ספר התרומה, פסקים רל״גSefer HaTerumah, Psakim 233
א׳פסק דיני רחיצה בחמין בין הוחמו בשבת בין הוחמו מע"ש בין בי"ט בין לרחוץ כל גופו בין לרחוץ פניו ידיו ורגליו גרידי בין ליכנס בתוך החמי' בין לשפוך עליו החמין בין להזיע גופו בחמין בלא רחיצה בין בכלי בין בקרקע.
1
ב׳הלכתא אם בא לרחוץ כל גופו אסור אפי' בחמין שהוחמו מע"ש כדתניא (ע"ד ע"א) מרחץ שפקקו נקביו מע"ש ואסרו רחיצה וגם זיעה אסרו בחמין ואפילו בקרקע הכל אסור אבל בחמי טבריא התירו לרחוץ אפי' כל גופו יחד ובקרקע דווקא ואם בא לרחוץ כל גופו אפילו אבר אבר לבדו ולא כל גופו יחד בכלי אסור אפילו הוחמו מע"ש אבל פניו ידיו ורגליו לחוד שרי אפי' בכלי כדאמ' שמואל וכן תנא חמין שהוחמו מע"ש למחר רוחץ פניו ידיו ורגליו ולא כל גופו אבר אבר ואין צ"ל הוחמו בי"ט דאסור כל גופו אפילו אבר אבר אבל אם החמין שהוחמו מע"ש הן מונחין בקרקע מותר ליקח מן המים ולשפוך על כל גופו אבר אבר היינו להשתטף כר"ש אבל ליכנס בהן גופו אסור דלא התירו לרחוץ כל גופו אלא בחמי טברי' שהן חמין מששת ימי בראשית ודוגמתייהו אבל אם הוחמו בשבת אסור אפילו ידיו גרידי ואפי' בקרקע ואם הוחמו בי"ט אסור לרחוץ כל גופו אפי' אבר אבר זה אחר זה כדתניא לעיל ואין צ"ל אם הוחמו בי"ט אבל פניו ידיו ורגליו לחודה שרי אפי' לכתחלה להחם בי"ט כדתנן לא יחם חמי' לרגליו בי"ט וב"ה מתירין אפי' בכלי שרי אבל כל גופו אבר אבר בקרקע בהוחמו בי"ט לא ידענא מאי אידון בה דאע"ג דבהוחמו מע"ש מותר בקרקע לשפוך חמין על כל גופו שמא הוחמו בשבת חמירי טפי מדקאמר ואין צ"ל בי"ט. ע"כ הפסק. ועל מה שפירשתי לעיל שהתירו לרחוץ בחמי טבריא וכן תניא פרק שמנה שרצים (ק"ט ע"א) רוחצין במי גרר במי טבריא אע"ג דמרפאו ולא גזרו משום חמין אם תקשי הא תנן פרק חבית הרוחץ במי מערה במי טבריא מסתפג באלונטית וקאמר בגמרא הרוחץ דיעבד אין לכתחלה ולא וי"ל דלכתחלה נמי שרי במי טבריא והא דקתני הרוחץ לשון דיעבד משום מי מערה. והא דתניא מי טבריא לגלות על מי מערה חמין.
2
ג׳האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי רבינו שמואל היה או' דערוי ככלי ב' מדלא מפליג בקערה לא יער' מים על תבלין שבקערה אבל נותן תבלין לתוך אותה קער' ששפך בה כבר מים רותחין וכן ק"ל פרק כיצד צולי' (ע"ג) תתאה גבר ואמנם רבי' יעקב אחיו היה אומר דערוי ככלי ראשון ודווקא לאידך גיסא מדלא קאמר אבל מער' מי הרותחין על התבלי' דלישנ' דאבל נותן לתוך הקערה היינו התבלין. ועוד אי עירוי ככלי שני תקשי למ"ד עילאה גבר אבל אי ערוי ככלי ראשון לא תקשי למ"ד תתאה גבר דנהי דתתאה דצונן גבר ואין מתבשל מעבר לעבר מחמת הרותחין שעליו מי' מודה דכדי קליפ' מיהא מבשל וגם בולע. וכן אמרי' נעוה ארתחו (ע"ז ע"ד ע"ב) זהו ע"י ערוי מפליג היין נסך (דגתגרו') [דגת גדו'] יותר מדאי ואינם יכולין לתוחבו לתוך היורה מרותחת וכן אמרי' פ' כל שעה המעשה קמח על גבי מוגלשין פירש רותחין החלט' מוגלשין על גבי קמח זה וזה אמרי לה לחיוב ב"ה מחייבי' בחלה דאין מבשל ושייך בה ליש' ועיסה ואמרי לה לפטור דב"ה פוטרין אלמא ערוי בכלי ראשון מבשל מדפטרי בחלה ואע"ג דאי' מבשל אלא כדי קליפה מיירי דליכא אלא שיעור חלה חמשת רבעים קמח ואותה קליפה מבושלת ובצר ליה שיעוריה. ומאן דמחייב סבר באותה קליפה ליכא כל כך בשול שימנע מלהצטרף עם שאר הקמח לעשות עיסה. ועוד היה מביא ראיה מירושלמי דפרק כירה. מהו ליתן תבלין למטה ולערות עליהן מלמעלה רבי יונה אמר עירוי ככלי ראשון ומסיק חייליה דר' יונה מהדא וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר אין לי אלא שבשל בו עירה לתוכו רותח מניין ת"ל ישבר ודחי דילמא כלי חרס שאני פי' שבולע בקל וקאמר סיפא מניין שבכלי נחשת כן ת"ל ואם בכלי נחשת בשלה אלמא מוכח כיון דכלי נחשת בולע ע"י ערוי וא"כ מבשל ואסור לערות מים רותחין על גבי תבלין בשבת והא דקרי פ' דם חטאת (צ"ה) ערוי לתוכו רותח בלוע בלא בשול משום שהרותח ומרק של חטאת מבושל כבר קודם שערהו ואין בכלי זה רק בליעה.
3