ספר התרומה, פסקים רל״וSefer HaTerumah, Psakim 236
א׳פרק במה בהמה יוצאה
1
ב׳יוצא הגמל באפסר ונאקה בחטם ולובדקים בפרומבי' והסוס בשיר. ובגמ' מחליפי' לפני ר' של זה בזה מהו נאק' באפס' לא תבעי לך כיון דלא מנטר' ביה משוי הוא כי תיבעי לך גמל בחטם מאי כיון דסגי לי' באפס' משוי הי' ואסור או דילמא נטירותא יתירתא שרי אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי כך א' אבא ד' בהמות יוצאות באפסר הסוס הפרד הגמל החמור לאו למעוטי גמל בחטם ורבי השיב לא למעוטי נאקה באפסר אבל גמל בחטם שרי. כתנאי אין חיה יוצאה בסוגר. וחנניה או' חיה יוצאה בסוגר ובכל דבר המשתמרת בו אע"ג דקני במיתנא שריא סוגר פי' קולר. אמר שמואל הלכה כחנניה דנטירותא יתירתא שרי.
2
ג׳תנן ולא פרה יוצאה בעור הקופר. עור של אנקה שקורין הריצון בלעז קושרין בדדי הפר' כדי שלא יינקו השרצים ממנה ולא הפרה ברצועה שבין קרני' ואמר רב בין לנוי בין לשמר אסור ושמואל אמר לנוי אסור לשמר מותר וקאמר נמי תסתיים דשמואל אמר לשמר מותר מדאמר שמואל הלכה כחנניה דקא מתיר חיה בסוגר ופריך לרב ממתני' דפרה אדומה קשרה בעלה במוסר' כשרה ואי מוסיר' דהוי נטירותא יתירתא הוי משאוי ואסור אמאי כשרה אשר לא עלה עליה עול א' רח' אמר אביי במוליכ' מעיר לעי' רבא אמר שאני פרה דדמי' יקרי' רבינא אמר במורד' ופי' ר"ח דהלכה כרב דאמר בין לנוי בין לשמר הפרה אסור דפרה נוחה ואינה כל כך צריכה שמירה מדשקלי וטרי אביי ורבא ורבינא לתרוצי אליבא דרב מתני' דפרה אדומה. אמנם אין זה ראיה דאתי לתרוצי מתני' דלא תקשי לרב כדאשכחן פ' האשה שנתארמלה (ט"ז ע"א) בפ' המוכר (צ"ב ע"ב) פי' דפריך תלמודא כיון דרוב נשים בתולות נשאות כי נמי אין עדים שיצתה בהינומא מאי הוי. ופריך לרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב אע"ג דקיימא לן כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממון מחזקתו אלא רוצה ליישב המשנה דלא תקשי לרב. אבל יש להביא ראיה דהלכה כרב דאמר בין לנוי בין לשמר אסור ולא כשמואל דאמר לנוי אסור לשמר מותר. ולא במאי דפסיק שמואל הלכה כחנניה דאמרי' פרק יש בכור (י"ט ע"א) הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני אם כן הלכה כרב דלשמר אסור. ובעובדא (נ"א ע"ב) דקא קדמיה חמרא דלוי לחמריה דרבה בר רב הונא. א"ל הכי אמר שמואל הלכה כחנניה דשרי נטירותא יתירתא. אין הלכה כן אלא כרבנן דאסרי דהלכה כרב דאסר כמו שפירשתי.
3
ד׳פסק שמעינן דפרה הוי אסורה לצאת בשבת בחבל שבצוארה. לפי שאינה צריכה שמיר' ואין לירא ולהתפחד פן תברח ולכך משאוי הוי. דנטירותא יתירתא לבהמה משאוי הוי ואסור בשבת. דהוי הלכה כרב דאמר פרה לשמר אסור. ולא כשמואל דאמר לשמר שרי כחנניה. דבפ' יש בכור פסקי' כרב באיסורי לגבי שמואל. וא"כ חמור אסור לצאת בפרומביא שהרי דינו באפסר כדתניא (שם) ארבע בהמות יוצאות באפסר. הסוס הגמל הפרד והחמור. ואע"פ כן הסוס אסור לצאת בפרומביא בשבת. דכיון שמשפט שמירתו באפסר כדתניא בארבע בהמות פרומביא לא הוי שמירה יתירא רק מעט ושריא. דדווקא שמירה היתירה הרבה אסור כגון גמל בחטם וגמל סגי באפסר וכגון חמור בפרומביא אסור (דנודי) [דדינו] דסגי בפחות שיר בחבל בצוארו ופרומביא בחמור הויא נטירותא יתירתא מאד ואסור. אבל אפסר מותר דאין כי אם מעט שמירה יתירה שאין יכולין לדקדק בשמירה שלא להוסיף כלל לכך שמירה פורתא יותר שריא. וכן תנן הסוס בשיר. וגבי ארבע בהמות תניא הסוס באפסר שהוא גדול משיר. אע"ג דבההיא דארבע בהמות דאמרן דשמא אינו סובר כחנניה דשרי נטירותא יתירא אלא כרבנן דאסרי. וכן לובדקים תניא באפסר. ובמתניתין תנן לובדקים בפרומביא. ולא מייתי להו כתנאי כי היכי דמייתי תנאי דחנניא ורבנן. אלמא שמירה מעולה היתירה מעט מותרת ופרומביא לסוס הוי שמירה יתירה מעט ומותרת. וכן עמא דבר לצאת סוס בפרומביא ויחידים נזהרין. אבל הסוס אסור לצאת בשניהן יחד. בפרומביא ובאפסר דזהו נטירותא יתירתא הרבה ואסור. וכן פי' ה"ר יוסף בר' משה דסוס בפרומביא לבדו שרי. וכן אסור לתת לעגל בשבת זמם בחוטמו. ויש בו יתדות דקות שלא יינק הפרה אמו במרעה. זהו משוי. דהא אפילו בפרה גופא אסור ליתנו כדתנן ולא תצא פרה בעור הקופר דלא לימצאה יאלי. ואע"פ שאמרתי שאסורה פרה לצאת בחבל בשבת לפי שאינה צריכה שמירה העגלים מותרין לפי שקטנים הן ומורדים בקל. כדאמרינן חזינן לעגלי דבי רב הונא שיוצאין כרוכין בשבת חבל סביב צוארם. וכ"ש אם החבל תלוי דמותר. ורב הונא תלמידיה דרב הוה דאסר בפרה ואפי' הכי שרי בעגלים. וכשמוציא הסוס לרה"ר ותופס האפסר בידו או הרסן אמר שמואל צריך שלא יצא החבל חוץ לידו טפח. ותניא צריך שיגביה מן הקרקע (שם) החבל שבין ראש הבהמה לידו.
4