ספר התרומה, פסקים רמ״גSefer HaTerumah, Psakim 243
א׳דיני קשירה
1
ב׳אלו קשרים שחייבין עליהן חטאת. קשר הגמלים וקשר הספנים ויש שאין בהן אלא איסורא דרבנן. ויש מותר לכתחלה מפרש בגמרא בזממא גופא. נוקבין חוטם של בהמה ועושין שם כעין טבעת של רצועה. אותו קשר חייב חטאת וחבל ארוך שקושרין בו באותו טבעת למשוך הבהמה פטור אבל אסור. ובספינה עושה נקב בראשה ונותנין שם כעין טבעת של עקל אותו קשר חייב חטאת וקרוי אסתדירא. וחבל שקושרין בו למשוך הספינה פטור אבל אסור. וקושרת לכתחלה מפתחי חלוקה פשיטא לא צריכא דאית ליה תרי דשי ולא נימא חד בטליה. וקושרת לכתחלה חוטי שבכה שבראש שקורין קוייפ"א בלעז. ופרי' פשיטא שבכל בקר בקומו ממטתו להסיר השבכא ומשני אע"ג דרויחא סבכה בראשו ומציא שלפא ליה אפילו כשהיא כרוכה וקשורה מהו דתימא בטלה קמל"ן.
2
ג׳רצועות מנעל וסנדל תני חדא חייב חטאת ותני חדא פטור אבל אסור ותני חדא מותר לכתחלה ומפרש לה מנעל חייב חטאת בדאושכפי. הרצען שתוחב ראש הרצועה בראש המנעל דרך הנקב וקושרה מבפנים שלא תצא פטור אבל אסור בדרבנן תלמידי חכמים הרצועה שכורך סביב רגלו אינה כרוכה בחוזק ואינה מהודקת יפה ושומט לפעמים נעלו עם הרצועות כרוכות סביב מנעלו בלא התרת קשר אבל מותר לכתחלה דבני מחוזא שכורכין הרצועות בחוזק יפה סביב מנעלו ורגלו וצריך להתיר הקשר בכל ערבית. כך פרש"י ומורי רבינו מפרש מנעל של רבנן כורכין אותו בחוזק וקושרין אלא אין חולצין מנעליהן מרגליהן עד ליל שבת לפי שלומדין בכל הלילות של ימות החול ושוכבין מעט בלבושיהן הילכך פטור אבל אסור. ואם כן אסור לקשור שני ראשים של אבנט ברצועה בתוך המכנסים בשבת (עיין ט"ז שי"ג ס"ק א' עיין שם ס"ק ב' ובק"נ) כי אם בעניבה וטוב לעשות בראש האבנט כמו שעושין לחגורות כעין בוגל"ש בלעז של ברזל או של מתכת.
3
ד׳קושרין הבהמה שלא תצא ברחב הפתח קושר שני חבלים זה למעלה מזה ופעמים שמתי' התחתון ומוציא הבהמה בחוזק ללכת לרעות בשדה או לשתות בנהר וקא משמע לן דלא נימא העליון בטולי בטליה. תנא חבל שבאבוס קושרו בפרה. ושבפרה קושרו באבוס. ובלבד שלא יביא חבל מתוך ביתו ויקשור לכתחלה באבוס ראש הא' ובפרה ראש השני. לפי שכשמוציא את הפרה מן הרפת מתיר האחד ומניח ראש השני של חבל קשור קיים אבל בחבל דגרדי או בחגורו שדעתו ליקחנו שרי. דאמר רב מביא אדם לו חבל וקושרו בפרה ובאיבוס. ומוקי לה בחבל דגרדי. תנן קושרין דלי בפסיקיא. פירוש בחגור תחת חבל לשלשל הדלי בבור לדלות בו מים אבל לא בחבל ורבי יהודה מתיר. ומוקי לה בחבל דגרדי. ורבנן דאסרי גזרו להו חבל דגרדי אטו חבל דעלמא שרגילות להניח חבל דעלמא ימים רבים קשור אל הדלי והוי קשר קיימא ורבי יהודה לא גזר. אבל חבל דעלמא כולי עלמא מודו דאסור לקושרו בדלי. תניא חבל דלי שנפסק באמצעו לא יהא קושרו אלא עונבו. שני ראשים שנפסקו יענוב זה לזה דלא גזרו רבנן עניבה אטו קשירה. והוא הדין לדלי עצמו יענוב החבל שלו. רבי יהודה אומר לא יענבנו לא משום גזירה עניבה אטו קשיר' אלא משום דסבר עניבה גופה קשירה היא. ואומר מורי רבינו יצחק בר' שמואל דהלכה כרבנן דשרו עניבה ואפילו לכתחלה. ואע"ג דמשמע דהלכה כר"י דתנן סתמא כרבי יהודה פ' המוצא תפילין מכניסן זוג זוג. במה דברים אמורים בישנות אבל חדשות פטור אבל אסור. ובגמרא תניא איזהו חדשות שאינן מקושרות. ופריך התם וליענבינהו ענובי. אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין (עיין ת' ח"ס ת' ל"ח או"ח). אביי א"ר יהודה היא דאמר עניבה נמי קשירה היא. ולעיל נמי תניא רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות ור' מאיר שרי הכל אלמא מתני' אליבא דאביי רבי יהודה היא. ואפילו הכי אינו אלא פטור אבל אסור. ולא חייב חטאת דקצת הם מלבוש או תכשיט. אמנם נר' למורי רבי' דהלכה כרבנן מדפריך כל כך בפשיטות וליענבינהו מענב משמע דקים לן דבר פשוט בפיו ותלמוד ערוך לו דעניבה לכתחלה מותרת בשבת. מקפלין הכלים ארבע וחמשה פעמים דווקא אדם אחד ולא שני בני אדם ודוקא חדשים שלא לבשן בחול. ודווקא שאין לו להחליף וצריך ללבשו עוד באותו שבת או בצהרים או במנחה. מציעין המטות בלילי שבתות לצורך מחר בשבת ולא לצורך יום טוב ואפילו לא לצורך יום הכפורים אם אירע באחד בשבת למאן דלית ליה דחיית אד"ו דזהו אחרים ורבי ישמעאל ור' עקיבא דקיימי שיטה אחת פ' החליל.
4
