ספר התרומה, פסקים ר״הSefer HaTerumah, Psakim 205
א׳הנה אפרש תחלה משפט כתיב' הפרשיות בשל ראש ובשל יד וסדר הנחתן בבתים וגם היאך ישים הפרשיות בבית. ואחרי כן אפרש היאך הוא משפט עשיית הבתים ותפירתן. והרצועות ומשפט הנחתן בראש באיזה מקום. וכן בזרוע והיאך יברך עליהם. ומתי יברך ומתי עת סילוקן. ואם יברך כשחולצן. פרק הקומץ רבה ובריש סנהדרין. תנו רבנן לטוטפת לטוטפת לטוטפות לטוטפות הרי כאן ארבע. ופירש רבינו שלמה בקדש והיה כי יביאך ובפרק שמע כתיב לטוטפת חסר. אבל בפרשת והיה אם שמוע כתיב לטוטפות מלא. כך פי' בסנהדרין. ואמנם לא דקדק בדבר. שהרי בפרשת קדש אין כתיב כלל לטוטפת רק לזכרון בין עיניך. ועוד שהתלמוד אינו מביא אלא שלשה ולדבריו יש ארבעה. ועתה יש תימה שהרי כולן חסרין אין וי"ו אחר הפ"א בספרים מדוייקי' ואלו וי"ו זאת שאחר הטי"ת אין משמע לשון רבים. ואם כן היאך יש כאן ארבעה. אין לו' גורעין וי"ו שאחר הטי"ת מוסיפין אחר הפ"א. דאם כן יש כאן חמש דהא בפרשת והיה כי יביאך ובפרשת והיה אם שמוע כתיב וי"ו אחר הטי"ת ועוד דאין לו' גורעין ומוסיפין אלא מתחלת תיבה או בסוף תיבה. כדאשכחן פרק יש נוחלין (ב"ב קי"א ע"א) גבי ונתתם את נחלתו לשארו דדרשינן נחלת שארו לו. ופ' הזהב (ב"מ נ"ד ע"ב) גבי חמישיתו דגורעין וי"ו אחרונה ומוסיפין באמצע תיבה ודרשינן חמישיות לשון רבים. ופירש רבינו יעקב בפרשת והיה כי יביאך כתיב ולטוטפת וגורעין וי"ו שבתחלת תיבה ומוסיפין אחר הפ"א ודורשין לשון רבי' אבל וי"ו שיש בו אחר הטי"ת לא דרשינן. אבל בפרשת והיה אם שמוע אין כתיב וי"ו בתחלתו. ולא אחר הפ"א כי אם בלבד וי"ו אחר הטי"ת. ובפרשת שמע כתיב לטטפת כלו חסר אין בו שום וי"ו בשום מקום. ורבי עקיבא דורש ארבע בענין אחר טט בגדפי הם שתים. פת באפריקי שתים. ואין לתמוה הרי כתיב שלשה לטוטפות הרי כאן שנים עשר לא היא דחד לטוטפות לגופיה נשאר בגדפי ארבע או באפריקי ארבע אי נמי מכיון שלא בא מכח לשון רבים כמו קרנו' קרנות או בסוכות בסוכת בסוכות אלא מכח לשון בני אדם הרי הוא כאלו כתיב בהרבה מקומות בתורה והיו לארבע בין עיניך. שאין להוסיף על ארבע ורמז הכתוב את המצות בארבע מקומות להורות שאותן ארבע פרשיות יכתוב ויתנם בראש בארבע בתים כמו חשבון של לטוטפות בין עיניך. ובזרוע יתנם בבית אחד כולן כדכתיב לאות על ידך.
1
ב׳תנו רבנן יכול יכתוב תפילין של ראש על ארבע עורות ויניחם בארבע בתים עורות. תלמוד לומר ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך. הא כיצד כותבין על ארבע עורות ומניחן בארבע בתים בעור אחד פירוש שיהיו הארבעה בתים חצונים מחוברין יחד מעור אחד או שמא מארבעה עורות. ובלבד שיהיו תפורים זה לזה (עיין ת' מנחם עזריה ובהגהות הגר"א ז"ל במס' ב"ב) וטוב הוא ונכון לעשותן מעור אחד ואם כתבן בעור אחד והניחן בארבעה בתים יצא וצריך ריוח ביניהן. וחכמים אומרים אינו צריך ושוין שנותן חוט ומשיח' בין כל אחת ואחת ואם אין חריצן ניכר פסולה. תנו רבנן תפילין של יד כותבה על של עור אחד. ומניח בבית אחד ובעור אחד ואם כתבן בארבע עורות והניחן בבית אחד יצא וצריך לידבק בארבע עורות של כתיב' דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אין צריך וחזר בו רבי יהודה הרי לך תפילין של ראש צריך לכתוב את הארבע פרשיות בארבע עורות לכתחלה ואם בעור אחד בחתיכת קלף אחד ארוכה בארבע עמודי' יצא. ותפילין של יד צריך לכתוב לכתחלה בקלף בארבע עמודים הארבע פרשיות ואם כתבן בארבע קלפים יצא אמר רבי יוסי מודה רבי יהודה שאם יש לו שני תפילין של ראש טולה עור על אחד מהן לכסות הפרש הבתים שיהו נראין אחד וכשרה.
2
ג׳וצריך לכתוב בימינו כדאמרי' סוף הקומץ רבה וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ואפילו דיעבד פסול אם כתב בשמאל. דהא תנן פרק הבונה (שבת ק"ד) הכותב בין בימינו בין בשמאלו שתי אותיות ופריך אין דרך כתיבה בשמאל ומשני בשולט בשתי ידיו. אבל באטר אשמאל דעלמא ולא אימין. ובענין זה צריך לכתוב ס"ת תפילין ומזוזות ומגילה. דנאמר בכולהו כתיבה דאין לומר דווקא בשבת דגמרינן ממשכן אינו מועיל כלאחר יד. אבל בעלמא כשר אין סברא לומר כן שיכתוב ס"ת תפילין ומזוזות כהלכתן בשבת לא יהא חייב אמנם גבי שחיטה כתיב וזבחת. ותנן נפלה סכין ושחטה פסולה (חולין ל"א ע"א). ודייקינן הא הפילה כשרה אפילו כלאחר יד ואפילו הכי פטור בשבת משום דהוי כלאחר יד.
3
ד׳והיכא שנפלה טיפת דיו בתוך חלל אות בי"ת והיא עתה כמו פ"א או אין שם בי"ת עליה. או טפת דיו נפלה בחלל אות אחרת ואין שמה עליה.
4
ה׳אין תקנה למחוק הטיפה כמו חק תוכות דפסיל כך אמרי' בגיטין (כ' ע"א) וכתב ולא וחקק ומוקי לה בחק תוכות או טעה וכתב דלי"ת במקום רי"ש או בי"ת במקום כ"ף אין תקנה למחוק התג לתקן האות. וכן פעמים במ"ם פתוח' שנוגע משך שמאלי כמו החרטום נדבק למשך תחתון ועשאו סתום. ואמרינן בהבונה (ק"ג ע"ב) שלא יעשה פתוחים סתומים ואיכא דפסיל כמו כן אין תקנה למחוק הדבקות בתער דהוה ליה חק תוכות. ואין להכשיר מדאמרינן פרק הבונה נטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין חייב לפי דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה וגמרינן ממשכן ועל קרשי המשכן היו הם כותבים אחד ושנים בכל ענין שלא היו חוששין אלא לידע איזה בן זוגו אבל במקום שנאמר וכתב פסלינן חק תוכות. וכיון שהאות פסול אין להכשירו על ידי חוזר ומעביר עליו קולמוס לאחר שנתקנה בסכין אף על גב שהיה רוצה לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת רבי יהודה אומר מעביר עליו קולמוס ומקדשו. וחכמים אומרים אין זה מן המובחר (עיין רשב"א ז"ל מה שהביא הירושלמי בסוגי' שם ובפ"ג סי' קכ"ה ובס' ישועות יעקב סי' הנ"ל) (עיין ג"פ קכ"ה ס"ק ל"ג ות' זית רענן יו"ד ה"ב ותה"ד סי' מ"ח) וגבי גט אם נכתב שלא לשמו והעביר עליו קולמוס לשמו אמר רב חסדא פרק שני דגיטין דלרבי יהודה דווקא מועיל. ורב אחא אמר אפילו לרבנן כשר לפי דלא שייך זה אלי ואנוהו בגט השתא לרבי יהודה דמועיל משום שהאות נעשה לו כתקנו ואין מחוסר אלא לשמו כגון גבי שם וגבי גט דבעי' לשמה אבל חק תוכות (ועיין ת' ח"ס ח') שאין שם אות עליו מודה דהעברת קולמוס לא משוי ליה גט. וכל שכן לרבנן דאין מועיל. דהא דתנן פרק הבונה כתב על גבי כתב פטור גבי שבת. לא קשיא לרב אחא דאמר גבי גט מועיל אפילו לרבנן היינו משום דכתב ב' מועיל להחשיבו לשווייא לשמו אבל גבי שבת לא מהני מידי כתב שני לכך פטור. אבל לשווייא אות בלא שום תוספ' לכולי עלמא אין מועיל תניא גבי ספר תורה טעה בשם גורר מה שנכתב וכו'. וכותב השם על הגרר רבי יוסי אומר מוחק וכותב על המחק כשהוא לח שייך לומר מוחק וכשהוא יבש שייך לו' גורר. רבי יצחק אומר תולין. ובירושלמי דסוף פרק קמא דמגילה אמרינן תולין בספרי' ואין תולין בתפילין ומזוזות (עיין סמ"ג וסמ"ק וג"פ קכ"ה סקל"א). ולא מפליג בין שם לשאר תיבות. אם כן אסור להניח שום אות בתפילין ומזוזות וגם שלא לכתוב לא על המחק (עיין טור ל"ב ומג"א ס"ק נ"ב ות' בגדי כהונה ח' א' ות' רע"א זלה"ה סי' י"א) ולא על הגרר. דהא לעיל בהלכות ספר תורה לא נתברר איזה עדיף אמנם אם דילג אות אחת או שתים והניח ריוח למעלה בסדר השורה יכול לכותבן שם. אמנם י"מ דטעמא דאין תולין בתפילין ומזוזות לפי שנכתבו שלא כסדר. ותניא במכלתי' גבי תפילין כתבן שלא כסדרן יגנזו. אם כן אסור לכתוב בריוח שהניח לכתוב האות שדילג.
5
ו׳פרק הקומץ רבה אמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה. ובמסכת סופרים תניא מניחין בין שיטה לשיטה כמלא שיטה. בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה. בין אות לאות כמלא שיער כו'. עירב האותיות או שהפסיק באמצע השם פירוש דחילק חתיכה אחת לשתים אל יקרא בו. ובירושלמי פרק היה קורא אמרינן עירוב האותיות אית תני כשר ואית תני פסול. מאן דאמר כשר מלמטה ומ"ד פסול מלמעלה כגון ארצנו תפארתינו. אבל ארצך תפארתך צריכה. ונראה למורי רבינו לפרש הכי ארצנו תפארתנו אי נוגעת הרי"ש לצד"י או לתי"ו או תי"ו לפ"א וכן כולן זהו למעלה פסול אבל למטה כשר אבל ארצך תפארתך אי נוגעת התי"ו למטה לאמצע הכ"ף שהיא ארוכה וכן צד"י למטה לאמצע הכ"ף צריכה פי' ספק יש בדבר אי חשוב כלמעלה ופסול או כלמטה וכשר. אמנם בתלמודנו לא מפליג בין נוגע למטה או מעלה ופוסל בכל ענין אם אינה מוקפת גויל מארבע רוחותיה ובמסכת סופרים קתני אל יקרא בו ואולם ספק בדבר אם יכול להפריד את האותיות המחוברות בסכין דאולי הוי כחק תוכות דפסול כדפרישית לעיל או שמא בשביל שנוגעת אות לחברת' לא אבד שם האות שעליה ויכול להפרידה בסכין. וכן הדין הזה בגט. וכן בספר תורה דתניא בהקומץ רבה אם יש בו שלש טעיות יתקן ארבע יגנז השתא אם נוגעות האותיות בארבע וחמש אותיות שמא כשר אם תקנן להבדילן והמחמיר תבא עליו ברכ'.
6
ז׳פרק הקומץ אמר אשיאן בר נדבך ניקב תוכו של ה"א כשר. ירכו פסול פירוש תוכו זהו בחלל האות ירכו זהו גוף האות. ולשון שני שפי' רש"י תוכו רגל שמאלי שהוא בפנים ירכו רגל ימיני הא לא נכון דמה לי ימין מה לי שמאל בכל ענין פסול. ועוד דהא אפילו קוצו של יו"ד מעכב. ועוד דלשון תוכו משמע אמצעיתו דהיינו חללו משמע לאשיאן בר נדבך ניקב בחללו כשר אף על גב דאין הקלף חלק ניכר סביב הנקב באמצע האות מדלא מפליג לפסול אלא בירכו ובירושלמי דפרק קמא דמגילה חולק על זה דקאמר התם אמר אשיאן בר נדבך ניקב באמצע בי"ת אם גויל מקיפו מכל צדדין בתוכו כשר. ואם לאו פסול ובתר הכי קאמר רב חסדא ורב תרוייהו פליגי על אשיאן בר נדבך. דרב אמר ניקב ירכו של ה"א אם גוררו ונשתייר ירך קטן כשר ואם לאו פסול פי' אע"פ שאין גויל חלק סביב האות אלא גוף הירך עבה כל כך שאם גורר ממנו וממעט עוביו יהיה גויל חלק סביב הנקב וגם ישתייר בירך מועט מרחבו כשר. ואשיאן בר נדבך מצריך גויל חלק בלא מעוט הירך ובתלמוד שלנו מכשיר לגמרי מדלא פסיל אלא ניקב גוף הירך וגליון צריך להניח כמו ששנינו גבי מזוזה (ל"ב ע"א) צריך ריוח למעלה וריוח למטה. ומפרש כמה כמלא אטבא דספרי פי' עץ קטן וסדוק ונושך שני דפי הקונטריס שקורין מורדזייר בלעז. וי"א הטעם משום לכתוב צואר למ"ד בשיטה עליונה וכ"ף וצד"י פשוטה בשיטה אחרונה ואם כן בתפילין נמי צריך ריוח מהאי טעמא. אבל בימין אינו פורש שיהיה גליון. ושמא צריך ריוח בימין כדי לגול היקף. שהרי הפרשיות נגללו' מסופן לתחלתן כמו במזוזה דאמרינן (ל"א ע"ב) כורכה מאחד כלפי שמע. וכן גרסינן פרק השותפין (ב"ב י"ד ע"א) כל הספרים נגללין מתחלתן דהיינו מסופן לתחלתן כמו שהארכתי בהלכות ספר תורה והתם שנינו צריך להניח כדי לגול היקף בשאר ספרים ואם כן הוא הדין שמא בתפילין ומזוזות אמנם נראה שמא אין צריך מדנהגו העולם לכתוב במזוזה לצד שחור שד"י כנגד חלק בין פרשת שמע והיה אם שמוע ועושין נקב קטן בקנה חלול שהמזוזה בתוכו ונקב יש בעץ כעין מדת הדל"ת כדי שיהא השם של שד"י נראה בחו' ואם צריך לו גליון חלק במזוזה בתחלתה כדי לגול היקפה אם כן אין השם נראה מבחוץ והוא הדין בתפילין שאין צריך.
7
ח׳מניין השיטין אפרש לבסוף וראשי השיטי' היאך יתחילו כמו שפירשו כל הקדמונים על פי הקבלה וצריך שיהיה כתיבת השיטין שוה באורך דאף על גב דגבי מזוזה שלש שתים ואחת שהולך ומקצר את השיטין. ואם עשה כמו שורה אחת גדולה ואחת קטנה הכל כשר שמא בתפילין אינו כן. ועוד דפעמים שיעשה שתים ארוכות ואחת קצרה או איפכא אפילו במזוזות שמא אין מועיל לפיכך יעשה כולן שוות.
8
ט׳פרק במה מדליקין (כ"ח ע"ב) ובפרק ח' שרצים (ק"ח) אמרינן תפילין נכרכות בשערן וכל פרשה ופרשה לבדה צריך לגוללה מסופה לתחלתה כדאמרי' גבי מזוזה כורכה מאחד כלפי שמע ואחר כך כל פרשה לבדה צריך לכרוך סביבה שיער של בהמה טהורה ובשמושא רבה כתב ובעי למכרך קמיעי בשערי אמר רבא בשער תורתא מאי טעמא כי היכי דלא מענפי ומפתחי. ואידך דלזכור עגלה ולא חטי דכתיב המעט עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה. ויש שכורכין על פרשה לבדה קלף קטן קודם שיתנם בדפוס הבתים. וכן איתא בשמושא רבה. וליכרוך עלה קולפא שולפא ואין בזה חשש דכל בית החיצון שאין רואה האויר פסולה (עיין ב"י רפ"ח) דכיון שאין פרשה מפסקת אין בכך כלום. ובירושלמי דפרק קמא דמגילה נמי אמרינן הלכה למשה מסיני כותבין בעורות כותבין בדיו מסרגלין בקנה וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין. משמע דטולין מטלית היינו כורכין קלף סביב הפרשה. מיהו אין הפירוש כך אלא מיירי בשיש קרע ישימו קלף על הקרע. וידבקו אותו בדבק שקורין גלוד. וכן מוכיח במסכת סופרים ששנויה גבי קריעה וגבי ספר תורה. והתם לא שייך כריכה בקלף כמו גבי תפילין.
9
י׳פסק הנה פירשנו שצריך תפילין של ראש לכתוב בארבעה עורות ואם כתבן בעור א' יצא ויתנם בעור אחד שיש בו דפוס ארבעה בתים ולא בארבע עורות להיות כל דפוס בית עור בפני עצמו. ותפילין של יד יכתוב בעור א' ארבעה עמודים בכל עמוד ועמוד פרשה אחת. ואם כתב בארבעה עורות יצא. ובלבד שיתנם בדפוס עור של בית א' שהרי מי שיש לו שני תפילין של ראש ישים עור על אחד מהם לכסות את הבדלת הבתים וכשירין לשל יד. וצריך לכתוב בימינו ואיטר בשמאל של עולם שהוא אליו ימין ושולט בשתי ידיו יכתוב בימין העולם והיכא שנפלה טיפת דיו בחלל או בי"ת או חי"ת או אות אחרת שאין עתה שמה הראשון עליה אין תקנה לגרור הטפה ולתקן את האות משום דהוי כחק תוכות ופסול (עיין ספ' ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ב ובתו' הרשב"א ז"ל תרי"א ובטור סי' רע"ו וב"י) וכן אם המ"ם פתוחה ונוגע ירך של שמאל לשל תחתון ונעשית לה סתומה. או אם מרי"ש עשה דלי"ת או מאחרת לא יועיל שום תקון לגרור בסכין ולתקנה משום דהוי כחק תוכות ופסול. גם להעביר עליו קולמוס אחרי התקון לא יועיל לא לר' יהודה ולא לרבנן. דאם מועיל על האות שנכתב שלא לשמה ושוויה כמו לשמה מכל מקום לשוויה אות לא יועיל ואם טעה ודילג אות או תיבה לא יתלנ' ולא יכתבנה על המחק ועל הגרר. ואפילו הניח ריוח חלק בסדר השטה לא יכתבנו שם דהוי כותב שלא כסדרן. ובמכלתי' פרשת בא אל פרעה אומר יגנזו. וכל אות ואות צריך גויל כדי להקיף מארבע רוחותיה ואם נוגעת לחברתה כלל פסולה. או למעלה או למטה לאפוקי הירוש' דהיה קורא דמכשיר נגיעה למטה ופוסל חבור למעלה. ונראה שמועיל תקון כחבור ולא דמי לחק תוכות ואם ניקב חללו של אות והנקב אין נוגע לירך גוף האות כשרה. אפילו כל הנקב ממלא את כל החלל. כדמשמע פרק הקומץ. ובירושלמי פרק קמא דמגילה פוסל. ואם אין גויל חלק מקיף הנקב בתוך חלל האות. וצריך להניח ריוח גליון למעלה או למטה כמו במזוזה. ובימין מעט ולא כדי לגול היקף. וכתיבת השיטין יעשה שוין באורך ולא אחת ארוכה ואחת קצרה. וצריך לכרוך כל פרשה ופרשה בשיער בהמה טהורה וטוב משיער השור הגדול כדאיתא בשמושא רבה. ויש שכורכין כל פרשה ופרשה לבדה בקלף קודם שיתננה בדפוס הבתים. כדאיתא בשמושא רבה. עד כאן הפסק.
10