ספר התרומה, פסקים רכ״בSefer HaTerumah, Psakim 222
א׳פסק הלכך עכו"ם שקבל לבנות בית של ישראל רבינו יעקב התיר בתשובתו לבנות בית בשבת. וראיותיו כתבתי למע'. ואעפ"כ כשבנה בית החמיר על עצמו ולא רצה שיבנו בשבת. ואמנם מורי רבינו יצחק בר רבי שמואל אומר שאסור לעשות כל כך קבולת במחובר בתוך התחום כדמוכח בתוספתא דפרק קמא דע"ז והירוש' דפסיק במחובר כי אם בעיר אחרת. אבל לעשות האבנים גזית או לפסול אותן ולנסר הקורות והנסרים זהו תלוש. ויכול להיות מותר ובלבד שיעשהו העכו"ם רחוק מן מקום החומה ובנין הבית שיחברו' ויקבעום בהם שם. שלא יהא נראה בשביל אותה חומה ואותו בנין של ישראל ולא ברשות ישראל. מיהו נראה דאסור אפילו רחוק כיון דצורך מחובר הוא דמחובר כי האי פליגי. ופסיק כר"ש בן אלעזר דאלו לעשות הבנין אפי' רבנן מודו דאסור דהא ברשות ישראל הוא. דהא אף תלוש דשרו כמו כלים לכובס נכרי היינו דוקא כשמתקנם בבית העכו"ם. ודין שדה באריסות או כרם באריסות או אם יש בהם שני ערלה או תנור באריסות הכל פירש' שלהי פרק קמא דעב"ז מה דינם. אבל מותר לתת בגדיו לנכרי מע"ש בקבולת אע"פ שהעכו"ם מתקנן בשבת. דתנן עורות לעבדן וכלים לכובס נכרי ב"ה מתירין עם השמש. ודוקא בבית עכו"ם מתקנן דלא מנכרא מלתא ודוקא בקבולת. אבל בשכירי יום אסור בכל ענין. וגם אסור לומר מע"ש לתקנן בשבת אפילו קבולת בתלוש ולומר לעבדו מע"ש למחר בשבת תעשה האש או הלילה תכבה הנר או אם כבתה אחת מן הנרות תדליקנה. דבר שאם עושה מאליו מותר ואין גופו נהנה מיד בדבר דב"ה מתירין עם השמש היינו שהעכו"ם עושה המלאכה מאליו אבל אינו מתיר לומר לו לעשותה בשבת ושייך ביה אמיר' לעכו"ם שבות אפילו אם אומר לו מערב שבת.
1
ב׳ואין משלחין אגרות ביד עכו"ם מע"ש אלא אם כן קצץ לו דמים דאז עכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד אבל לא קצץ אסור באגרת ישראל דוקא שכתב ידו של ישראל נושא וניכר מעשה ישראל ויאמרו בשבת נתן לו להוליך ועבר משום אמיר' לעכו"ם שבות כמו כלים לנכרי מע"ש שאסור העכו"ם לתקנן בבית ישראל משום דמינכר טובא כן כתב ישראל מינכר ואפ"ה קצץ מותר. אע"פ שכלים של עכו"ם אסור לתקנן בבית ישראל אפילו קצץ. וכן הא דתנן (קכ"ב) נכרי שהדליק את הנר אם בשביל ישראל לא ישתמש ישראל לאורו. או אם עשה האש אפי' קצץ אסור. או עבדו ושפחתו השכורים אלא אסור כיון שגוף הישראל נהנה מגוף המלאכה מן הנר ומן האש. ולא דמי לאגרות שאין גוף הישראל נהנה מגוף ההוצאה וההולכה. אבל מותר הישראל להניח לעשות מלאכה לעבדו ולשפחתו כשהמלאכה שלהם ולא של ישראל ולא עבד משום למען ינוח עבדך. ולא בעבד כנעני שישנו בן מצות כדאמרי' פרק ארבעה מחוסרי כפרה (ט') עבד ואמה עושין מלאכה בשבת כישראל בחול דברי ר' שמעון ופסיק הלכה כמותו. וגם משמע מהתם דוקא לעצמן אבל לצורך ישראל לא אע"פ שקצץ. כיון שגוף של ישראל נהנה מגוף של מלאכה.
2
ג׳ושוין שטועני' בית הבד ובעגולי הגת. כדאיתא בגמ' כיון שרסקן מאתמול ושחקן מודו ב"ש שמותר לתת הקורה מע"ש כדי להכבי' עליה ומתמצה וזב המשקה כל יום שבת דאפילו נתן הקורה בשבת לא מחייב כיון דשחוקין מאתמול. וקאמר מאן תנא דמיירי דאתי ממילא שפיר דמי כי שחוקין מאתמול המשקה שזב בשבת מותר לאכול ולא מקרי משקין שזבו משום דאפי' בשבת היה יכול לו לתת הקור' עליהם מן התורה ומוקי לה כר' ישמעאל דתנן פרק ב' דעדיות [מ"ו] השום הבוסר אף המלילות שרסקן מע"ש יגמור דברי רבי ישמעאל ר"ע או' לא יגמור פי' לרבי ישמעאל הקור' שהניח עליהם מע"ש יניח לגמור ולמצו' המשקה בשבת ומותר לאכול המשקה הזב בשבת אלמא סובר דאינו חייב חטאת אם היה נותן הקורה עלי' בשבת דאם לא כן הוו להו משקים שזבו ואסורין ור"ע אומר לא יניח לגמור כדי לאכול משום דהוי חייב חטאת אם היה נותן הקורה עליהן בשבת והוה ליה משקין שזבו אבל מודה ר"ע שא"צ לסלק הקורה בחשיכה ור"א בן פדת אמר ר"א בן שמוע היא דתנן פרק חבית (קמ"ג ע"ב) ב' חלו' דבש שרסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ור"א מתיר וכן תניא זתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ר"ש ור"א מתירין לשתות אבל כר' ישמעאל דשום ובוס' לא מוקי לה דאמר רבה בר בר חנה במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי לכולי עלמא אסור כי פליגי ר' ישמעאל ור"ע במחוסרין שחיק' והני דמתני' דמודו בקורות בית הבד כי מחוסרין דיכה שאז רגילין לתת עליהן הקורה הורה רבי חנינא כרבי ישמעאל דבמחוסרין שחיקה מותר לשתות המשקה שזב בשבת כיון שנדוכין מאתמול אעפ"י שאינן שחוקין היטב.
3