ספר התרומה, פסקים רל״אSefer HaTerumah, Psakim 231
א׳פרק כירה
1
ב׳כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנין עליה תבשיל בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. ב"ש או' חמין אבל לא תבשיל וב"ה אומרים חמין ותבשיל. בית שמאי אומרים נוטלין ולא מחזירין וב"ה או' אף מחזירין ובגמ' אבעיא להו האי לא יתן דמתני' היינו לא ישהא או היינו לא יחזיר אבל להשהו' משהי' כחנניא ומסקנא דלא יחזיר קאמר והכי קאמר כירה שהסיקוה בקש ובגבבא מחזירין עליה תבשיל בגפת ובעצים לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. אבל להשהות משהין אע"פ שאין גרוף ואין קטום כחנניא דאמר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהות על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה ולא קטומה והך חזרה דשרי בגרופה וקטומ' לאו דברי הכל היא דב"ש או' נוטלין ולא מחזירין וב"ה או' אף מחזירין כיון שגרופה או קטומה. וכן אמר רב ששת אר"י כירה שהסיקוה בגפת ובעצי' משהין עלי' חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשיל שלא בישל כל צרכו וזהו כחנניה עקר לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיקטו' קסבר לא יתן לא יחזיר הוא וסבר כב"ה ועוד אמר רבא תרווייהו תננהו ולא חררה ע"ג גחלים עד שיקרמו פניה. הא קרמו פני' שרי והיינו כחנניא. וא"כ תבשיל דמתני' איירי בכל עניין בין בתבשיל שלא בשל אלא כמאכל בן דרוסאי מדקאמר לא יתן לא יחזיר אם לא גירף או קטום אבל משהין כחנניא וגם מיירי בתבשיל (שלא) בשל כל צרכו בין שוגג בין מזיד יאכל ומשני הא לכתחלה הא דיעבד ולא מתרץ ר"מ דאסר תבשיל מיירי בלא בשל כל צרכו אלא וודאי כל תבשיל הנזכר סתם בכ"מ מיירי בכל עניין בין בישל כל צרכו בין בשל כמאכל בן דרוסאי ולא יותר והא דר"מ שרי לכתחלה חמין להשהו' ולקמן אסר כי אם בדיעבד. הא בגרופה וקטומה הא באינה גרופה ולא קטומה כדמשני מר"י אר"י דפריך ואפילו מצטמק ויפה לו מותר כדאמר רב שמואל בר יהודה א"ר יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהא עליו חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבישל כל צרכו. ואפילו מצטמק ויפה לו. ואין הלכה כרב ושמואל דאמרי מצטמק ויפה לו פן יחתה וכן פסק רבינו חננאל דמותר הוי והא דאמר לא יתן עד שיגרוף דהיינו לא יחזיר היינו אפילו מע"ש מדלא קאמר אלא אם כן גורף אבל עד שיגרוף משמע אף בשע' שיכול לגרוף אסור להחזיר ובגמרא נמי קאמר לדברי האומר מחזירין אפילו בגרופה היינו ואפי' בשבת מכלל דמעיקרא עיקר פלוגתייהו מע"ש הוי. וכי תימא איזה שעור יש שיהא אסור להחזיר מע"ש. יש לומר אלו היתה הקדירה צוננת לא היתה יכולה להתחמם מבעוד יום אסור להחזיר על גבי כירה או על פטפוט שקורין טריפיר"ו בלעז עד שיגרוף הגחלים או יתן אפר על הגחלים אבל לסמוך לו אצל האש שרי כחנניה.
2
ג׳כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ואין מקיימין עליה אם לא גרופה וקטומ' ובשבת נמי שרי להחזיר אי גירף מאתמול. אבל פליגי לישני אי עודה בידו דווקא או אפילו הניח קדירה על הקרקע צונן ובשל סופרי' הלך אחר המיקל והא דבעו מר' חייא בר אבא שכח (עיין מהר"ם ז"ל ובס' ישועות יעקב סי' רנ"ב ס"ק ל"ח) קדירה על כיר' ובשלה בשבת ודרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל והכא לא שנא התם מיירי בבשיל אבל לא בשיל כמאכל בן דרוסאי. והלכה כרב נחמן בר יצחק דמפרש מאי לא שנא לאיסורא דבין שוגג בין מזיד לא יאכל פן יערים אבל מבשל בשבת בשוגג שרי דליכא לאיערומי אבל מבושל כל צרכו אע"ג דאסור להטמין במוסיף הבל כדאיתא לקמן אם שכח שוגג והטמין במוסיף הבל הוי שרי לאכול או מצא גחלים לוחשות ובוערות למחר סביב הקדירה או תחתיה מותר בדיעבד לאכול והא דאמר רב חסדא (ל"ט ע"ב) ממעשה שעשו אנשי טבריא אסור להטמין במוסיף הבל והתם אסרו לשתות מה שהוחמו בשבת התם כל עיקר הטמנה היה בדבר המוסיף כחמי טבריא אבל בשוגג גחלים מועטין סביב לקדרה או תחתיה ועיקר הטמנת' היה בדשן או בכר וכסת או דבר אחר של היתר התם מותר לאכול התבשיל אי נמי התם במזיד. והא דאבעיא להו עבר ושהה מיירי למ"ד מצטמק ויפה לו אסור ובשיל ליה כל צרכו נמי וקודם גזירה לר"י דאסר דילמא היינו במזיד אבל בשוגג שמא שרי אינה גרופה או דילמא אפילו בשוגג נמי אסור כיון שמחמיר לאסור מצטמק ויפה לו.
3
ד׳פסק דין ליתן קדירה מע"ש על גבי פטפוט שקורין טריפייר בלעז או כירה שיש אש תחתי' ולהשהותה שם בשבת אם מבושל כמאכל בן דרוסאי הוי מותר דהלכה כחנניא דאמר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה מן הגחלים ואינה קטומה שלא נתן אפר על הגחלים דהא מוקי מתני' דלא יתן עד שיגרוף היינו לא יחזיר אבל להשהות משהין כחנניא ורבא נמי אמר תנינא ולא חררה ע"ג גחלים עד שיקרמו פניה. הא קרמו פניה שרי היינו כחנניא וכן אמר רבי יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה תבשיל שלא בשל כל צרכו אלא כמאכל בן דרוסאי ואפי' מצטמק ויפה לו שרי רבי יוחנן וכן פסק רבי' חננאל גבי כגון לפת בתבשיל ודייסא וכרוב שלעול' התבשיל משביח כשהוא על האש אפילו הכי לא גזרינן לשמא יחתה ומותר להשהותו. וכ"ש תבשיל שבשל כל צרכו שמותר אבל צריך ליתן הקדירה על הפטפוט מע"ש מבעוד יום. בעת שיכולה להתחמם אם היתה צוננת. אבל סמוך לחשכה פחות מכאן אסור כדתנן לא יתן עד שיגרוף ומפרש דהיינו לא יחזיר ואפילו מערב שבת קאמר מדלא קתני אלא א"כ גירף אלא קתני עד שיגרוף משמע שיכול עדיין לגרוף ואם גירף אפי' בשבת מותר להחזיר הקדיר' אל מקום שנטלה. אבל לסמוך הקדירה אצל האש מותר מע"ש אפילו סמוך לחשכה אע"פ שאסור לתתה על הפטפוט שאין גרוף שיש אש תחתיו מ"מ לסמוך הוי מותר כדתני' כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה אבל תבשיל דבשיל קצת ולא בשיל כמאכל בן דרוסאי אפי' שכח ושהה מבעוד יום גדול על גבי כירה בשוגג ואינה גרופה אסור לאכול בשבת כדבעי מר חייא בר אבא ופשיט רב נחמן בר יצחק לאיסור' דבין שוגג בין מזיד לא יאכל ולא דמי למבשל בשבת בשוגג יאכל דהתם ליכא לאיערומי. (ועיין מג"א רנ"ג ס"ק י"א) ובחופות רגילות הוא לתת היורה מלאה תבשיל על הפטפוט מע"ש ולכסותה בנסרים ויש אש תחתיה ולהשהותה שם עד למחרת ביום השבת אם היורה מתקררת ועבדים עכו"ם מבערין האש תחתיה לחממה צריך עיון אם מותר התבשיל לאכול כיון שבשביל ישר' מחממים אותה או שמא כיון שראוי' לאכול אע"פ שלא חממוה מותר ואם היתה חמה קצת אם הרבו אש תחתיה מותר. והא דשרי חנניה אע"פ שאינה גרופה היינו לאכול בליל שבת או בעת שלא נתקררה אבל נתקררה לגמרי וחממוה עכו"ם צריך עיון. והא דתנן (ל"ז ע"ב) אין טומנין לא בגפת ולא במלח וכו' ושלהי פרק במה מדליקין (ל"ד ע"ב) נמי אמרינן אמר רבא אין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום שמא יטמין ברמץ שיש בו גחלים ויטמין שמא יחתה בגחלים משתחשך ופי' הרב רבי יוסף ב"ר משה דקא מיירי בבשיל ולא בשיל כמאכל בן דרוסאי. אבל בשיל כמאכל בן דרוסאי מותר כחנניא. וגם לעיל דתנן לא יתן עד שיגרוף. וקא בעי דילמא האי לא יתן לא ישהא הוא ודלא כחנניא. ופירש רבינו שלמה משום שמוסיף הבל ולא נכון. דאם כן אפילו בשיל נמי כל צרכו אסור לשהותו אסור מהאי טעמא דסתם קדירות בין השמשות הן בשילי כל צרכן ואסורות להטמין בדבר המוסיף הבל. ואלו רבנן דחנניא לא אסרי להשהות אלא בשיל כמאכל בן דרוסאי אבל בשיל כל צרכו שרי על גבי כירה שאינה גרופה ואינה קטומה. ואלו להטמין אסור כדפרישית. ועוד אפילו כמאכל בן דרוסאי לא אסרי רבנן אלא כשיש גחלים בוערות שאין קטומין במקום תחתיה. אבל על כיר' שיש מלח וסיד שרו להשהו' אע"פ שמוסיפין הבל. ופי' רבינו יעקב דגבי להטמין כיון שהוא מכסהו מכל צד א"כ היינו לצרך מחר וגם הוא מקפיד פן יתקרר. לכך אפי' בשיל אפי' כל צרכו אסור להטמי' בדבר המוסי' הבל דאיכא למגזר שמא יחתה אבל להשהות על כירה או על הפטפוט שיש אש תחתיו כיון שאין מכסה הקדירה מסביב מכל צד וקא שליט בה אויר' א"כ סתמ' לצורך לילה הוא ואפי' לאכול למחר ניכר הדבר שאין חושש כל כך שתתחמם וליכא למיחש שמא יחתה.
4
ה׳פסק דיני הטמנה
5
ו׳פרק אין טומנין לא בגפת ולא במלח ולא בסיד ולא בחול אפילו מבעוד יום. וטעמא כדאיתא שלהי במה מדליקין. אין טומנין בדבר שמוסיף הבל אפילו מבעוד יום גזירה שמא יטמין ברמץ של גחלים וזה אסור שמא יחתה בגחלים וכי תימא היאך נהגו להטמין בכירה ע"ג קרקע שהיא חמה שקורין אשתיירא בלעז ועשו האש שם כל היום וגם יש שעושין גומא בתוך האשתרא ומחממי' אותה גומא מאד היטב וטומני' שם הקדירה והלא כל זה הוי מוסיף הבל והיה לו להושיב את הקדירה על דבר שהוא צונן ויש לומר דלא גזרו אלא דבר שיכולין לטלטל דומיא דרמץ כגון גפת וחול ומלח ולא דבר מחובר אי נמי לא גזרו אלא דבר שהוא מוסיף הבל מחמת עצמו כגון מלח וסיד אבל דבר שהוא חם מחמת דבר אחר לא גזרו לפי שהולך ומתקרר. ולא דמי לרמץ שחמה מחמת האש ואסרו דרמץ היינו האש עצמו דשייך ביה שמא יחתה ולא קשה מלא יטמין לביצה לאבקת דרכים (מ"ח ע"ב) כדפרי' בסמוך ואסור להניח מן גחלים תחת קדירה אף על פי שאינן סביבות הדפנות דהא קופה שטמן בה את הקדירה אסור להניח הקופה על הגפת פסולת של זתים כדאיתא פרק במה טומנין ואם מצא גחלים בוערות למחר תחת הקדירה או סביב בשוגג אין התבשיל נאסר בכך והא דאמר רב חסדא ממעשה דאנשי טבריא שאסרו לשתות אם כן אין טומנין בדבר המוסיף הבל התם כל הטמנה לא היה אלא בדבר המוסיף הבל אבל אם עיקר הטמנה בדבר המכיר [אולי צ"ל מחובר] אם נתן בשוגג גם רמץ לא נאסר בכך ומהאי טעמא לא תקשי משכח ושהה הקדירה על גבי כירה מבעוד יום ובשלה בשבת דאסורה להיאכל כדפרי' לעיל דהתם [מוסיף] הבל נמי שרי. פירש רבינו שמואל דהני תפוחים שנהגו להטמין סמוך לחשיכה מותר גם לתתן סמוך לאש בעוד יום אע"פ שאינן מבושלות כלל רק בליל שבת לפי שהן נאכלות כמו שהן חיות ולא דמי לאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום דאוקימנא לה סמוך לגומרי דהנהו אין רגילות לאכלן כשהן חיין אבל משהחשי' אסור להטמין התפוחים ולא לתתן סמוך לאש לפי שמבשל בשבת וחייב חטאת. וכן מים אף על פי שראויין בלא בשול כי אם כדי שתפיג צנתן ואם הטמין התפוחים ביום סמוך לחשכה או כל דבר דלא בשיל כל צרכו אפי' מבושל כמאכל בן דרוסאי אסור להוסיף לא בגד ולא דבר אחר על ההטמנה משתחשך לפי שבשבת ממהר בשולם ואם לא הטמין מבעוד יום אסור להטמין משתחשך כדתנן לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך וטעמ' כדמפרש פרק במה מדליקין אין טומנין משתחשך אפי' בדבר שאין מוסיף הבל גזירה שמא ירתיח (עיין בש"ע מהרב מהדורא בתרא). וסתם הקדירות שטומנין אותן בין השמשות המבושלין כל צרכן מותר לגלותן וליקח מן התבשיל שבו משתחשך ולחזור לכסותו וגם להוסיף כסוי עליו כדתניא פרק במה טומנין (נ"א ע"א) נוטל הסדינין ומניח הגלופקרין כיון שהיה מכוסה כבר בין השמשות וכן תנן נתגלה מותר (שם) לכסותו והא דקתני נתגלה לשון דיעבד דאפי' הכי דווקא נתגלה מעת שתחשך מותר לכסותו כיון שכבר כסהו מבעוד יום אבל נתגלה מבעוד יום אפי' ממילא אסור לכסותו משתחשך דדמי לתחלת הטמנה. ועל מה דפרישית לעיל כל דבר שאינו מוסיף הבל כי אם מחמת דבר אחר מותר להטמין שם לא תקשי מדאמרינן פרק כירה לא יטמיננה ביצה בחול ובאבק דרכים. פירש והן חמין מפני החמה. לא היא התם מיירי בשבת עצמה וגזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור. דהתם חייב חטאת אי נתנה בתוך המחם שגלגלה שם ולרבי יוסי דלא גזר ליה בתולדות חמה אסור להטמינה באבק דרכים או בחול שהוחמו בחמה לרבה בשבת עצמה גזירה שמא יטמין ברמץ ולרב יוסף שמזיז עפר אבל לשמא יטמין ברמץ לא גזר אפילו בשבת עצמה כיון שאין חמין אלא מחמת דבר אחר או שמא משום רבי יוסי לא גזר בתולדות חמה אטו תולדות האור והא דתנן אין טומנין בחול. וטעמא הוי משום דהוא מוסיף הבל ואפי' מע"ש כמו כל הנך דחשיב התם ואפי' מע"ש ואם כן לרב יוסף למה לי משום מזיז עפר תפוק לי משום שמוסיף הבל בחול לא דמי דהא אין טומנין בחול היינו אפי' בחול צונן ולהטמין תבשיל חם ורב יוסף מיירי בחול חם ולצלות בו ביצה חיה ואמרי' פרק לא יחפור (י"ט) אדחמימי חיים אדקרירי קריר דבר חם אפילו חול צונן מחמם.
6
ז׳תנן פרק כירה המיחם שפנהו לא יתן לתוכו מים צונן בשביל שיחמו אבל נותן לתוכו כדי להפשירן ומפרש רב אדא פינה ממנו מים חמין לא יתן בו מים מועטין לחמם אבל נותן בו מים מרובין להפשיר והלא מצרף ר"ש היא דשרי דבר שאינו מתכוין. ואביי מפרש פינהו עם מימיו חמין לא יתן עמהם מים צונן מועטין לחמם אבל מרובין להפשיר שרי. אבל פינה ממנו מים חמין לא יתן לתוכו מים צונן כל עיקר אפילו מרובין מפני שמצרף ורבי יהודה היא. אלמא לכולי עלמא הפשר מים בכלי ראשון שרי בשבת ולעיל נמי תניא נותן קיתון של מים כנגד המדורה של שיחמו אלא כדי שתפיג צנתן ורב נחמן בר יצחק מפר' לאיסורא אבל שמן אפילו הפשר אסור ורבי יהודה מתיר בשמן הפשר ואוסר בשול מכלל דתנא קמא אף הפשר שרי במים מדקא מפליג בשמן לאסור הפשר. ואם כן שתפיג צנתן דקאמר לאו דווקא אלא אפילו הפשר שרי במים וא"ר יהודה אמר שמואל אחד שמן ואחד יין יד סולדת אסור אין סולדת מותר ואמר רבי יצחק בר אבודימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח פך שמן לחמם באמבטי שהוא כלי ראשון ואמר לי הנח את הפך בכלי שני לחממו שם שמ' הפשרו זה בשולו מדאסר בכלי ראשון להפשיר השמן א"כ אסור מדרבנן במקום שיכול לבא לידי בשול כך פי' רש"י. אבל חיוב דאורית' ליכא בהפשר דאם כן אפילו בכלי שני ליתסר אבל ר"ח גורס הפשרו לא זהו בשולו מדשרו בכלי שני והא דלא הניח בכלי ראשון פן יתבשל.
7