ספר התרומה, פסקים רל״טSefer HaTerumah, Psakim 239
א׳פרק במה אשה
1
ב׳במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה. לא תצא אשה בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועו' שיש בראשה ולא תטבול עד שתרפ' ומפרש בגמ' משום דאסור לטבול בהן בחול משום חציצה עד שתרפה אותם או תסיר לגמרי מראשה. ולכך אסורה לצאת בהן בשבת דילמא מתרמי לה טבילה וצריכה להסירם משום חציצה ולא תהא זכורה שהוא שבת ואתיא ליה לאתויי ארבע אמות בר"ה. ומיירי שהחוטין כרוכין סביב שערות ראשה אז אסור לצאת בהן אבל אם החוטין או הרצועות בתוך השערות קלועו' מותר לצאת בהן בשבת דליכא למיחש שמא יסירם משום טבילה דאסור משום סותר הקליעה כדאמרינן שלהי המצניע (צ"ה ע"א) הגודלת חייבת משום בונה. וכן נמי אי החוטין ארוגין כמו קושטיצא בלעז. מותר דאינה צריכה להסירם משום טבילה דלא מיהדק ולא עביד חציצה כדאמרינן (פ') כל שהוא ארוג לא גזרו ושמא דווקא חלולות דלא מהדקי ולא חייצי ולהכי נקט תיכי חלילתא ואית דאסר כל דבר שמקפדת בחול להסיר בשעת טבילה משום לכלוך החוטין. א"כ אפי' ארוגין החוטין והם חשובין כמו מוזהבין שמקפידין בטנופן אסור בשבת אם כרוכין סביב שערותיה שהרי תסירם בשעת טבילה שלא יטנפו ולא תהא זכורה שהוא שבת וזהו דמטנפי דקאמר תלמודא מקפדת פן יטנפו אבל רש"י פירש לחד לישנא דמטנפי שהם מלוכלכין כבר ואם טובלת בעודם בראשה יהא נמח' לכלוך החוטין ויפול הטיט על בשרה ולכך צריכה להסיר' מראשה ואתי לאתויינהו ד' אמות ברה"ר ובשבי' כך לא נאסר לה לצאת בדברים שרגילה ללבוש ואפילו רצועתה מפני שמקפדת בשעת טבילה או עור שמקפידין להסיר שיהא נפסד במים אפילו הכי מותר ללבו' בשבת לפי שאינה רגילה ללכת בלא הם אלא מלובשת בהם וליכא למגזר פן יוליכם ד' אמות. וגם לא נאסור לאשה להתיר חגורה ברה"ר דילמא מייתא ליה ארבע אמות דאי זכורה משבת לא מתייא להו. ואי אינה זכורה משבת ואחרי כן תשכח שבת ותוליכנה דבשעת פורתא אין לחוש בשכח' שבת אבל דברים שצריכה להסיר בעל כרחה משום חציצה של טבילה איכא למגזר דילמא תהא שכוחה משבת מתחלה ועד סוף ולכך אסרו לצאת בהן ולקמן (ס"א ע"א) נמי אמרי' גבי קמיע קושר ומתיר ברה"ר והיינו נמי טעמא שאין לחוש שיוליכנו בידו ד' אמות לפי שתלוי בזכרון שבת כדפריש'. והא דאיצטריך למימר גבי קמיע קושר ומתיר משום דלא נאסור כמו פלפל וגרגיר מלח דאסור ליתן לכתחלה בפיו בשבת דנראה דהוא מתכוין להערי' להוציאו ולהוליכו במקום אחר. ויוצאה אשה בחוטי שער שאינם חוצצין בטבילה וא"צ להסירם וכל הדברים האלה הוו כמו מלבוש ולא הוו תכשיט להכי לא אסר להו תנא משום שלפא ומחויא כמו שאר תכשיטין אלא משום טבילה וגם לפיכך לא קא עריב להו בבבא לבתר הכי דאיירי בתכשיטין.
2
ג׳תנן לא תצא אשה לא בטוטפת ולא בשרביטין בזמן שאינן תפורין לא בכבול לרה"ר לא בעיר של זהב ולא בקטלא ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה ואם יצאת אין היא חייבת חטאת לא תצא אשה (ס"ב ע"א) לא במחט הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם לא בכולייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצאת חייבת חטאת דברי ר"מ וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון בירית טהורה (ס"ג ע"א) ויוצאין בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהם. יוצא' אשה בחוטי שיער בין משלה בין משל חברת' בין משל בהמה בטוטפת ובסרבוטין בזמן שהם תפורין בכבול ובפיאה נכרית בחצר במוך שבאזנ' במוך שבסנדלה במוך שהתקינה לנדתה בפלפל ובגלגל מלח לבן וכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת. הבנות יוצאות בחוטין ואפילו בקסמים שבאזניהם ערביות יוצא' רעולות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדברו חכמים בהוה פורפת על האבן ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת פירש לא תצא לה אשה בטוטפת תכשיט המוקף מאזן לאזן. סרביטין מגיעין עד הלחיים והן של זהב או צבעונין ואסורין בזמן שאינן קשורין לצעיף דילמא שלפא ומחויא אבל תפורין לצעיף ליכא למיחש שתגלה ראשה לא בכבול לרה"ר אבל בחצר שרי כדאיתא בסיפא יוצאה אשה בכבול ובפאה נכרית בחצר ומדלא מדכ' היתר בחצר רק באלו שתים להכי אמר רב בגמ' דכל תכשיטין דאמרו חכמים לא תצא היינו אפי' בחצר דאמרי כבול היינו חותם ושרו רבנן משום נחת רוח לאדונו שלא יחשוב האדון שמא ימרוד בו העבד. ואית דאמרי היינו כפה של צמר ושרו לה רבנן בחצר שלא תתגנה על בעלה ולא בעיר של זהב מפרש בגמ' ירושלים דדהבא והיינו כעין חשוק סביב הראש והוי כעין עטרה ואמרינן נמי פרק בתרא דסוטה (מ"ט ע"ב) גזרו על עטרות כלות ומפ' בגמ' ירושלם דדהבא אם כן עיר של זהב הויא כמין עטרה סביב הראש כי ההיא דהתם ולכלות דווקא אסרו דומיא דאפר מקלה שבראש חתנים אבל לשאר נשים לא שאינן כלות. ושרי להו בחול אבל בשבת אסור דילמא שלפא ומחויא והא דדריש לוי כלילא (נ"ט) שרי לצאת בה בשבת היינו טס של זהב שנותנת על פדחתה וקושרת מאזן לאזן. כדפי' רש"י אבל עיר של זהב הוא סביב הראש כעין עטרה ואסור בשבת לכל נשים דילמא שלפא ומחויא ולכלות נמי דאסיר בחול היינו כולו של זהב או כולו של כסף כדקאמר ירושלים דדהבא אבל של משי מצוייר בזהב שרי ואין זה כלילא דפרק קמא דגיטין דגדיל כלילא לברתיה שהיתה כלה וא"ל לא סבר לה מר הסר המצנפת הרם העטרה אמר ליה הני מילי בגברי חתנים דומיא דמצנפת כ"ג דההוא כעין אפריון טלמ"א בלע' ואסור מורד והדס אבל של קנית וחילת מותר כדאיתא פ"ב דסוטה ולכך שרי לחתני' שלנו טלמ"א בלעז של קנים אבל כלילא דדרש לוי דשרי אפי' בשבת היינו טס על פדחתה מאזן לאזן ועיר של זהב שאסור בשבת היינו סביב הראש כעין עטרה כדפי"ל אבל רש"י פי' עיר של זהב נושקא בלעז והיינו כולייר דחייב חטאת במתניתין (ס"ב ע"ב) ומפרש בגמרא מכבנתא ואפי' חכמים דפטרי היינו דווקא בכובל' ובצלוחית של פלייטון אבל בכולייר דהיינו מכבנתא היא נושקא בלעז מודה דחייב חטאת ורבינו יעקב פי' דמכבנתא היינו צעיף משונה והצעיפים והרדידים מתורגם וכבינתא ולא משמע הכי פר' מי שהחשיך (קכ"ז) גבי ברתיה דר"ע סקלה מכבנתא אתרמי בעינא א"כ יש לה מחט שננעץ בעץ הנחש והיינו נושק' בלעז וביומא (כ"ה) נמי גבי פייס אמרינן גבי מקיפין בכולייר משמע שהיא עגולה והיינו כדפרי' א"כ נושק"א דהוי מכבנתא הוי משוי בשבת וחייב חטאת דאינו אלא להראות עושר ואין שם תכשיט עליו ואפי' הכי אם סוגרת מפתחי חלוקה כמו אפיקה בלעז מותר והוי תכשיט וגם לא גזרינ' בה דילמא שלפא ומחוייא משום דא"כ תתגל' בשרה כמו מפת' של זהב דאמרינן בירושלמי דהוי תכשיט לאיש ואם תקועה משלשלת כסף או זהב ומכנסת ראש' בתוך השלשלת של זהב יכול להיות שמותר כיון שהשלשלת לבדה תכשיט היא אבל תלויה בחוטי משי או בלולאות וגם אינה סוגרת בה מפתחי חלוקה בהכי מיירי מתני' דחייב חטאת דאין כאן רק הנושק"א בלעז ואינה תכשיט והיא משוי שהיא להראות עושר בעלמא וצריך עיון אם ימצאו בירור דבר והיתר פשוט לנושק"א בשום עניין אפילו סוגרת חלוקה ואפילו תקועה בשלשלת זהב או כסף דשמא בהכי חייב חטאת ושמא מותר גמור כדפריש' ולא במחט שאינה נקובה היא כעין איישפילנא בלעז כמין ראש עב יש לה מצד אחד סוגר בה מפתחי בגדו סביב צוארו. ולא בטבעת שאין עליה חותם דילמא שלפא ומחויא ולא בנזמים מפרש בגמ' נזמי האף ובירושלמי מפרש דסוס שעל גב החוטם אבל נזמי האזן מפרש רש"י דשרי כמו הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן. ואע"ג דבגמ' אסר של צבעונין דילמ' שלפא ומחויא מ"מ נזמי האזן קשורי' יפה כמו בני מלכי' יוצאין בזגין דשרי ר"ש אפילו לאינן מלכים ולא גזרינן דילמא מפסיק ואתי לאתויי וכו' כגון זוג שבצואר' וזוג שבכסותו אם אינו ארוג אבל נזמי האף שהוא ע"ג החוט' כדאיתא בירושלמי אינם יכולין להיות קשורין יפה. השתא כל תכשיטי' אלו האסורין משום שלפא ומחויא כגון טבעת שאין עליה חותם. ומחט שאינה נקובה דהיינו איישפילנא בלעז ועיר של זהב שקורין ירושלם דדהבא חשוק של כסף או זהב סביב הראש דומיא דעטרות כלות ונזמים נזמי דאף וגם שארי דמנו במתניתין אמר רב שאסרו חכמים לצאת ברה"ר משום דילמא שלפא ומחויא אסורין גם בחצר מדלא הזכיר היתר חצר כי אם בכבול ובפיאה נכרית ובגמ' א"ר ענני בר ששון משום רבי ישמעאל הכל בכבול מותר שאר תכשיטין בחצר כמו כבול ופליג על מתניתין ועל ברייתא דהשירין והנזמים הרי הן ככל הכלים הנטלין בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל וראויין לכסות בהם את הכלי דמוכחי דאסורין להתקשט אפי' בחצר ורבינו יעקב פוסק כרבי ענני בר ששון דשרי כל תכשיטין בחצר ולדידן רה"ר שלנו הוא כרמלית ושרי כמו חצר שהרי אין מפולש משער לשער ברוחב שש עשרה אמה וגם לא שלטי בהו ששים רבוא ואומר כן כדי ליישב מנהגנו שהנשים יוצאות כשהם מקושטות בתכשיטיהן לרשות הרבים בשבת ומוסיף אני דליישב המנהג להתיר לדידן אפילו למתניתין דאסרה להתקשט בחצר היינו לדידהו שהיה להם רה"ר וגזר גם חצר אבל אנן דלית לן רה"ר גמור כי אם כרמלית שרי לגמרי. ואמנם הא דתנן לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר וכן לא ירוק ולא ישתין ואבעיא להו בכרמלית מאי אמר אביי אסור לא תימא דלר"ה דידן שרי בשביל שהוא כמו כרמלית ואין לנו רה"ר גמור לא היא אלא אסור לדידן לשתות דליכא אלא חדא גזירה דילמא יביא אליו הכלי שהוא שותה בו. אבל בתכשיטיה שהיא מלובשת בהן איכא גזירות טובא דילמא שלפא ומחויא ואחרי כן דילמא מייתי ארבע אמות ולכך שרי לדידן דלית לן רשות הרבים וכן נמי יכול להיות הא דאסרו לצאת בחוטי צמר ובחוטי שער ורצועות שבראשי הבנות בשבת שאינן תכשיט אלא כמו מלבו' ואסרו משום דילמא מתרמיא לה טביל' בשבתא וצריכה להסירם משום חציצה או משום טנוף ואתי למייתי להו ארבע אמות. ולדידן דלית לן רה"ר גמורה שרי. דאם לא כן טבעת שבאצבעה תהא אסורה דהא מהדק וחייץ כדאיתא במס' מקואות ולדידן ליתסר אלא כיון שאין לנו רה"ר גמורה מותרת אמר עול' וחלופיהן באיש פי' משפט אחר להפך באיש משפט אשה בטבעת שיש עליה חותם שזהו חייב חטאת ישנו באיש בטבעת שאין עליה חותם ומשפט שיש לאשה בטבעת שאין עליה חותם דתכשיט הוא ומותר מן התורה לצאת בו אבל מדרבנן אסור דילמא שלפא ומחויא ישנו באיש בטבעת שיש עליה חותם. ואומר רבי' יעקב דחילופיהן לא קאי אלא אחיוב חטאת דטבעת שאין עלי' חותם באיש חייב חטאת. אבל טבעת שיש עלי' חותם מותר באיש לכתחלה לצאת בו ברה"ר ולא גזרינן לאיש דילמא שליף ומחוי וראיה לדבר דקא אמרינן גבי קמיע ולא יקשרנו בשיר וטבעת אלמא יוצא בשיר וטבעת לכתחלה וכן בירושלמי אמרינן תכשיטין למה אסורין א"ר אבא מתוך שהנשים צחצניות מתירתן להראות לחברותיהן ומהלכות בהן ארבע אמות. אבל אנשים שאינן צחצנין מותרין לכתחלה כמו אנשי ירושלים. אנשי שחץ בעלי גסות וקשה דבירושלמי אמרינן רב"ג ירד ומטייל בחצר במפתח של זהב וגערו בו חבריו משום תכשיט אלמא תכשיט אסרו רבנן לאיש ובסמוך על הפסק תרצתיו היטב. מיהו לדידן דלית לן רה"ר גמורה שרי לאיש תכשיטין טבעת שיש עליה חותם ושארא כמו לאשה טבעת שאין עליה חותם ובפרק מי שהפך (י"ב ע"ב) אמרינן ר"י נשיאה נפק בחומרתא דמדושא אקפד רבי אמי ופריך אמאי איקפד הא תניא השירין והנזמים הרי הן ככל הכלים הנטלין בחצר השתא מאי רומיא אדרבא ברייתא מוכחא דאסור להתקשט בחצר ולכך הוצרך לומר דמותרין לטלטל בחצר. כשאר כלים שמלאכתן לאיסור. שמותר לטלטל לצורך גופו ולצורך מקומו וגם עולא אמר פ' כירה מה טעם השירים והנזמי' מותר לטלטל למאי חזו הואיל וחזו לכסוי מנא ואי מותרין להתקשט בהם מאי צריך לטעם טלטול כשאר כלים. וגם עולא למה הוצרך לומר מה טעם דחזו לכסוי מנא. להכי נראה דמדושא אין תכשיט כלשון שפירש רבינו שלמה בשם רבותיו. ור"י נשיאה משום טלטול בעלמא בחצר נפקא ולא לשם תכשיט. ולכך פריך והלא שירין ונזמים דאסורין להתקשט לאשה מדרבנן אפילו בחצר כדאמר רב כל דבר שאסרו לצאת ברה"ר אסרו גם בחצר חוץ מכבול ופיאה נכרית ואפי' הכי שרו לטלטל בכל הכלים הניטלין בחצר כדאמר עולא הואיל וחזי לכסויי מנא ומשני אדם חשוב שאני ובפ' הדר דההוא גבר' דנפק בחומרתא דמדושא. חזא ר"י נשיאה כסייה דא"ר יהודה שהיה משמר שבתו בפרהסיא ומחלל שבתו בצנע' התם ברה"ר נפק דאסור מן התורה. ור"י נשיאה דווקא בחצר הוא דנפק ולטלטול בעלמא ורבי' פי' דמדושא תכשיט הוא ור' יהודה נשיאה נפק ברה"ר באצבעו דרך תכשיט דבאיש לא גזרינן דילמא שליף ומחוי. כדפי' לעיל וההוא גברא בר"ה בקמצן שלא כדרך מלבוש. ולהאי פירושא צריך ליישב מאי פריך משירין ונזמין.
3
ד׳פסק אשה אינה יוצאה בחוטי של צמר וחוטי של פשתן הכרוכין סביב שערות ראשה ולא ברצועות שסביב השערות לפי שצריכה להסיר אותן משום חציצה דאי מתרמיא לה טבילה בשבת מתיא להו ארבע אמות ברה"ר שלא תהא זכורה שהוא שבת כשתסירם. אבל קלועין בשערות ראשה מותרין דבסתירת הקליעה יש איסורא כדאמרינן הגודלת חייב' משום בונה וקודם שתסתור תהא זכורה שהוא שבת ואפילו כרוכין סביב שערות ולא קלועין דאסור היינו חוטין דווקא אבל תיכי חלולות כעין קושטיצא לא חייצי דלא מהדקי ואינה צריכה להסירן משום טבילה ואם הן מוזהבות שמקפדת בטנופן אסור אפי' כרוכות לחד לישנא דלעיל וחוטי שיער מותרו' דלא מהדקי על השערות ולא חייצי ושמא לדידן דלית לן רה"ר גמורה מפולש משער לשער ברחב שש עשרה אמה וגם לא שלטי בה ס' רבוא אם כן יכול להיות מותר בכל עניין כיון שאינו יכול לבא לאיסורא דאורייתא וגם בהני שאינן תכשיט לא מצינו שאסורין בחצר ובכרמלית אפי' לדידהו דהוו להו רה"ר כמו שמצינו דאסר רב אפילו בחצר מדהוצרך להתיר בחצר כבול ופיאה נכרית.
4
