ספר התרומה, פסקים רמ״וSefer HaTerumah, Psakim 246
א׳תנו רבנן נר שעל הטבלא כגון קרשויי"ל בלעז שפתילה דולק' בו מנער הטבלא ונופלת אם כבתה כבתה ומוקי לה בשכח ולא נעשה בסיס לדבר האסור. תנא נר שאחורי הדלת שתקועי' בגוף הדלת כגון שרגילות להניח נרות חנוכה תוך הדלת פותח וסוגר ונועל כדרכה ולייט רב עלה ומסיק משום דהוי פסיק רישי' לפי שבנענוע הדלת שפותח וסוגר בא הרוח ומכב' הנר ויש תימה דיותר הוי פסיק רישיה לעיל דשרי לנער נר דולק על הטבלא. אמר רב יהודה אמר שמואל פותח הדלת כנגד המדורה לייט בה אביי דגזר רוח מצוייה שאינו מבעיר אטו רוח שאינו מצוייה.
1
ב׳נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואם בא העכו"ם לכבות מאיליו יניחו לכבות ואינו צריך לומר אל תכבה כדאמרו לו ליוסף בן סימאי אמר רבי אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד. ובפ' המדיר (ע' ע"ב) למעוטי שאר איסורי שבת לאפוקי מה"ג דפירשו דליכא חילוק בין דליקה לשאר איסורי שבת.
2
ג׳אמר רב ואיתימא ריב"ל המתפלל בע"ש צ"ל ויכולו זה בתפלתו בתוך אתה קדשת ומה שאומרים בעולם יחד ויכולו אחר התפלה בשבת בבית הכנס' היינו גזירה משום יום טוב שחל להיות בשבת שאו' אתה בחרתנו ואינו אומר ויכולו. והשליח ציבור שאומר אחרי כן מגן אבות בדברו ברכה אחת מעין שבע זהו כדי שימתינו זה את זה לצאת מבית הכנסת שבתוך כך יסיים את תפלתו אותו שעדיין לא התפלל ויצאו יחד לפי שבאים מן הכפרים שבתוך התחום להתפלל בליל שבת ויהיה סכנה לשוב יחידי לביתו וזה דאמרינן פ' במה מדליקין מפני הסכנה. א"ר חנינא לעולם יסדר אדם שלחנו במ"ש ללוות המלך אע"פ שא"צ אלא לכזית וגם שיהא שולחנו מתוקן לכל השבת כולה. א"ר יוסי ב"ר יהודה שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש. מצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטה מוצעת מלאך טוב או' יהי רצון שתהא כן לשבת אחרת לפיכך צריך לערוך שלחנו ולהציע מטתו ולהדליק נרו מע"ש והא דתניא בערבי פסחים (ק' ע"ב) שלא מביאין השלחן עד לאחר שקדש. יש לפרש ערוך היה מבערב אבל לא היו מביאין השלחן עד לאחר קדוש כדאיתא בשאלתות דרב אחאי. וקרובי תכא מקמי דלקדוש קדושה לא מקרבינן כי היכי דליתי סעודתא ביקרא דשבתא והיינו לדידהו דוקא ששלחנם קטנים אבל אנו שלחן שלנו גדול ואנו עורכין אותו תחלה במקום אכילה ואנו פורסין מפה טרם יאמר קדוש לכסות הלחם והמזון ולאחר קדוש מסירין המפה עליון ואתיא סעודתא ביקרא דשבתא.
3
