ספר התרומה, פסקים רי״אSefer HaTerumah, Psakim 211
א׳משפט הרצועות ושיעור ארכן כן הוא בתו' נקב של בליטה הכפולה הקרויה מעברתא שם יתחוב רצוע' ארוכה ויקשור שני הראשי' באמצען לפי מדת היקף גובה ראשו לאחר הנחתן בראשו והבתי' יהיו בגובה ראשו במקום שמוחו של תינוק רופס לצד המצח. והקשר יהיה מאחריו מצד ערפו דבראשי הרצועות יבאו דר' כתפיו לפניו תלויות על החזה.
1
ב׳ושיעור ארכן אמרו דינן פרק הקומץ אמר ריש לקיש עד אצבע צרדה רב כהנא מחוי כפוף רב אשי מחוי פשוט פירש רש"י חוץ לקשר יהיו ארוכות עד אצבע צרדה. כפוף כמה שיכול לפשוט מאצבע עד אמה ופשוט כמה שיכול לפשוט מגודל עד אצבע. ולגבי פשוטות אצבע מגודל הויא פשיטת אצבע עד אמה כמו כפיפה לפי שמגודל לאצבע מתפשט יותר הרבה מבין אצבע לאמה. לשון צרד'. צרתה דדא. צרה של אגודל. והיינו אצבע שסמוך לגודל. עכ"ל רבינו שלמה. ובתר הכי רבה קטר לה ופשיט ושרי להו פירש כשמניח תפילין קשר להו ברישיה ושירי של רצועות פשיט שרי להו תולן על כתפיו מאחוריו. רב אחא מתלית להו. פירוש אותן רצועות התלויות גודלן ומשלשלן טרייצייר' בלע'. מר בריה דרבינא עביד כי דידן כמנהג שלנו שתולין לפניו. אמנם על אצבע צרדה נחלק רבינו יעקב לו' שזהו אצבע אמצעית שקורין אמה. וכן במסכת יומא (י"ט ע"ב) בקש להתנמנ' פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה רב הונא מחוי ליה ואזיל קלא בכולי ביה רב וזהו האמה שסמוך לאגודל ומכה בפס ידו ומשמיע קול. וכן פי' בערוך. והביא ראיה מן התוספות איזהו אצבע צרד' אצבע גדולה של ימין ועוד הביא ראיה מן ילמדנו פרשת בא אל פרעה. רצועה של יד אמר ריש לקיש עד אצבע צרדה מאי צרדה אמצעית. ואם כן נפרש מחוי כפוף מאצבע עד אמה ומחוי פשוט מאגודל עד אמה. השתא שיעור זה של אצבע צרדה קאי ארצועות של עור וכדקאמר מיד רבה קטר להו ופשיט להו פירוש של ראש תולן על כתפיו מאחוריו. ורב אחא מתלית להו. גודלן יחד כל זה לא שייך בשל יד לשון גדיל שאין רק רצועה אחת ארוכה. ולא שייך תלייה על כתפיו בשל יד. וגם שיעור שיכול לפשוט מאצבע ועד אמה לא שייך בשל יד. שרצועה האחת קטנה מאד ואיננה חוץ לקשר רק מעט ואותו מעט כפוף שנראית כמין יו"ד. והאחת ארוכה הרבה שמושכה להדקה בזרועה אז היא גדולה יותר הרבה מן האצבע עד אמה. וכשמתיר להוציאן חוץ לזרוע מושכה ומתיר' ואז היא קצר'. ומ"מ לכל פעם ארוכה יותר משיעור מאצבע עד אמה ובילמדנו שהבאתי למעלה דקתני שיעור רצועה של יד עד אצבע צרדה משמע שחולק על מה שפירשתי וקאי השיעור על של יד ולא על של ראש מדלא הזכיר לו של ראש. אם כן מצינו לפרש מחוי פשוט ממקום הקיבור' בזרוע שזהו מקום הנחת תפילין של יד עד ראש אצבע אמה כשהאצבע יהא פשוט. ומר מחוי כפוף ממקום הקיבורת עד ראש אצבע אמה כשאצבעו הוי כפוף אבל שיעור רצועות של ראש יהיה להם דין אחר. וכן איתא ברב אלפס וזהו לשונו. אורכא דרצוע' דרישא דימינ' כי היכי דנימטי עד טבורא ודשמאלא עד חזיא אבל דידא עד אצבע צרדא. וכן נמי איתא בשימושא רבה וז"ל. ובעי שיעור דלפשו רצועי עד מטי מימינא נגד הלב. ולחזיא משמלא. וגבי של יד כתב ובעי דלימטי מתלתא כד קשיר בדרעא עד אצבע צרדה ובלבד שיהיו משולשין בשלשה זמנין מן הכתוב והחוט המשולש וגומר. והשתא לפי שאין בשל יד רק רצועה אחת קשה לפר' שיהו משולשין וגם מהו לימטי מתלתא דקאמר דמשמע לשון גדיל כיון שאין רק רצועה אחת. ויש לפרש לאחר שהתפילין מהודקין בזרוע מושכין הרצועה וכורכין אותה סביב אצבעו שלשה פעמים והיינו ובלבד שיהיו משולשין. והחוט המשולש. וזה תימא אם תלמוד שלנו לא איירי אלא בשל יד אם כן למה לא פירש כלל שיעור רצועות של ראש וגם פרק האורג דתנן שיעור מלבן הטווה כמלא רחב היסט. רב יוסף מחוי כפוף רב חייא מחוי פשוט התם צריך לומר פירש רש"י כמה שיכול לפשוט גודל מאצבע או מאמה ולא שייך לפרש התם ממקום הזרוע עד אצבע.
2
ג׳הלכך יש להחמיר ולגלות רצועות של ראש לפניו ויהיו ארוכות של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה ורצועה של יד ארוכה אחר קשירתה בזרוע שתהא ארוכה עד אצבע אמצעית ויכרוך אותה סביב אמה שלשה פעמים כדכתיב והחוט המשולש וגומ' ורוחב הרצועות כתוב ברב אלפס פתייה דרצועות כארכא דחד שיעורה. נפסקה הרצועה ולא נשאר בה כשיעור שפי' לעיל אין לה תקנה בקשירה. דאמרינן בהקומץ רבה אביי יתיב קמיה דרב יוסף אפסיק ליה רצועה דתפילין אמר ליה מהו למקטריה א"ל וקשרתם קשירה תמה. אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי מהו למתפריה ועייל לתפרה לגאו א"ל פוק חזי מה עמא דבר. ופי' רש"י להחמיר שנוהגין לפסול. ורבינו יעקב פירש להקל שנוהגין להכשיר ואין להקל בלא ראיה. ובשימושא רבא כתב היכא דפסיק רצועה לא שרי לכרוכי עד דמחלפא או ליחייטריה ולא ליקטריה דלא ליהדקיה. שנ' וקשרתם קשירה תמה. וצ"ע שיש כתיב ולא ליחייטיה. ופרק קמא דמגילה בירושלמי ר' ירמיה אפסיק ליה רצועה דתפילין שאל לרבי אבא בר ממל אמר ליה וקשרתם שתהא קשירה תמה. אבל בתפירה לא קא מיירי. אכן כך כתב ר' זעירא אפסיק ליה גידא דרצועה משמע שנפסקה הרצועה ותפרה בגידין ונפסק הגיד ושרא ליה לחזור ולקשור הגיד. אפסיק ליה תניינותא שרון ליה דלאו מן אולפן שלא מן הדין. אלמא לתפור את הרצועה שנפסקה שרי. ולמעלה הבאתיו לסוף משפט התפירה דשמא גרסינן גידא דתפלתא ומיירי בתפירה מרובעת שלמטה בתיתורא.
3