהר פ' והוי' אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקי' ותריכית יתייכי ליכי די תיהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין. ואינש לא ימחה בידייכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דייהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל.
5
ו׳אמר אביי האי מאן דכתיב גיטא לורכיה ו"ו אחרונה של וכדו דלא לשתמע וכדי. וכן נמי לורכיה ויו שבאמצע שיבוקין תרוכי' פיטורי' דלא לשתמ' שביקין תריכין פיטירין וקאי אשאר נשי בעלמא דתיהווין דתיצביין תלתא יודין סמוך לנון. ובמכתב רבינו יוסף טוב עלם כתוב עוד שתי יודין אחרות אחת סמוך לדלית ואחת סמוך לתיו זהו חמשה יודין בכל תיבה ותיבה. ולכתוב למהך בלא יוד אחרי הלמד דלא לשתמע לי מהך. ולירחיק רגל שמאלי של ה' מגגו דלא לשתמע למהך לשון חוכא. ולכתו' להתנסבא. ולא לכתו' לאתנסב'. דלא לשתמ' לא ית סב' ב' תיבו' ולכתוב ודן בלא יוד דלא לשתמ' ודן דינא. ולא לכתוב ואגרת ביו"ד אלא ואגרת בלא יו"ד.
6
ז׳פרק התקבל. תנן נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גטה ר"י או' אביה ולא היא. פי' רש"י דווקא נערה. אבל קטנה אפי' לרבנן אביה ולא היא כשיש לה אב. ופרק האיש מקדש תנן נמי פי' כן מתחלה. והא דקאמר רבנן בגמ' רבנן סברי יד יתירא זכי לה רחמנא היינו דכשהית' קטנה לא היה לה רק יד אביה וכשנעשית נערה ניתוסף לה יד עצמה עם יד האב. ור"י סבר במקום יד אביה יד דידה לא כלום היא ואפי' בנערות. ושוב הגיה רש"י פרק האיש מקדש דהוא הדין לקטנה דהא פליגי בנערה להודיעך כחו דר"י וכן עיקר. וכן נראה מדפריך פ' האיש מקדש לרב נחמן דאמר אין נערה עושה שליח לקבל את גיטה מיד בעלה מהא דתניא קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה. עכ"ל רבי' יצחק ב"ש מ"כ.
7
ח׳ושליח להולכה המביא גט לאשה אינו צריך לא חתימת ב"ד ולא חתימת עדים להודיע שעשאו שליח הבעל להולכה כי הגט שבידו מוכיח כן. תדע שמביא גט ממדינת הים אם יש לו חתימת עדים או חתימת ב"ד שהוא ידוע ע"י כן שעשאו שליח להולכה למה צ"ל בפני נכתב ובפ"נ וכן מביא גט בארץ ישראל אם ידוע על ידי חתימת עדים או ב"ד שזה הגט שולח הבעל לאשתו ואפי' כשיבא הבעל ויערער למה יתקיים בחותמיו ואם אין ידוע על ידם שעשאו שליח להוליך זה הגט הרי זה כמ"ד דליתינהו ואין חתימתם מועלת כלום וא"כ אין המביא גט צריך שום עדות שעשאו הבעל שליח להולכה. ויש תימה על מה שכתוב בתיקון שטרות שטר הרשאה כששולח גט לאשתו ממקום אחר. כי נראה שאין צריך כדפרישת. ויש תימה שסיים וקנינ' מן פלוני לפלוני בן פלוני בכל מה דכתיב ומפורש לעיל במנא מה קניין שייך התם. ונראה לי כי לא הוצרך לתקן כתיבת הרשאה על כך אלא לפי שכתב בה שנותן לה הבעל רשות לשליח לעשות כמה שלוחים ולא יקפיד אפילו לא יחלה ולא יאנס. אבל לשליח לקבלה יושיבו ב"ד אנשים כשרים והגונים שאין קרובין זה לזה לא לבעל ולא לאשה ולא לאיש הזה שהוא שליח לקבלה. שיש לו רשות לקבל הגט ולהביא שטר חתימתן ויראה להם הבעל את הגט ויקראוהו קודם נתינה ויחזירוהו לו ויזקיקוהו לבעל לבטל כל מודעי דאית ליה ויתנהו ליד שליח קבלה ויאמר לו התקבל גט זה לפלונית בת פלוני אשתי המכונה פלונית כך וכך והרי היא מותרת לכל אדם. ולא יטיל בו שום תנאי והם יכתבו בכך וכך לחדש פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני אנחנו ב"ד חתומי מטה במותב תלתא הוינא ובא לפנינו פלו' בן פלו' המכונה פלוני כך וכך דמפלו' מתא דיתבא על נהר פלוני וגירש את פלונית בת פלוני אשתו המכונה כך דמפלוני מתא דיתבא על נהר פלוני ונת' גיטה ליד פלונית בן פלוני שעשאתו בעדים שלוחה לקבל גיטה מיד פלוני ב"פ בעלה ויאמר לו התקבל זה לפלונית בת פלוני אשתי המכונה כך והרי היא מותרת לכל אדם. וקודם נתינתו בטל כל מודעי דהוו ליה ולא נתן שום תנאי בגירושין. אלא גירשה גירושים גמורים והגט קרינן וראינוהו כשר כדת והלכה. ומחמת שראינו גירושי פלוני בת בעלה שנתן גיטה ליד שלוחה לקבלה כתבנו לה שטר זה להיות בידה לזכות ולראיה שריר וקים. ואף על פי שכתבתי שאין צריך הכרת חתימת ב"ד שניתן הגט בפניהם ליד השליח קבלה כל זמן שלא יבא הבעל ויערער טוב להחתים אנשים טובים וחתומים וידועים שתהא חתימתם נכרת יותר לרבים כי היכי דאי אתי בעל ומערער יהא נקל לקיים חתימתם. וגם אם בעל יודע לכתוב עוד טוב שיכתוב עוד תחת חתימה כך. אני פלו' החתום למטה המכונה כך ודר עכשיו בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני גירשתי את אשתי פלונית בת פלוני המכונה פלונית דמפלו' מתא דיתבא על נהר פלו' וגירשתיה בפלונית מתא דיתבא על נהר פלו' בפני ב"ד פלו' ופלו' החתומים בשטר שלמעלה וגרשתיה גירושי' גמורין בבטול כל מודעי ובלא שום תנאי ככל הכתו' ושטרם וחתימתן אמת היא. ובעבור כי הכל אמת כתבתי גם אני כתב ידי לראיה ולזכות שלא יהא לי פתחון פה לערער על דבר זה כלל. כי שטר ב"ד החתומים למעלה וחתימותיהם אמת שריר וקים. פלו' בר פלוני. וכן עיקר. וכן נראה מדפריך פ' האיש מקדש לרב נחמן דאמר אין נערה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה מהא דתני' קטנה שאמרה התקבלי גיטי אין גט עד שיגיע לידה. הא נערה הרי זה גט. ומשני בשאין לה אב. אבל מעיקרא ס"ד דיש לה אב ואפי' הכי קתני עד שיגיע גט לידה. ש"מ דאם הגיע גט לידה מגורשת. והא דקאמר פרק התקבל לרבנן יד יתירה זכה לה רחמנא. היינו שמוסיף לה הכתוב יד אביה על יד עצמה דיד עצמה עיקר שיש לה בבגרות' ולא ניתן לה יד האב להסיר כח ידה. אבל ר"י סבר דלהסיר כח ידה נותן לה יד האב במקום יד אביה יד דידה לאו כלום היא. וכל הדין הזה בקטנה שהגיע לפעוטו' שיש לה שש שנים אבל קטנה קודם לכן לא דאינה יודעת לשמור גיטה ותנן בסיפא פ' התקבל וכל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש פי' רש"י אפי' ע"י אביה דהא שוטה היא ואמר ר' יצחק ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאת זו שמשלחה וחוזרת. במס' יבמות פרק חרש. עכ"ל ור"ת מפרש דעל ידי אביה מתגרשת אע"פ שאינה יודעת לשמור גיטה קודם שהגיעה לפעוטות. והורה כן הלכה למעשה. דהא פרק חרש מפ' ר' ינאי טעם אחר על שוטה משום דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה. יצתה זו שאין לה יד לגרש את עצמה. ולפי אותו טעם. שוטה שיש לה אב מתגרשת ע"י אביה מן התורה. שהרי יש לה יד אביה שהיא כידה. דאפי' היא פקחת אביה מקבל גיטה לרבנן בין היא בין אביה ולר"י אביה ולא היא. ותנא דבי ר' ישמעאל דמפיק לה מושלחה לא פליג אלא בהא דנפקא ליה מקרא אחרינא. אבל משמע דליכא מידי אחרינא בינייהו. ויש ליתן טעם דכיון שיש לה אב משלחה ואינה חוזרת היא שאביה משמרה מלחזור.
8
ט׳ועוד הביא ראיה מן הירושלמי דבהדיא קורא אותה שיש לה אב יכולה לשמור גיטה. הואיל וכן הוא מתגרשת בקבלת אביה לכולי עלמא. דהא לא מצרכינן הכא אלא שתהא יכולה לשמור גיטה. והכי איתא בירושלמי פרק חרש דקאמר נשתטית לא יוציא. דבי ר' ינאי אמרי מפני גרירה פי' שנגררת אחר כל אדם ונוהגי' בה מנהג הפקר. ור' זעירא ורבי ירמיה אמרי תרווייהו שאינה יכולה לשמור גיטה. רבי נחמיה בשם רב יוסף אמר תלת. פי' תלת מילי איכא בינייהו עבר וגירש מאן דאמר מפני גרירה אסור ומאן דאמר מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה. יש לה אב יכולה לשמור גטה ועוד שפעמים שוטה פעמים חלומה. מפני גרירה אסורה דבשעה שהיא שוטה נגררת לזנות. ומ"ד שאינה יכולה לשמור גיטה. זה יש לה אב עתי' שיכולה לשמור גיטה. ונראה שחסר מן הירושלמי דהא אין כאן אלא תרי מילי. ויש להיות כך עבר וגירש. מ"ד מפני גרירה מותר. פירוש כיון דליכא אלא איסורא דרבנן שלא ינהגו בה מנהג הפקר. לכך אם עבר וגירש הוי הגט גט. מ"ד שאינה יכולה לשמור גיטה אסור. פי' מדאורייתא אין הגט גט. ועוד א"ב יש לה אב. מ"ד מפני גרירה אסור לכתחלה שלא יכול לשמרה מהפקר. למ"ד שאינה יכולה לשמור גיטה כיון שיש לה אב יכולי' לשמור גטה כיון שהיא קטנה או נערה וקשה הא דאמרי' סבר וגירש ל"י מותר משום גרירא של הפקר. אי מיירי באין לה אב היכי שרי. הא אמרינן פרק חרש היכא שאינה יכולה לשמור גטה אינה מתגרש' לר' ינאי משום דכתיב ונתן בידה. יצתה זו שאין לה יד. והתם מיירי באינה יכולה לשמור גטה דהא קאמר בירושלמי לר' זעירא דאמר טעמא שאינה יכולה לשמור גיטה עבר וגירש אסור בדיעבד. ואי מיירי בירושלמי בשיש לה אב. ולכך כי עבר וגירש שרי דיש לה יד על יד אביה. א"כ מאי קאמר עוד איכא בינייהו יש לה אב. לכתחלה בין למר בין למר אסור. ואי בדיעבד הא כבר אמר עבר וגירש איכא בינייהו. ותו כי עבר וגירש כיון שיש לה אב הלא פירשנו לדברי ר"ת דלכולי עלמא שרי דכמו לרבי ינאי דמוקי טעמא משום יד שרי כי יש לה אב כמו כן לר' ישמעאל דאביה שומרה מלחזור. ומסתמא ר' זעירא לא פליג בהם. ונראה לומר דעבר וגירש דקאמר מיירי באי' לה אב. ואתי שפיר הא דקאמר בתר הכי יש לה אב איכא בינייהו ולכתחלה. דלר' ינאי אסור ולר' זעיר' שרי וזהו סיועא לר"ת דכי יש לה אב לכו"ע שרי בדיעבד. ואף רבי ינאי דאסר לכתחלה היינו בשוטה ומשום הפקר אבל בקטנה לא. אבל יקשה על עבר וגירש מר' ינאי ארבי ינאי כדפי'. ואין זה כל כך קשיא אם סתם התלמוד דירושלמי דאמר לרבי ינאי שרי בדיעבד אם חולק על סתם תלמוד דידן דאמר דלר' ינאי אסור אף בדיעבד כיון שלא מצינו דברי ר' ינאי גופיה שיחלקו דבריו על זה דר' ינאי דאמר פ' חרש דאותה שאין לה יד אינה מתגרשת מיירי בקטנה שאין לה אב אבל שוטה גדולה יש לה יד שפיר ומשום מנהג הפקר אסור לכתחלה מדרבנן ובדיעבד שרי לדברי הירושלמי ולתלמוד דידן אינו גט מן התורה כיון שאינה יכולה לשמור גיטה, וקצת קשה דאכתי איכא בינייהו יודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור את עצמה דאמרי' פ' חרש דאינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר. וי"ל דהא דקאמר התם באינה יודעת לשמור גיטה ולא עצמה כשיש לה אב איכא בינייהו חשוב כמו שאין לה אב ויודעת לשמור גיטה ולא עצמה דלר' ינאי אסור לכתחלה דלר' זעירא שרי דיש לה אב לעולם חשוב כיודעת לשמור גיטה ומאי טעמא כי פריך פרק חרש אי אינה יודעת לשמור גיטה ולא עצמה וכי מתגרש' דבר תורה. והאמר ר' ינאי כו' הוה מצי לתרץ כשיש לה אב אלא היינו נמי הא דמתרץ ביודעת לשמור גיטה ולא עצמה. דהיינו נמי אינה יודעת לשמור גיטה ויש לה אב. ועוד קשה דבפרק חרש משום דכלהו מודו גזרה דמנהג הפקר. וי"ל דר' זעירא דירושלמי ודאי לא סבר לה אלא מתגרשת לכתחלה כיון דיודעת לשמור גיטה אע"פ שאינה יודעת לשמור עצמה. ומתניתין דנשתטי' לא יוציא מוקי לה באינה יודעת לשמור גיטה ולא את עצמה ולא דייק במאי דלא קתני עולמית כדקתני גבי נשטה הוא. ואין לפרש דגזירה דאמר בירושלמי היינו שמשלחת וחוזרת והשתא נגרוס כמ"ש בירושלמי בלא הגהה עבר וגירש מ"ד משום גרירה אסור. וקשה על זה דר' ינאי קאמר טעמא משום גזירה. ור' ינאי גופיה דריש פ' חרש מונתן בידה ועוד דתימה הוא לומר דמשום דמשלח' וחוזרת לא יועיל הגט מן התורה. בפעמים שוטה ובפעמים חלומה. אם מקבלת כשהיא חלומה לא יגרע בשביל חלייה ושטותה שיהיה לה לאחר זמן. ועוד דעל כרחך צריך להגיה בירושלמי דהא קתני תלת מילי איכא בינייהו ולא חשיב אלא תרי. ונראה שיש לדקדק כמו שפר"ת. דאי אמרת בשאינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת ע"י אביה נמי. א"כ לענין קדושין נמי לא תתקדש דויצאה והיתה כתיב דאיתקש יציאה להויה. וקצת קשה לפירושו דמשמע האי דסיפא כל שאינה יודעת לשמור גיטה מיירי בקטנה שיש לה אב דומי' דרישא פ' חרש בפלוגתא דר"י ורבנן בנערה או קטנה שיודעת לשמור גיטה כיד אביה דמי או לא. ומשמע נמי דאתי' ככולי עלמא. ולפירושו ביש לה אב לא מתוקמא אלא כרבנן. ולכך כיון שאינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת בידה אלא ברשות אביה. אבל יודעת לשמור גיטה מקבלת גיטה בלא רשות אביה. דאי לר' יהודה אי על ידי אביה אפילו אינה יודעת לשמור גיטה מתגרשת היא לפי' ר"ת. ואי ע"י עצמה אפילו יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת. אבל באין לה אב מתוקמא שפיר כר"י.
9