ספר התרומה, פסקים רל״חSefer HaTerumah, Psakim 238
א׳תניא סכין ומפרכין לאדם ואין סכין ומפרכין לבהמה הא דסכין לאדם היינו משמן. אבל מחלב ומשומן אסור בשבת לפי שנמחה על ידו ונעשה צלול. והוי נולד כדתניא פרק במה טומנין (נ"א ע"א) אין מרזקין השלג והברד. וכן פשטיידא שיש בה שומן קרוש אסור להניחה סמוך לאש בשבת מטעם זה כדפי' לעיל אבל בחול מותר לסוך את החטטין שבידו ובגופו אפי' בחלב דאע"ג דתנן פרק אר"ע (פ"ו ע"א) מניין לסיכה כשתייה שנ' ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו וריש בנות כותים (ל"ב ע"א) נמי אמרינן דזר אסור לסוך עצמו משמן תרומה דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל בשני חלולין הכתוב מדבר סיכה ואכילה הני קראי אסמכתא בעלמא נינהו מדרבנן אבל מן התורה שרי וכי גזרו לסוך משום תענוג דווקא אבל משום צערא ורפואה לא גזרו לו לסוך בדבר אסור חטטין שעליו כדתניא פרק בתרא דיומא (ע"ו ע"א) מי שיש לו חטטי' בראשו סך כדרכו ביוה"כ ואינו חושש. והלא שתייה מן התורה ביה"כ אסור. אלא סיכה שהוא מדרבנן לא גזרו היכא דאית ליה צערא ובפר' אמרו לו נמי אמרו כהן שסך שמן תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ומשפשף בו אפי' לתענוג כיון שאין סך להדיא. והתנוקות שרגילות האמהות לסוך את בניהם כשהם קטנים מחלב טלה כל הגוף. וכן משומן חזיר סכין אותם סמוך לאש זה אסור משום דאמרי' פ' חרש (פ"ה ע"א) אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים. ומוקמינן לה למספי ליה בידים. וכיון דסיכה כשתייה אם כן ספי ליה לבנו קטן בידים איסור' דרבנן בדבר שאין צער' רק תענוג. אבל מותר לישראל להניח המנקת כותית לסוך אותו מחלב ומשומן חזיר ואפי' כשיאכל התנוק האיסור מותר כיון שהמנק' נותנת לו לתינוק ולא הישראלית ומפרכי' לאד' היינו להסיר מעליו כל גלדי צואה וכל גלדי מכה בין משום צער בין משום תענוג מדקאמרי' ואין מפרכי' לבהמה מאי לאו משום צער לא משום תענוג וכי ה"ג שרי באדם אבל משום צער אפי' לבהמה שרי ואם יש לו מורסא שקורין קוייטור' בלעז להוצי' ליחה ממנו כדתנן במסכ' עדיות המפיס מורס' להוצי' ליחה פטור לעשות לה פה חייב משום בונה שעושה פתח להוצי' הליחה ולהכניס הרוח והאויר ובפ' תולין אמרינן כל פתח שאינו להכניס ולהוצי' אינו פתח. אבל להוציא ליחה גרידה פטור האי פטור היינו פטור ומותר דהוא מתלת פטור דשמואל דמותר. דאע"פ דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור כר"ש הכא שרו רבנן משום צער' לכתחלה ואע"ג דזמנין דאיכא דם בתוך הליחה ונראה כמו חובל. לא היה דאותו דם שבמורס' מפקד פקיד כדאית' פרק קמא דכתובות (ז' ע"א) ליכא אלא איסורא דרבנן ושרי משום צערא.
1