ספר התרומה, פסקים רל״הSefer HaTerumah, Psakim 235
א׳פסק אם כן אסור לרחוץ ידיו בשבת משלג. וכן לא ממים שקרשו ויש בהם גלצא בלעז לפי שממחה אותם בידיו ונעשי' מים וה"ל נולד. וכן נראה שאסור לתת פשטיידא בימי החורף (עיין ב"י שי"ח וט"ז ס"ק כ' ומשבצות ומג"א ס"ק מ' ובש"ר סי' שנ"ג וברא"ש סי' י"ג ביצה) בצד האש לחממ' ביום השבת לפי שהשמנוני' שיש בה נקרש ונעשה עב וקפוי ועתה נמחה ונעשה צלול והוי נולד ולא תימא דווקא שלג שמתחלה היה יבש ועב הוי נולד בשנמחה ונעשה צלול על ידו אבל שמנונית שנקרש הלא תחלה היה צלול ולא הוי נולד אז כשיחזור ויעשנו צלול לא היא שהרי ברד פרש"י גלצא והיה תחלה צלול ואחרי כן נקרש ואפ"ה תניא שלהי במה טומני' אין מרזקי' בברד אבל אם מצניע חתיכת ברד שקורי' גלצא בעומק קרקע כמו שעושין בארץ אשכנז ובימות הקיץ נותנין מהברד בתוך כוס של יין לצננו זה מותר אע"פ שהו' נמח' שם דהוי גרמא בעלמא ומאיליו נמחה הו' וגם נותנו בתוך היין וכשהברד נמחה אז הוא מתערב ומתבטל ביין שבכו' ואין ניכר כדקתני אבל נותן לתוך הכוס ואי' חושש אבל ליתן את הפשטיידא סמוך לאש וממחה את השומן אסור שהשומן הנקרש הוא בעין לבדו ואי' מתערב שום דבר וניכר. ומהאי טעמא נראה דאסור לחוף כלי' במלח כדי לנקותן כי המלח נמחה כשחופף בחזקה אבל דזהו רקק ובנתר מותר לחוף בהן כלי עץ הן כלי כסף ברקק בשבת ואע"פ שפעמים גריר את הכוס מותר כדאיתא פ' במה טומנין דדבר שאין מתכוין הוא והלכה כר' שמעון.
1
ב׳וכן אומר אני דבר הרגילות כי בקושי יש לאכול בשב' במקום שיש עשבים מחוברין כמו פרדס שרגילין לאכול בימות החמה והטעם לפי שאי אפשר שלא יביאו שם מים לרחוץ ידים או לשתות או לרחוץ כלים ושופכין מים על העשבים במזיד בשעת רחיצת ידיו ובשע' שרוצ' לשתות וצומחין העשבים ע"י כך והוי נמי פסיק רישיה דבשעה ששופך מים על העשבים אי"א שלא יצמחו יותר כי מלחלחן ועובר משום משקה מים לזרעי' אבל שרי להשתין מים על הזרעים ועל העשבים לפי שמי הרגלים עזים ושורפין את העשבים שהרי מעבירים אותם על הכתם אם כן חזקים ועזים הם וכן יין נמי מותר לשפוך על העשבים בפרדס לפי שהיין עז וחזק ושורף כמו כן העשבים.
2