ספר התרומה, פסקים רל״בSefer HaTerumah, Psakim 232
א׳פסק שמעינ' מהא מים מותר בשבת לפשרן לכולי עלמא והוא הדין לשמן ויין נמי שרי שמואל באין יד סולדת בו. וכן נמי רבי דאמר ליה לרבי יצחק בר אבודימי הנח פך השמן בכלי שני לפשר והוא הדין נראה למים ויין מותר לפשר היינו בכלי שני דווקא אבל בכלי ראשון או כנגד המדורה אסור לפשר במקום שיכול לבוא לידי בשול. ואו' שכך משמע בירושלמי שאסור לפשר נגד המדורה קרוב כל כך שיכול להתבשל אם ישהא שם אבל לא הבינותי זה הדבר היטב בירושלמי. והשתא אתי שפיר הא דקתני גבי מים כדי שתפיג צנתן ולא קתני כדי שיפשרו משום דכנגד המדורה או בכלי ראשון אסור להפשיר אלא א"כ מרחוק שאינו יכול לבוא לידי בשול דהיינו יד סולדת אבל כדי שתפיג צנתן מותר אפילו בקרוב אל המדורה כיון שאין דעתו להשהותו שם הכלי כי אם זמן מועט להעביר הצנה ובהכי נמי מתרץ דבריש במה טומנין ההוא עבדא דאנח כוזא אפומא דקומקומא ונזדיה רבא אמר ליה רבי זירא מאי שנא ממיחם על גבי מיחם דשרי. אמר ליה התם אוקומי הוא. פירש שכבר המה חמין הכא אולודי הוא שהם צונן ברייתא היא שלהי פרקא דמייתי ר' זירא מניחין מיחם ע"ג מיחם כו' לא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהו משומרין. ותימא אי ההוא עובדא לא עביד רק הפשר אמאי אסר רבא הלא לכולי עלמא הפשר מים מותר כדפרישית לעיל ואי בעי למעבד בשול אמאי שרי רבי זירא הא קתני לא כדי שיחמו דתולדות האור כאור. וכן תנן אין נותנין ביצה בצד המיחם (ל"ח ע"ב) כדי שתתגלגל ואם גלגל חייב חטאת והא דתנן פרק חבית (קמ"ז ע"א) נותנין צונן בחמה היינו בשמש עצמו אבל תולדות שמש אסור אטו תולדות האור. והשתא מיושב דהפשר מים בכלי ראשון אסור כנגד המדורה במקום שיכול לבא לידי בישול וזה חומרא גדולה ואגב אורחאי אפרש דאמר רבינא (מ' ע"ב) שמע מינה המבשל בחמי טבריא חייב דהא מעשה דרבי לאחר גזירה הוה. פירש לאחר שגזרו על הזיעה על ידי חמין שהוחמו אפי' פישור פן יבשל. כך פירש רבינו שלמה ולא טוב פתר דבפרק תפילת השחר (כ"ז ע"ב) גבי רבי שרחץ במרחץ בשבת ופריך והא גזרו על הרחיצה. ומתרץ רבי עבד זיעה וקודם שגזרו על הזיעה אלמא רבי קודם גזירת זיעה הוה לכך צריך לפר' בשמעתין דרבי לאחר גזירה הוה היינו של רחיצה ולא הוה מצינן למימר דזיעה הוה ובחמי טבריא דלא גזרי' אלא בחמי האור אלא מתרץ אפי' היה בבית שערי' שאין שם חמין לרחוץ כי אם בחמי האור.
1
ב׳מעשה שעשו אנשי טברי' והביאו סילון של צונן אל תוך אמה של חמין אמרו להן חכמים בשבת הן כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצ' ושתייה. בי"ט כחמין שהוחמו בי"ט ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה פי' אנשי טבריא הביאו סילון של מים יפין צונן בתוך מים חמין של טבריא מע"ש והולך ומתחמם כל השבת כולה השתא איסור הבאת מים ליכא כדתניא (י"ח) פרק קמא פותקין מים לגינה ומתמלאת כל השבת אבל כיון שהוחמו בשבת אסורין ברחיצה ובשתייה אבל החמין שהוחמו מע"ש מותרין ופריך (ל"ט ע"ב) אי לרחוץ בהם כל גופו הא תניא חמין שהוחמו מע"ש למחר רוחץ בהן פניו ורגליו אבל לא כל גופו ואי לרחוץ פניו ידיו ורגליו אם כן אפילו הוחמו בי"ט אמאי אסורין ברחיצה הא תנן בית שמאי אומרים לא יחם חמין לרגליו אלא אם כן ראויי' לשתייה וב"ה מתירין אמר רב איקא להשתטף כל גופו פירש לשפוך החמין על איבריו והאי תנא הוא אדם לא ישתטף כל גופו בשבת בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ ור"ש מתיר רבי יהודה או' בחמין אסור בצונן מותר ואמר רב חסדא מחלוקת בכלי אבל בקרקע דברי הכל מותר ופריך והא מעשה דטבריא בקרקע הוה ואסרו רבנן. אלא אמר רב חסדא מחלוקת בקרקע אבל בכלי דברי הכל אסור ופירש"י דקא מפלגי בהוחמו מע"ש ומתני' ר"ש היא דשרי הכל וקשה מאי קא פריך והא מעשה דטבריא בקרקע הוה ואסרו ולימא היינו בהוחמו בו בשבת דווקא אסרו ופי' הר"ר יוסף ב"ר משה מדאסר רבי מאיר אף צונן אם כן אם איתא דהוחמו בשבת אסור כמו שאסרו במעשה דטבריא אם כן גם הוחמו מערב שבת אסור אפילו בקרקע ורבינו שמואל מוקי פלוגתייהו בהוחמו בשבת עצמ' ומתני' רבי יהודה היא דאסר בחמין וקשה דתלמודא קרי לרבי יהודה מכריע. ואמאי והלא ר"מ אסר אפילו הוחמו מע"ש מדאסר צונן ובהוחמו בשבת פליגי ר"ש ור"י ותו דבפ' חבית (קמ"ז ע"א) תנן הרוחץ במי מערה ובמי טבריא הוא מסתפג באלונטית. וקא' הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא ומי מערה חמי' דומיא דחמי טבריא אבל להשתטף אפילו לכתחלה שרי הא מני ר"ש היא והשתא פי' ר' יהודה אתיא דלא אסר אלא בהוחמו בשבת והרוחץ מיירי בהוחמו מערב שבת דומיא דמי טבריא.
2
ג׳השתא מסקנא הוחמו מע"ש שרי בקרקע כר"ש אבל בכלי אסור חוץ מבפניו ידיו ורגליו ולא כל גופו וכן אמר שמואל ותניא כוותיה הוחמו מע"ש למחר רוחץ פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו אבר אבר ואצ"ל אם הוחמו בי"ט דאסור כל גופו אפי' אבר אבר רק פניו ידיו ורגליו כדתנן לא יחם חמין לרגליו. וב"ה מתירין ובהוחמו ביום השבת אפילו פניו לחוד אסור וכי פריך לעיל על עובדא דטברי' אלימא רחיצת כל גופו מע"ש אמאי שרי והתניא וכו' לא רצה לתרץ ברייתא בכלי כדפרישית ואנשי טבריא הוי ליה בקרקע כדאמרן לעיל דכיון דרוחץ כל גופו ליכא חילוק בין בקרקע בין בכלי כדפרישית לכך תירץ להשתטף.
3