ספר התרומה, פסקים רמ״הSefer HaTerumah, Psakim 245
א׳כל כתבי הקדש מצילין מפני הדליקה. ובגמ' פליגי היכא דכתובין בכל לשון ולא לשון אשורית לשון הקדש אי מצילין או לא דשמא אין בהן קדושה. ותניא נמי הכי הברכות זהו תפילות אין מצילין אותן ולהכי תני כותבי ספרים כשורפי תורה לפי שצר' להניחן לשרוף בשבת ואין מצילין אותן. והני מילי בימי התנאים והאמוראי' שהיו חכמי מדע ונבוני לב ולא היו שוכחין דבר לפיכך לא היו כותבין לא תלמוד ולא תפלות משום דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן אבל אנן דרי בתראי דיש שכחה בלבות בני אדם אנן כתבינן את הכל משום עת לעשות לה' הפרו תורתך ושפיר נצול מפני הדליקה בין תלמוד בין תפלות ושאר כתבי הקדש וכן אם היו כתובין בסם ובסיקרא. אמר רב המנונא תניא מצילין וקאמר מאי תניא אמר רב אשי דתניא אין בין ספרים למגילה אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ומגילה עד שתהא כתובה אשורי' על הספר ובדיו. ולענין הצלה מפני הדליקה בשבת מיתניא דשאר ספרים אפי' כתובין שלא כמשפטן כגון שלא בדיו אלא בסם ובסיקרא מצילין משום אזכרות ושמות שבהן אבל מגילה אין בה אזכרות מפני שנשתלחה ליכתב בדתי פרס ומדי להכי אם אינה כתובה כמשפט' וכדינה אין בה קדושה לטרוח להציל מן הדליקה בשבת כן צריך לפרש דלענין הצלה מיתניא. וכן משמע הפשט מאי תניא דמצילין אין בין ספרים כו'. דאין לפרש דמדתניא לענין דיו לכתוב. דהא ס"ת נמי צריכה דיו כדתניא פ' הבונה (ק"ג ע"ב) שלא בדיו יגנזו ומוקי לה פר' הקומץ (ל"א) בס"ת. וגם שאר ספרים דמשמע הכא דאין צריכין דיו. והלא פ' קמא דמגילה תניא עד שתהא כתובה אשורית ובדיו. ומוקי לה רב אשי גופיה בשאר ספרים וכר"י דאסר שאר לשון כי אם אשורית. ואף ס"ת לא התירו יונית אלא משום תלמי המלך ומתניתין דהתם דשרי שאר ספרים בכל לשון כתנא קמא השתא נהי דפליגי בכל לשון הלא לא מצינו דפליגי בדיו והתם קאמר בדיו ובשאר ספרים ובשמעתין מייתי רב אשי ברייתא ואין צריכין דיו והיה לו לתרץ שנוייא כאן בספרים כאן במגילה. ועוד מטעם דהא מגילה צריכה דיו דילפינן כתיבה כתיבה מואני כותב על הספר ובדיו הלא שאר ספרים נמי בהרבה מקומות יש בפסוק כתיבה אלא ודאי כל הספרים צריכין דיו. וברייתא דהכא מתניא לענין הצלה כדפרי' וכל זה פירשתי גם בהלכות ס"ת.
1
ב׳פסק מצילין תיק הספר עם הספר אע"פ שיש בתוכו מעות מכאן ישים תפילין בתוך ארנקי של מעות מע"ש ובשבת אם יהיה דליקה יציל המעות אגב התפילין (עיין טור סי' של"ד וב"י וט"ז ס"ק י"ב ומג"א ס"ק כ' ופ"מ י"א וב"ח) למקום הראוי להניח לו תפילין אפי' לחצר שאינה מעורבת ולא סגי לתת הטבעת בארנקי של מעות להציל המעות המוקצין כאבן אפי' לחצר המעורבת דשמא הטבעת בטל למעות שהרי המעות שוין יותר ולא דמי לנוטל בנו ואבן בידו וכלכלה ואבן בתוכ'. מיהו בירושלמי יש דיסקיא מלאה מעות נותן עליה ככר ומטלטלה מפני הדליקה. מיהו שלהי נוטל (קמ"ב) אמרינן לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד ובפ' קמא הבאתיה. להיכן מצילין הספר והתפילין למבוי שאינו מפולש. בן בתירא אומר אף למבוי המפולש מצילין מזון ג' סעודות הראוי לאדם נפלה דליק' לילי שבת מצילין מזון ג"ס. נפלה שחרית מצילין מזון שתי סעודות. מנחה סעודה אחת ר' יוסי אומר מצילין מהן מזון שלש סעודות.
2
ג׳מצילין סל מלא ככרות אע"פ שיש בו מאה ככרות וחבית מלא יין ואומר לאחרים באו והצילו לכם. להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת בן בתירא אומר אף לחצר שאינה מעורבת. ולשם הוא מוציא כל כלי תשמישו. ופרש"י כגון כוסות וקערות הצריכין לו לאותו יום אבל דברים אחרים לא ולובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף. ר' יוסי או' שמנה עשר כלים וחוזר ולובש כל מה שיכול ללבוש ואומר לאחרים באו והצילו עמי. הך סיפא וחוזר ולובש מדברי ת"ק הוא שיכול ללבוש אפילו יותר משמנה עשר כלים ופושט וחוזר ומוציא ולר' יוסי שמנה עשר ולא יחזור ויוציא יותר. וכן פרש"י וכן מוכיח בברייתא בגמ' דקתני חוזר ולובש על ר"מ ולא תני על ר' יוסי ופי' דמצילין כתבי הקדש למבוי שאינו מפולש ולר' יהודה בן בתירא אף במפולש במסקנא מפרש דתרוייהו סבירא להו כר"א דאמר תקון מבוי צריך שני לחיים ואינו מפולש קרוי יש בו לחי אחד ומפולש קורא שאין לו לחי כלל. ולא ניחא ליה לפר' דסבירא להו כרבנן דאמרי תקון מבוי בלחי אחד וכהלכתא משום דאי יש בו לחי כתקנו א"כ אוכלין ומשקין נמי יציל שם כדפריך התם. ואין מעורב לא רצה לומר דמשמע אינו מפולש שחסר בגוף המבוי רק שאינו מפולש וזה לחי אחד שחסר בו. והא דתנן מצילין מזון שלש סעודות והדר תני סל מלא ואפי' מאה סעודות בגמ' פריך להו. ומשני רב הונא כאן בבא להציל כאן בבא לקפל. פי' בא להציל ללכת דרך אחד אפי' מאה סעודות אבל בא לקפל מקבץ מהרבה מקומות ונותן למקום אחד ומוציא והולך הרבה דרכים לא יציל בדרך רק ג' סעודות ואפילו באותו חצר מדקאמר תלמודא ואם קפל והניח וקפל והניח שמילא כלים הרבה או הרבה שקים ונתן כולן לתוך כלי גדול ואינו הולך רק דרך אחד זהו קרוי בא להציל ומותר אפילו מאה סעודות יחד ור' אבא בר זבדא אמר כאן לאותו חצר כאן לחצר אחרת אפילו הרבה דרכים יציל בכל פעם מאה סעודות כיון שלאותו חצר מציל אבל לחצר אחרת לא יציל רק שלש סעודות בכל דרך והיינו דאמרינן פ"ק (י"ט) חד מציל בחד מנא מאה סעודות שלא היה כי אם דרך אחד ובאותו חצר וחד מציל בארבעא וחמשא מני פי' שהולך חמשה דרכים באותו חצר. ובכל דרך מציל מאה סעודות ובפלוגתא דרב הונא ורבי אבא בר זבדא ולא כפרש"י דפ"ק. בא לקפל היינו הרבה סלים בתוך סל גדול והולך בדרך אחד ושרי אפי' לרב הונא כיון שאינו הולך רק דרך אחד. והא דאמר רבי אמי (קכ"א ע"א) בדליקה התירו לו' כל המכב' אינו מפסיד פי' בהלכות גדולות הוא הדין שאר פסידות בשבת יכול לומר כל המציל אינו מפסיד. וקשה דבריש פרק המדיר (ע' ע"ב) אמר בדליקה התירו למעוטי שאר איסורי שבת.
3
ד׳פסק שנינו דמצילין כתבי הקדש למבוי שאינו מפולש מפני הדליקה ודווקא כתובין בלשון הקדש ודוקא תורה נביאים וכתובים אבל תלמוד ומחזור של תפילות לא יציל היינו לדידהו בימי אמוראים שהיו יודעין בעל פה. ולא היו כותבין רק פסוק אחד משום אלה אתה כותב ואי אתה כותב דברים על פה. אבל אנן שאנו כותבין הכל דעת לעשות לה' הפרו תורתך מצילין מפני הדליקה הן תלמוד הן תפלות (ואפילו) [ודווקא] למבוי שאינו מפולש ומצילין מזון ג' סעודות בכל דרך לחצר אחר המעורבת ואם אינו צריך ללכת להציל רק דרך אחד יכול להציל באותו פעם אפי' מאה סעודות אבל לאותו חצר אפי' ק' סעודות יחד בכל דרך וגם בגדים לובש ומציל וחוזר ולובש ומציל ודוקא כלי תשמישו הצריכין לו לאותו יום כדפיר' רש"י אחרים לא יציל. ופי' רבינו יעקב היינו דוקא כי הדליקה באותה בית דאי שרית ליה טובא אתי לכבויי אבל אם הדליקה בבית אחר כל מה שירצה מותר הוי להציל ואפילו טובא. ואומר אני דוקא לחצר ולמבוי הסמוכין לרה"ר. וגם אינן מקורין שאין גג עליהן ומחלף בר"ה וגם לדידהו שהיה להם ר"ה דאורייתא ולהכי אין מצילין רק כלי תשמישתו שצריך לו לאותו יום כדפירש רש"י אבל בבית חבירו יכול להציל מה שיחפוץ ובלבד שיהיה לשם עירוב כיון שיש גג. ועוד שאין לנו ר"ה גמורה וליכא למיגזר לאיסורא דאורייתא ולכך יציל כל מה שירצה שם. ואם יש לו ארנקי של מעו' שהן מוקצין לטלטל אם הניח עמהם תפילין או כתבי הקדש מע"ש ויציל הכל בשבת אפילו לחצר שאינה מעורבת כדין כתבי הקדש אבל ככר או תינוק עליו אין בכך כלו' אע"ג דשרי ליה בירושלמי כל כתבי דהא אמר שלהי נוטל לא אמרו ככר או תנוק אלא למת בלבד ושמא בדליק' התירו טפי כדאייתו לה בירושלמי אבל טבעת לתוך ארנקי אינו נראה שיהא מותר לטלטלה דשמא הוי הטבע' בטל למעות ששוין יותר. (עיין בהגהות מהרל"ח סי' של"ד).
4
ה׳ר"ש בן ננס אומר פורסין עור גדי על שידה תיבה ומגדל שאחז בהן האור. וכן עושין מחיצה בכלים בין מלאים מים ואפי' חדשים הראוין להתבקע וע"י כן תכבה האש דגרם כבוי מותר כדאיתא בגמ'. א"ר יהודה טלית שאחז בה האור נותנין עליה מים מצד אחר אם כבתה כבתה וקאמר דסבר כר"ש בן ננס דשרי לגרם כבוי.
5
