ספר התרומה, פסקים רל״זSefer HaTerumah, Psakim 237
א׳ואסור לצאת הסוס עם האוכף שעליו דה"ל משוי ואפי' חמור במרדעת לא שרי תנא אא"כ קשורה לו מע"ש (נ"ג) וכן אסור להסיר את האוכף מעל הסוס והמרדעת מעל החמור אפי' בחצרו אבל מותר ליתנו לכתחלה על חמור בשבת בחצרו מפני הקו' שלא יצטנן דבעא מיני' (שם) רב אסי בר נתן מר' חייא בר אבא מהו ליתן מרדעת על החמור להוליכה בחצר ובבי' א"ל מותר. איתיבי אוכף שעל גבי החמור לא יטלנו בידו אבל מוליכ' ומביאה בחצר והיא נופלת מאיליה א"ר פפא כאן לחממ' כאן לצננה פי' להניחה כדי לחממה מותר דאית ליה צערא בצינה דאמרי אינשי חמרא אפי' בתקופת תמוז קריר ליה אבל לסלקה ולהסירה מעל החמור אסור דלית כאן צערא ואפי' לרב דשרי תענוג אסור להסיר המרדעת מעל החמור משום דנפיל ממילא כדאיתא התם אבל על הסוס לא ידענ' אם מותר לתת האוכף עליו כדי לחממו בביתו ובחצרו דשמא בחמור דוקא שרי דאית ליה צערא טפי בצינה כדאמרי אינשי חמרא אפי' בתקופ' תמוז קריר ליה אבל סוס אינו מצטער כל כך הצנה.
1
ב׳והסוס אסור להעמידו במים כדי להצטנן דתניא בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים כדי להצטנן וטעמא גזירה משום שחיקת סמנין ואע"ג דקאמר התם שחיקת סמנין תנאי היא דתניא בהמה שאכלה כרשינין הרבה לא יריצנה בחצר שתתרפ' לשלשל ר' יאשיה מיקל ודרש רבא הלכה כר' יאשיה דווקא הלכה בחצר שרי ר' יאשיה שאינו ניכר כל כך משום רפואה אבל להעמידה במים איכא הוכחה טפי משום רפואה ואסור ואינו מביא ראיה תנאי אלא משום שחיקת סמנין גרידא לבהמה ולא לדמותן יחד להוליכה בחצר ולהעמידה במים.
2
ג׳ואין בהמה יוצאה בזוג שבצוארה לרה"ר אע"פ שהזוג פקוק דמיחזי כמאן דאזיל לחנגא אבל בחצר שרי בזמן שסתום ופקוק כדתניא בברייתא ויכול להיות דבהמה אסורה בזוג פקוק לרה"ר משום משוי כמו רצועה בצואר' ובקרניה דאסור מטעם זה ולרוחא דמלתא טעמא דאזיל לחנגא או כיון דזוטר לא הוי משוי והוא הדין תרנגול אסור להיות בצוארו בשבת מזוג אפילו בחצר אי הוי משמיע קול ואפילו פקוק וסתום אסור לצאת בר"ה כמו בהמה. ואין סוס יוצא בסולם שבצוארו דעבדי ליה היכא דעבדי ליה מכה דלא חייך בשניו שיכוף ראשו על המכה ולא ברצועה שברגליו דעבדי ליה לגזרא לפי שרגליה אינן רחבות זו מזו ובא בשעה שהולך וחופף רגליו זו בזו בלכתו. ולא תרנגולים בחוטין שקשורי' הן לסימן שלא יתחלפו ולא ברצועה שיש ברגליהן דקשרי ארגל לרגל לקצ' פסיעותי' ועבדי היכא דלא ליתברו מאני ולא לתהדרו וישליכו צרורות ולא הפרה והעגל בגימון פי' עול שבצוארו וכן חמור או סוס ואם ב' סוסי' או שני גמלים קשורים יחד אסור הוא להוליכן בשבת דמחזי כמא' דאזיל לחנגא אבל אם אינם קשורין יחד שרי לתפוש את אפסריהן יחד בידו. ואם החבלים או אפסר שלהן אחד צמר ואחד פשתים אסור לכרכן יחד ולקושרם משום שנהנ' מכלאים החבלים אפי' הבהמות שוות. ואם הבהמות משונות א' סוס וא' חמור או מין אחר אסור לכרוך החבלים סביב ידו משום מנהיג כלאי בהמה. אפי' החבלים שוין דומיא דכלאי הכרם.
3