ספר התרומה, פסקים ר״יSefer HaTerumah, Psakim 210
א׳משפט התפירה צריך לתפור (עיין ת' מנחם עזריה ת' ל"ח) התיתורא שלמטה לעור עליון סביב הבתים ברבוע ובדין אלכסון כדפריש' לעיל ובגידי בהמה טהורה. כדאמרינן ונתפרות בגידין ובשמושא רבה כתב אמר רב פפא (שבת כ"ח ע"ב) בגידי שור. וכתוב שם עוד ותריסר תפירי ליהוי בה בר מדנפיק ועייל. ויש שכתב לבתר דנפיק ועייל והיינו הך. אמר רבא אי הוה עשרה לא הוי פסול. דכי שקלת מלכא ושמשא אייתור עשרה. אמר רבא משמיה דאביי אי טפי שפיר דמי הכי מוספת מנשה ואפרים הוו י"ד וזהו פירושו מוגה בשל רב אלפס. מקום תריסר תפירי ארבע לארבע זוית. ושתים בשרשי השיני"ן. ושלשה כנגד המעברתא מקום חריץ מכאן ושלשה כנגד המעברתא מכאן. עד כאן מוגה. ושמא לאחר שעשה לה תפיר' מרובעת למטה יוליך עדיין המחט במקומות הללו דאין סברא דבמקומות הללו לבדן יתפור דאם כן לא יהא הבתים והתיתורא מהודקין יחד ותריסר תפירי דקאמר היינו כנגד עשרה שבטים וכי שקלת מלכא ושמשא לוי אייתר עשרה. ופירושו של בר מדנפיק ועייל היינו מלבד תחיבתו ראשונה שתוחב המחט בעור להתחיל התפירה היא אינה מן החשבון. עוד יש לפרש מלבד מה שתופר בין בית לבית תתורא ועור הבית כדי להבדיל הבתים בטוב כדאמרינן פרק הקומץ רבה יכתבם על ארבע עורות ואם כתבן על עור אחד יצא אם הניחו בארבע בתים וצריך שיהיה ריוח ביניהן דברי רבי וחכמים אומרים אין צריך ושוין שנתן חוט או משיחה בין כל אחת ואחת ואם אין חריצן ניכר פסולות פירש חריץ וחתוך הבתים מבחוץ צריך שיהא ניכר היטב אלמא צריך ליתן חוט ומשיחה בין בית לבית לתפור עור עליון בין הבתים עם עור התחתון שהוא התיתורא כדי להבדיל הבתים זה מזה. ואע"ג שיש לומר היינו דוקא כשהפרשיות כתובות על קלף אחד דעל זה קאי כתבן על עור אחד יצא ושוין שנותן חוט ומשיחה כו'. מכל מקום להקל בכך אלא אפילו בשכותבין בארבע חתיכות קלף צריך לתפור בין הבתים כדפירש וזהו בר מדנפיק ועייל. ויש שמוליכין אותה תפירה שבין בית לבית וגם למטה ברחב התיתורא מצד זה לצד זה בשלשה מקומות באמצע התפירה שהיא מרובעת כזה וכן נמצא בתקון התפילין הקדמונים שכתב בספר של רבי' יעקב שהתפיר' מפסקת בין בית לבית בתחתית התפילין של רוחב התיתורא כמו שציירתי מלבד רבוע החיצון והיכא שנפסקו הגידים אחר שעשה התפירה כז"ה. מדבר בירושלמי פרק קמא דמגילה אמר רבי זעירא אפסיק גידא דרצועתא ונראה דהא גידא דתפילתא. שאל לרב הונא ורב קטינא ושרון ליה אפסיק זמן תניינותא שרון ליה דלא מן אולפן. פירש שלא היו מן הדין ובדוחק דכיון שנכרת שנפסקה התפירה בשני המקומות גנאי הוא. ובשימושא רבא ובהלכות גדולות של רב אלפס כתוב ואם נפסקו שלשה חוטין בתפרן פסולין דאע"פ שהתירו ההפסק' בשני מקומות בדוחק כדקאמר דלא מן אולפן מ"מ הפסיקו בשלשה מקומות לא יתירו.
1