ספר התרומה, פסקים ר״טSefer HaTerumah, Psakim 209
א׳משפט רבוע של תפילין. תניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני. אמר רבא בתפרן ובאלכסונן. לימא מסייע ליה. העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. אמר רב פפא מתני' דעביד כי אמגוזא. אבל כעדשה וגבינה שרי קא משמע לן רבא דאסור. התפירה צריכה להיות מרובעת. כשתופר העור הנכפל למטה הוא התיתורא עם עור הבתים סביב הבתים. ואפילו שלא תהיה עגולה אלא יהיה לה זוויו' לא תהא ארכה של תפירה יתר על רחבה אלא יהא מרובעת בכל עניין. וזהו פירוש של ואלכסונן. שיהא לה אלכסון שאמרו חכמים. כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. וכמו שהתפירה צריכה להיות מרובעת כדפרישית כמו כן צריך שיהא העור עצמו למטה מרובע בענין זה מקום מושב תפילין דהיינו התיתור'. ולכך מקצרין את הרצועה של הבליטה כפולה דהיינו המעברת' שלא תהא רחב' כל כך כמו עור התיתורא כדי שתהא ניכר בטוב הריבוע של התיתורא שהוא מושב התפילי דאין קפידא אלא בתפירה ואייתי סייעתא ממתני' דמגילה (כ"ב ע"ב) תפילתו עגולה סכנה. ומה שפירש רבינו שלמה בתפרן ישמור רבוען שלא ימש חוט התפיר' יותר מדאי שלא יכוונו ויקצר רחבן שקורים ריגזיריזליר'. הוא הדין שעל ידי משיכת החוט התפור' יותר מדאי יתקלקל רבוע העור שיכווץ העור כמו גוף התפירה וסמוך לבתים ממש וסביביו יתפור שיהו מהודקים יחד משייר חוץ לתפירה מעט מן התפיר' ברבוע כדפריש'. ויש שתופרי' בשפת העור העליון והתחתון יחד כדי תופרי בגדים מבחוץ מבלי שיור עור כלל חוץ לתפירה. לפי זה רבוע התפירה וריבוע העור הא בהא תליין ושמא רש"י היה סבור כן שלא הזכיר כלל ריבוע על העור כי אם על התפירה ובירושלמי פרק קמא דמגילה יש כורכן בשיער ותופרן בגידין. וכשהוא תופר יהא תופר כתפירה הזה. וצריך עיון מהו האי כתפירה הזה. אם רוצה לומר כדרך שאר תפירות תופרי בגדים בשפת הבגד תופרים. מ"מ טוב יותר סמוך לבתים ממש וע"י כן יהא יותר בחזוק ובהדוק. וישייר מעט מן העור סביב התפירה בריבוע. והוא הדין שצריך שיהו הבתים למעלה ארבעתן יחד מרובעו'. שהרי תניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני. וזהו למעלה בגוף הבתים. ורבא בא לחדש כי אפי' למטה בית מושבו צריך העור להיות מרובע מדמייתי סייעתא אתפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. ובשמוש' רבה כתיב מייתי אעא טבא שתי אצבעות על שתי אצבעות לעשות הבתים בדפוס זה. משמע שצריך רבוע למעלה שיהיו יחד ארבעה מרובעות. וגם בערוך פירש כל זמן שפני טבלה קיימת. עור הבתים שהוא בטבלא מרובעת. וכן רגילין לעשות הכל ברבוע הן למטה בתיתורא הן בגוף הבתים למעלה. וכמו שתפילין של ראש צריכין להיות מרובעות בין בתפר בין בתיתורא שזהו מקום מושבן בין למעלה הגוף הבתים. מסתמא כי תפילין של יד צריכין רבוע כמו כן. לאפוקי יש עושין בשל יד ראש הבית עגול ולא נכון. ואין לשנות בלא ראיה. ומה שכתוב בהלכות גדולות דרב אלפס דפוס של תפילין של יד עבוד ליה מעץ מרובע אורכא דידיה כחצי אורכא דאצבע אמה. ופותייא דידה כפותייה דאצבע אמה. הך אארכה היינו גובה הבית. לפי שסובר שמניחין האגר' מעומד (ועיין ת' הרשב"א תק"ו) לפי שיש בשל יד ז' שיטין ובשל ראש ליכא אלא ארבע שיטין. להכי צריך בית של יד גובה יותר ומה שפירשתי שצריך רבוע הגוף הבתים למעלה בשל ראש היינו ארבעתן יחד. אבל כל בית לבדה אינו מרוב'. וכן כתב בשמושא רבה שתי אצבעי על שתי אצבעי וכן בהקומץ דאמרינן התם מי שאין לו תפילין של יד ויש לו תפילין של ראש טולה עור על אחד מהן ומניח'. ואי כל בית מרובע כשל ראש. אם כן כשיניח עור עליהן אין כאן רבוע. והיאך כשרין לשל יד ומסתמא גם לשל יד בעי רבוע ומהכא נמי יש להוכיח אע"פ שמנין השיטין של ראש חלוק משל יד אין עיכובא בדיעבד. והא דאמרינן פרק הנזקין (נ"ח ע"א) דבקציצה של ראש יש כמו שלשה של יד אע"ג דרבוע אחד לכל הבתים מ"מ רגילין היו לעשות של ראש יותר רחבי' הרבה משל יד לפי שיש שם ארבעה בתים.
1